ויפה שאת והאחיות ואמא מתגייסות להרים ולתמוך. זו עזרה עצומה לאחים.

אולי קשה לו במיוחד מול הבנים דווקא?

לפעמים זה מה שיש.

בעז"ה הבנים יקבלו מכן תמיכה, יתאוששו, יתעודדו ויתחזקו.

כשיגדלו ויהיו בוגרים, אם למי מהם יהיה צורך, אפשר לפנות לטיפול - הרבה פעמים מספיק שצד אחד מטופל, זה עוזר לשנות את מאזן היחסים ויעזור בדרך עקיפה גם לאביך.

את יכולה לכבד את אבא על זה שהוא מפרנס את המשפחה, על זה שהוא מחנך לדרך מסויימת, גם אם בדרך הוא עושה שגיאות.

ולקבל את זה שכנראה גדלת והתבגרת ואת רואה את הדברים נכוחה, למרות שקשה לראות באור כזה את ההורים, ואף על פי כן מקיימת מצוות כיבוד אב.

ולקחת מזה תובנות לעצמך ולאופן שבו תרצי לגדל את ילדייך - הרבה פעמים התיקון של המצב מתרחש דרך דור הנכדים.

ב. אני לא חושב שהמסקנה שהוא לא אוהב אתכם נכונה.  קחי בחשבון שיתכן שכאשר תגדלי, תהיי אמא, תראי את זה אחרת לגמרי. 

מה שאת מתארת, לא סותר שהוא אוהב. יתכן שיש לו טעויות בדרך החינוך. יתכן שגם, כמו שכתבת גם בשמו, עבר דברים קשים, שסיפר עליהם בכאב.

את שואלת בתום ליבך - "אז למה הוא משחזר"?... נערה יקרה, השאלה בוודאי נכונה מבחינה מוסרית ו"הגיונית". אבל לצערנו יש דבר כזה, כמו "מחלה", שמה שאדם עבר, הוא גם מוציא, במודע או שלא במודע. אפשר למצוא לזה כל מיני "הסברים" פסיכולוגיים, וכמובן יש בחירה שלא לנהוג כך. אבל בהחלט יש מקום ללמד זכות בגלל הענין הזה, שאת גם מנסה לדון בגללו לכף זכות.

יתכן גם, שכתוצאה מעברו וגם מהפידבק שהוא חש שמקבל על התנהלותו, הוא מרגיש שעוינים אותו, גם בתוך הבית. זה מעצים התנהלות שאת רואה כאטימות.

ההתנהלות שלך ושל אימכם ביחס לאחים, היא טובה ואמיתית. תחזקו, תגידו מילים טבות, תשבחו, תשדרו אהבה ואחוה. אפשר גם לומר מידי פעם, בצורה מכובדת: אל תקחו קשה. כנראה שזה תוצאה מיחס שקיבל בעצמו. רחמנות.

וביחס לאביך, הרי באמת רחמנות אם מישהו מתנהל כך. הוא הנפגע העיקרי. להרגיש ניכור עם הסביבה, זה סבל גדול.

לכן, לענ"ד, את קודם כל אכן תכבדי מדין כיבוד הורים (אגב, זה שאת כך - מסתבר שגם לבית יש איזה חלק בזה... אז בכ"ז משהו  חיובי..). דבר שני, באמת כמו שאת עושה, גם תרחמי אם את רואה צדדים "קשים". תגידי לעצמך, בטח לא נעים לו. חבל שעבר דברים שהביאו לזה.

בנוסף, תנסי ממש להסתכל על דברים שכן טובים. הרי בעצמך את אומרת שלא ראית כך בעבר. משמע, יש עוד דברים.

ותנסי להרבות באהבה. אבא שלך, עבר כנראה דברים לא פשוטים. תנסי לשדר אליו יחס אוהב. תתענייני בשלומו, בתום לב. תשאלי אם רוצה שתכיני לו משהו. כשאדם מרגיש לא אהוב על הסביבה, קשה לו לצאת מ"אטימות" ולשדר יותר אור וחום. כשאדם מרגיש אהוב, שמכילים גם דברים לא כ"כ טובים - לא כי מסכימים אלא כי רואים שיש גם מעבר ומבינים שיש לו גם קושי - אז הוא יכול פתאום לגלות מכחו כחות ויחס שלא היו נראים מקודם.

אם תנהגי כך, אולי תהיינה גם הפתעות טובות..  ולהתפלל.

כל הכבוד על הרצון הטוב.

טוב לשמוע שלא רק אני גדלתי ככה... תודה ששיתפת.

האם את צעירה?

אני בת 30, אימא לילדים צעירים, וסובלת מפוסט -טראומה מהילדות עם אבא שלי.

לא יודעת עד כמה המצב שתיארת מורכב אבל אצלנו במשפחה זה היה מאד מורכב... ,ועדיין.

גם היום שכולם נשואים. וכולם סובלים. ולא מדברים על זה. כאילו זה לא קיים.

אני היום בטיפול, אחרי שגררתי לנישואים שלי את הטראומות. 

הכעס הגדול שלי הוא על אימא שלי שלא התגרשה ממנו אחרי שידעה שהוא חולה נפש

וגידלה אותנו מול הדבר ההזוי הזה.  חבל, היא יכלה להתגרש ולהתחתן שוב ולבנות לנו בית נפלא... כמו שהיה לכל החברות שלי שהייתי קטנה.. בית כזה שמותר לחיות בו... מותר לנשום... ולא רק בוכים כל הזמן בחדר .. ובחוץ משחקים אותה כאילו הכל בסדר.  

לא מצליחה לסלוח...אולי בסוף הטיפול אבין יותר את נסתרות ה'. 

מברכת אותך טוב, שמחה, ובריאות הנפש....

אולי זה הנסייון שלנו בחיים....

במקרים שיש אלימות מצד הורים הנושא של כיבוד הורים נעשה מורכב יותר, צריך הדרכה של רב שהוא גם תלמיד חכם וגם יש לו הבנה פסיכולוגית לנפש האדם, מה ואיך צריך לכבד ומתי לא. ומתי צריך להמנע מקשר או אפילו להציב גבולות להורה - כן, גם ההלכה מכירה במצבים כאלה. וזה מאד חשוב לבריאות הנפש של הילד (אפילו כשה"ילד" כבר מבוגר..)

ונשמע לי שגם ליווי מקצועי יכול לעשות לך טוב

חיבוק גדול, התמודדות לא פשוטה.

מהן המערכות הגופניות שאותן בודקת שיטת ורדי, ממליץ לכם לקרוא עוד מכאן

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....