מפחדים מחוסר וודאות.
מהעומק, מהקור.
כולם מסתכלים עלי קופצת ראשונה
וחושבים שאני לא מפחדת,
גם אני מנסה לא לחשוב על הפחד.,
ופשוט קופצת למים,
וכולם אחרי.
ואולי, יום אחד.
אנו אפצע מהקפיצות האלה.
אולי לא.
ועוד אחד"*
ילד אחד,
עומד על גבול דק,
בין טירוף לאושר.
ומרעיד את העולם בצחוק טהור.
אוחז בהכל, ומשאיר הכל.
ופתאום אין ילד,
יש רק עיניים שרואות תמים,
רגליים מאושרות וכואבות מהדרך
ויד קטנה מוכתמת בדם מחזיקה פרח.
כחול.
פתאום הגבול בין אושר לטירוף קרוב מידי.
והוא ממשיך לרוץ
ו ל א ס ו ף.
