שאני לא זוכר מי זה,שאמר שלדעת הרמבם גר תושב נוהג רק בזמן שהיובל נוהג.
הרמבם בהלכות ע"ז פרק י' הלכה ב:מכאן אתה למד שאסור לרפאות אפילו בשכר.ואם היה מתירא מהן או שהיה חושש משום איבה מרפא בשכר אבל בחינם אסור.וגר תושב הואיל ואתה מצוה *להחיותו* מרפאים אותו בחינם.（תזכור את המילה להחיותו）.
בסוף פרק י',הלכה ו':…ואפילו יושב ישיבת עראי או עובר ממקום למקום בסחורה לא יעבור בארצנו אלא עד שיקבל עליו שבע מצוות שנצטוו בני בח שנאמר"לא ישבו בארצך" אפילו לפי שעה.ואם קיבל עליו שבע מצוות בני נח הרי זה גר תושב.ואין מקבלין גר תושס אלא בזמן שהיובל נוהג אבל שלא בזמן היובל אין מקבלין אלא גר צדק בלבד.
מנגד יש עוד כמה ברמבם זבו הרב לא מזכיר שגר תושב תלוי ביובל לדוג:-הלכות מלכים ומלחמות פרק ח' הלכה י':משה רבינו לא הנחיל התורה והמצוות אלא לישראל שנאמר מורשה קהלת יעקב ולכל הרוצה להתגייר משאר האומות שנאמר ככם כגר אבל מי שלא רצה אין כופין אותו לקבל תורה ומצוות וכן צוה משה רבינו מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל מצוות שנצטוו בהם בני נח וכל מי שלא יקבל יהרג והמקבל אותם נקרא גר תושב בכל מקום…
לסיכום,יש פעמים שהרמבם תולה את גר תושב ביובל,ופעמים שלא.
כידוע,הרמבם לא המציא את התלות בין היובל לגר תושב,אלא ציטט את הגמרא בערכין דף כט עמוד א':רבי שמעון בן אלעזר אומר אין גר תושב נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג.,רש"י ד"ה *אין גר תושב נוהג*-שיהא ישראל מצווה להחיותו גר תושב שקיבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים ואוכל נבילות.
אם תעיין בדברי רשי בעיון,נראה לי כי תבין כי רשי מדבר על להחיותו,כלומר לרפאות בחינם או לתת צדקה,ועל זה אין מחויבים בעת שאין יובל,אבל שהגר תושב חי ומסתדר בעצמו,לכאורה אין מניעה כי אין פה להחיותו,חוץ מזה יש לעיין בדברי רשי-שאומר שקיבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים ואוכל נבילות,כלומר אפשר גם להגיד שהגמרא דיברה בזמן שהגר תושב אוכל נבלות…,ואז ממילא בטל דין הגר תושב.
אםשר עוד לדקדק ברמבם בהלכות ע"ז-שאומר שלא מקבלים,אבל אם היו פה לפני שהיה שלטון יהודי בארץ-אז לא קיבלנו אותם,ואולי כן יש להם דין של גר תושב.
כמו כן אין הזכרה בפסקי התוספות למימרא של ר"ש בן אלעזר.
בכל מקרה אם יש לך הערות/הארות ומקורות נגדיים אני ממש אשמח שתאיר את עיני!
אני באמת רוצה לעשות ליבון הלכה,ולא סתם בשביל לריב…
הרמבם בהלכות ע"ז פרק י' הלכה ב:מכאן אתה למד שאסור לרפאות אפילו בשכר.ואם היה מתירא מהן או שהיה חושש משום איבה מרפא בשכר אבל בחינם אסור.וגר תושב הואיל ואתה מצוה *להחיותו* מרפאים אותו בחינם.（תזכור את המילה להחיותו）.
בסוף פרק י',הלכה ו':…ואפילו יושב ישיבת עראי או עובר ממקום למקום בסחורה לא יעבור בארצנו אלא עד שיקבל עליו שבע מצוות שנצטוו בני בח שנאמר"לא ישבו בארצך" אפילו לפי שעה.ואם קיבל עליו שבע מצוות בני נח הרי זה גר תושב.ואין מקבלין גר תושס אלא בזמן שהיובל נוהג אבל שלא בזמן היובל אין מקבלין אלא גר צדק בלבד.
מנגד יש עוד כמה ברמבם זבו הרב לא מזכיר שגר תושב תלוי ביובל לדוג:-הלכות מלכים ומלחמות פרק ח' הלכה י':משה רבינו לא הנחיל התורה והמצוות אלא לישראל שנאמר מורשה קהלת יעקב ולכל הרוצה להתגייר משאר האומות שנאמר ככם כגר אבל מי שלא רצה אין כופין אותו לקבל תורה ומצוות וכן צוה משה רבינו מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל מצוות שנצטוו בהם בני נח וכל מי שלא יקבל יהרג והמקבל אותם נקרא גר תושב בכל מקום…
לסיכום,יש פעמים שהרמבם תולה את גר תושב ביובל,ופעמים שלא.
כידוע,הרמבם לא המציא את התלות בין היובל לגר תושב,אלא ציטט את הגמרא בערכין דף כט עמוד א':רבי שמעון בן אלעזר אומר אין גר תושב נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג.,רש"י ד"ה *אין גר תושב נוהג*-שיהא ישראל מצווה להחיותו גר תושב שקיבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים ואוכל נבילות.
אם תעיין בדברי רשי בעיון,נראה לי כי תבין כי רשי מדבר על להחיותו,כלומר לרפאות בחינם או לתת צדקה,ועל זה אין מחויבים בעת שאין יובל,אבל שהגר תושב חי ומסתדר בעצמו,לכאורה אין מניעה כי אין פה להחיותו,חוץ מזה יש לעיין בדברי רשי-שאומר שקיבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים ואוכל נבילות,כלומר אפשר גם להגיד שהגמרא דיברה בזמן שהגר תושב אוכל נבלות…,ואז ממילא בטל דין הגר תושב.
אםשר עוד לדקדק ברמבם בהלכות ע"ז-שאומר שלא מקבלים,אבל אם היו פה לפני שהיה שלטון יהודי בארץ-אז לא קיבלנו אותם,ואולי כן יש להם דין של גר תושב.
כמו כן אין הזכרה בפסקי התוספות למימרא של ר"ש בן אלעזר.
בכל מקרה אם יש לך הערות/הארות ומקורות נגדיים אני ממש אשמח שתאיר את עיני!
אני באמת רוצה לעשות ליבון הלכה,ולא סתם בשביל לריב…