אמנם זה יותר קשה, אבל תנסה לעשות את זה בשעות שנותרו לך..

ואולי תנצל את ההפסקות בישיבה לש"ב/חברים..

זה מוקדם..

אבל לא החשבתי כי זה רשות...

אבל עדיין קשה

ולישון- כשאני בישיבה אני מקפיד על 00:00 במיטה שזה שיא המוקדם...

ובבית זה יכול להגיע ל2-3...

וואי כל כך מבינה ומרגישה אותו דבר! עוד דקה הראש מתפוצץ ולא מבינה בכלל איך אני מתפקדתעל שבוע של לילות עם 3 שעות שינה..

עם כל העצות היפות של תכנון זמן מלא  פעמים זה לא הולך.. מתיישבת ללמוד ועושה דברים לסניף בסוף.. אז ברור שלנסות בהכל אבל להבין שזה חודש אחד שקצת מתאבדים על הסניף וברור שמפספסים דברים אחרים..

זה לחץ הזוי ומטורף אבל כדאי לא להתמקד ביותר מידי דברים.. לבחור עוד משו אחד עיקרי שחשוב לך חוץ מהסניף ולהתעקש בעיקר עליו.

ועוד משו, איפה שאתה אז עד הסוף, אם בלימודים תלמד ובערבים תהיה עם חברים ובסניף מאה אחוז עושה מה שצריך לעשות, ולא מנסה כל הזמן לעשות הכל- לדעתי ממש עוזר!

בהצלחה ענקית!!

נ.ב.- מדריך או קומונר..?

אבל לפעמים דואג לסניף יותר מלחניכים...

אנחנו בנ"ע... 

(אבל נפרד!)

*ואם צריך אז מדי פעם תכנס לשיעור (בקיאות וכאלה)? 

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....