מלבד התפילה לא נותר לי דבר
אולי אמצא מנוחה לנפשי
רפואה לליבי הנשבר
עיני עיני יורדה מים
חסום מכל עבר אך עודני מבקש מעבר
אולי אמצא נחמה לנפשי
רפואה לליבי הנשבר
ואני מופקר כמדבר
לא יודע בין שמאלי לימיני
שלח אורך ואמיתך
המה ינחוני
(אימאלה.
איך שזה נכון.
לא נותר לי דבר.
כלום.
באמת שום דבר.
אנוכי עפר ואפר.
יופי שאומרים שבשבילי נברא העולם.
לא חושבת את זה כרגע.
אני כלום.
אין לי קיום בעולם הזה.
ולפעמים
אין לי כוח אפילו להתפלל.
תפילה דורשת ממני.
אומץ.
כוחות.
אז אבא
קבל זאת כתפילה.
כי אני כל כך רוצה כבר למצוא מנוחה.
ורפואה.
לליבי הנשבר.
הכואב.
הסדוק.
המדמם.
המרוסק אי שם למטה על הרצפה.
בין השברים.
כל כך רוצה להתקדם.
אבל אין לי כוחות.
כלום.
אז אבא,
בבקשה ממך,
תן לי כוחות.
כי אם מה שאומרים נכון,
אז אני הבת שלך.
בת של מלך.
אז בבקשה אבא,
תעזור לבת שלך.
כי אני רק רוצה להתקדם.
ולהתקרב אליך.
אל האור.
אל הטוב העצום.
הלא מכל נפילותינו היינו עולים
ומעומק עומקי התהומות אל שמיים ממריאים
ביני לנדאו לא פחות מגאון.
ויזרח האור מעלי
ואראה אלייך
ושבתי את שבותך
וגאלתיך מכל ייסורייך
ואת השמחה אחזיר אל עינייך
הלוואי.
אבא.
בבקשה.)