ויפה שאת והאחיות ואמא מתגייסות להרים ולתמוך. זו עזרה עצומה לאחים.

אולי קשה לו במיוחד מול הבנים דווקא?

לפעמים זה מה שיש.

בעז"ה הבנים יקבלו מכן תמיכה, יתאוששו, יתעודדו ויתחזקו.

כשיגדלו ויהיו בוגרים, אם למי מהם יהיה צורך, אפשר לפנות לטיפול - הרבה פעמים מספיק שצד אחד מטופל, זה עוזר לשנות את מאזן היחסים ויעזור בדרך עקיפה גם לאביך.

את יכולה לכבד את אבא על זה שהוא מפרנס את המשפחה, על זה שהוא מחנך לדרך מסויימת, גם אם בדרך הוא עושה שגיאות.

ולקבל את זה שכנראה גדלת והתבגרת ואת רואה את הדברים נכוחה, למרות שקשה לראות באור כזה את ההורים, ואף על פי כן מקיימת מצוות כיבוד אב.

ולקחת מזה תובנות לעצמך ולאופן שבו תרצי לגדל את ילדייך - הרבה פעמים התיקון של המצב מתרחש דרך דור הנכדים.

ב. אני לא חושב שהמסקנה שהוא לא אוהב אתכם נכונה.  קחי בחשבון שיתכן שכאשר תגדלי, תהיי אמא, תראי את זה אחרת לגמרי. 

מה שאת מתארת, לא סותר שהוא אוהב. יתכן שיש לו טעויות בדרך החינוך. יתכן שגם, כמו שכתבת גם בשמו, עבר דברים קשים, שסיפר עליהם בכאב.

את שואלת בתום ליבך - "אז למה הוא משחזר"?... נערה יקרה, השאלה בוודאי נכונה מבחינה מוסרית ו"הגיונית". אבל לצערנו יש דבר כזה, כמו "מחלה", שמה שאדם עבר, הוא גם מוציא, במודע או שלא במודע. אפשר למצוא לזה כל מיני "הסברים" פסיכולוגיים, וכמובן יש בחירה שלא לנהוג כך. אבל בהחלט יש מקום ללמד זכות בגלל הענין הזה, שאת גם מנסה לדון בגללו לכף זכות.

יתכן גם, שכתוצאה מעברו וגם מהפידבק שהוא חש שמקבל על התנהלותו, הוא מרגיש שעוינים אותו, גם בתוך הבית. זה מעצים התנהלות שאת רואה כאטימות.

ההתנהלות שלך ושל אימכם ביחס לאחים, היא טובה ואמיתית. תחזקו, תגידו מילים טבות, תשבחו, תשדרו אהבה ואחוה. אפשר גם לומר מידי פעם, בצורה מכובדת: אל תקחו קשה. כנראה שזה תוצאה מיחס שקיבל בעצמו. רחמנות.

וביחס לאביך, הרי באמת רחמנות אם מישהו מתנהל כך. הוא הנפגע העיקרי. להרגיש ניכור עם הסביבה, זה סבל גדול.

לכן, לענ"ד, את קודם כל אכן תכבדי מדין כיבוד הורים (אגב, זה שאת כך - מסתבר שגם לבית יש איזה חלק בזה... אז בכ"ז משהו  חיובי..). דבר שני, באמת כמו שאת עושה, גם תרחמי אם את רואה צדדים "קשים". תגידי לעצמך, בטח לא נעים לו. חבל שעבר דברים שהביאו לזה.

בנוסף, תנסי ממש להסתכל על דברים שכן טובים. הרי בעצמך את אומרת שלא ראית כך בעבר. משמע, יש עוד דברים.

ותנסי להרבות באהבה. אבא שלך, עבר כנראה דברים לא פשוטים. תנסי לשדר אליו יחס אוהב. תתענייני בשלומו, בתום לב. תשאלי אם רוצה שתכיני לו משהו. כשאדם מרגיש לא אהוב על הסביבה, קשה לו לצאת מ"אטימות" ולשדר יותר אור וחום. כשאדם מרגיש אהוב, שמכילים גם דברים לא כ"כ טובים - לא כי מסכימים אלא כי רואים שיש גם מעבר ומבינים שיש לו גם קושי - אז הוא יכול פתאום לגלות מכחו כחות ויחס שלא היו נראים מקודם.

אם תנהגי כך, אולי תהיינה גם הפתעות טובות..  ולהתפלל.

כל הכבוד על הרצון הטוב.

טוב לשמוע שלא רק אני גדלתי ככה... תודה ששיתפת.

האם את צעירה?

אני בת 30, אימא לילדים צעירים, וסובלת מפוסט -טראומה מהילדות עם אבא שלי.

לא יודעת עד כמה המצב שתיארת מורכב אבל אצלנו במשפחה זה היה מאד מורכב... ,ועדיין.

גם היום שכולם נשואים. וכולם סובלים. ולא מדברים על זה. כאילו זה לא קיים.

אני היום בטיפול, אחרי שגררתי לנישואים שלי את הטראומות. 

הכעס הגדול שלי הוא על אימא שלי שלא התגרשה ממנו אחרי שידעה שהוא חולה נפש

וגידלה אותנו מול הדבר ההזוי הזה.  חבל, היא יכלה להתגרש ולהתחתן שוב ולבנות לנו בית נפלא... כמו שהיה לכל החברות שלי שהייתי קטנה.. בית כזה שמותר לחיות בו... מותר לנשום... ולא רק בוכים כל הזמן בחדר .. ובחוץ משחקים אותה כאילו הכל בסדר.  

לא מצליחה לסלוח...אולי בסוף הטיפול אבין יותר את נסתרות ה'. 

מברכת אותך טוב, שמחה, ובריאות הנפש....

אולי זה הנסייון שלנו בחיים....

במקרים שיש אלימות מצד הורים הנושא של כיבוד הורים נעשה מורכב יותר, צריך הדרכה של רב שהוא גם תלמיד חכם וגם יש לו הבנה פסיכולוגית לנפש האדם, מה ואיך צריך לכבד ומתי לא. ומתי צריך להמנע מקשר או אפילו להציב גבולות להורה - כן, גם ההלכה מכירה במצבים כאלה. וזה מאד חשוב לבריאות הנפש של הילד (אפילו כשה"ילד" כבר מבוגר..)

ונשמע לי שגם ליווי מקצועי יכול לעשות לך טוב

חיבוק גדול, התמודדות לא פשוטה.

מהן המערכות הגופניות שאותן בודקת שיטת ורדי, ממליץ לכם לקרוא עוד מכאן

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...