החדר הקדוש,
מגדל השן,
חדר הסודות,
הבית הלבן,
קודש הקודשים,
אולם הכס,
הלב הפועם,
חברים, אליהים אי אפשר סתם כך להיכנס,
לצעוד בביטחה מוחלטת ולהגיד אני השלטת,
להתחיל להזיז רהיטים וקירות,
להביע דעה לגבי אמדות נושנות,
לא, הוא פשוט לא יכול לעשות את זה, קצת מאוחר מידי, בערך בשש שנים,
כן, גם אתה אבא שבשמיים,
מה אתה חושב, שתחזור ותחבק ובטיח לאהוב,
שתגיד שהיית בעבודה בחו"ל
שאתה ממש מצטער אבל אין מה לדאוג,
כי מי עכשיו, מי עכשיו, אני יעבוד אותך והכול יהיה טוב?
לא שיש לי פיתרון יותר טוב, שלא תיתבלבל,
או שאני חושב שזה מה שהולך לקרות שמע ישראל,
אבל בכול זאת, קצת מצחיק, וא זה אני אומר בדעה צלולה.
שיבוא אחד מבחוץ וירצה להיות.. מה, כמעת ראש ממשלה!
לא לא חביבי, אני די מצטער, אנחנו לא רק ברמה של הטונה והצל,
כאן זה לא אהבנו ונגמר, או פרק בטלנובלה שאפשר לראות גם מחר.
כאן זה החיים האמיתיים, רגשות, אנשים, מוחות מזמזמים.
לאהכול נפתר בשיעור א או אחרי החתונה,
נכול שקל להגיד, זה הגיל המצב, והוא יסתיים עוד השנה,
אנחנו לא משתמשים ולא שותים ולא עושים עוד אלף וחאד דברים,
במקרה, בטעות, סתם כי זרם,
כול אחד אנחנו עושים בגלל האפלה, חוסר בקדושה, התעלמות טהורה,
ושלא יחרתתו או פירוש ממורה נבוכים, על אבא ובן או מלך ושרים.
כי כאן זה החיים האמיתיים,
אז מתי חשבת לבית לחזור, אבא?, אלוהים?