@פוסעת אין לך מה להגיד לי עכשיו שאני לא אוכלת.
אכלתי היום בשביל שבועיים
@פוסעת אין לך מה להגיד לי עכשיו שאני לא אוכלת.
אכלתי היום בשביל שבועיים
פוסעתכל החולצותנועה שלי ענקיות עליי.
חלק שמאל וחלק מדיום. אוף
ומדיום תמיד ענק עליי. ויש להם נראלי פאשלה עם השמאל
נראלי נבקש מאמא שתגזור לי את כל הלמטה או משו
ככ מתאים לי להביא לה את זה בתור תעסוקה לבית חולים![]()

לא נחמדהפוסעתחניכות שלי ככ יהיו מסכנות שזה למות
שלי יותר, תאמיני לי
אי אפשר לא לאהוב אותך. והן ממש לא מסכנות. ממש ממש לא.
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)