אבא אני מפחדת.
מפחדת.
ככה.
כפשוטו.
המילה סרטן עושה לי רע. מאוד.
מצד שני
אני כבר לא ממש מפחדת ממוות.
כי לפעמים אני פשוט רוצה למות.
רוצה.
ככה הכל יהיה יותר טוב.
כי לי אין כוחות להמשיך.
כי אני לא מועילה ורק מזיקה.
ולאף אחד לא יהיה אכפת אם אני לא אהיה פה.
אז למה לא?
שמישהו יסביר לי שיש טעם לחיים האלו.
שמישהו יגרום לי להאמין בחיים.
בהשם יתברך.
שמישהו יגרום לי להאמין באחרים.
כי בינתיים רק הורסים לי את האמון.
עוד ועוד אנשים.
אבאא דיייי נמאס.
זהו.
נגמרתי.
כולם מדברים על כמה שהתאבדות זה נורא.
ונכון, זה גם חטא.
אבל אני במילא חוטאת.
אז למה להישאר בחיים האלה ולסבול?
עדיף לסיים אותם.
כי לי אין כוח.
בכלל.
אבא.
די.
נגמרתי.
באמת.
היא אמרה לי שזה לא בסדר.
שאני לא מחייכת.
אוף.
פשוט אוף.
עניתי לה ש"את יודעת שזה לא עובד ככה".
יואוו
יש אנשים חמודים בעולם.
אבל מילה אחת שלהם יכולה להרוס לי את האמון באנשים.
אין לי כוחות להתמודד.
התייאשתי.
מזמן כבר.
אני צריכה שמשהו ינער לי את הנשמה.
חזק.
שאני אצרח.
שאני אבכה.
את הכל. הכל.
ואז אולי אצליח.
לנסות.
להמשיך.
שמשהו ישתחרר בפנים.
בינתיים הכל תקוע.
ואיכ.
איך שאני לא סובלת את איך שהיא ענתה.
ואפילו לא דיברה איתי אלא איתה.
וואו.
דווקא היא אחת שצריכה לדעת איך עושים דברים כאלו.
פתאום עכשיו כשאני חושבת על זה פשוט מזעזע איך שהיא הודיעה לי.
וואו.
אבאא דיי נמאס לי לא יכולה יותר!!!!!!!!!!
מפחדת.
ככה.
כפשוטו.
המילה סרטן עושה לי רע. מאוד.
מצד שני
אני כבר לא ממש מפחדת ממוות.
כי לפעמים אני פשוט רוצה למות.
רוצה.
ככה הכל יהיה יותר טוב.
כי לי אין כוחות להמשיך.
כי אני לא מועילה ורק מזיקה.
ולאף אחד לא יהיה אכפת אם אני לא אהיה פה.
אז למה לא?
שמישהו יסביר לי שיש טעם לחיים האלו.
שמישהו יגרום לי להאמין בחיים.
בהשם יתברך.
שמישהו יגרום לי להאמין באחרים.
כי בינתיים רק הורסים לי את האמון.
עוד ועוד אנשים.
אבאא דיייי נמאס.
זהו.
נגמרתי.
כולם מדברים על כמה שהתאבדות זה נורא.
ונכון, זה גם חטא.
אבל אני במילא חוטאת.
אז למה להישאר בחיים האלה ולסבול?
עדיף לסיים אותם.
כי לי אין כוח.
בכלל.
אבא.
די.
נגמרתי.
באמת.
היא אמרה לי שזה לא בסדר.
שאני לא מחייכת.
אוף.
פשוט אוף.
עניתי לה ש"את יודעת שזה לא עובד ככה".
יואוו
יש אנשים חמודים בעולם.
אבל מילה אחת שלהם יכולה להרוס לי את האמון באנשים.
אין לי כוחות להתמודד.
התייאשתי.
מזמן כבר.
אני צריכה שמשהו ינער לי את הנשמה.
חזק.
שאני אצרח.
שאני אבכה.
את הכל. הכל.
ואז אולי אצליח.
לנסות.
להמשיך.
שמשהו ישתחרר בפנים.
בינתיים הכל תקוע.
ואיכ.
איך שאני לא סובלת את איך שהיא ענתה.
ואפילו לא דיברה איתי אלא איתה.
וואו.
דווקא היא אחת שצריכה לדעת איך עושים דברים כאלו.
פתאום עכשיו כשאני חושבת על זה פשוט מזעזע איך שהיא הודיעה לי.
וואו.
אבאא דיי נמאס לי לא יכולה יותר!!!!!!!!!!