ואיך אני יכול לשמח שאני בעצמי מדוכא ועצוב 

האדם האבל במיוחד שזה טרי חושב ועוסק כל הזמן באדם שנפטר ובאבל ולפעמים כשהסביבה מנסה להתנהג כרגיל זה גורם לו להרגיש שהסבל שלו לא מענין את הסביבה

בדכ הם רק מחפשים איך להוציא את הכאב וחבר קרוב שאפשר לדבר איתו פתוח על הנושא בלי שהחבר יבהל  זה דבר חשוב מאוד

כמובן שזה תלוי בגיל של האבל אם הוא מאוד צעיר כן כדאי לחק ולהשכיח אבל אדם מבוגר לא יצליח לשכח

א. אסור להראות לו את העצב שלך אתה יכול לבכות על זה והכל, אבל לא לידו.

ב. לדעת ולהבין שהוא הולך לעולם יותר טוב והוא לא נפרד ממנו לתמיד אלא רק עד שזה יקרה גם לו....

ג. (זה הדבר הכי חשוב) לכל בן אדם יש קשים בחיים קושי הוא יכול להיות מקפצה והוא יכול להיות מגלשה... אם הוא יבנה מהקושי הזה הוא יכול להגיע גבוהה ואם חס וחלילה הוא יפול הוא יכול להגיע נמוך....

ובעיקרון היא לא מדברת על זה, פשוט אל תדבר איתו על זה וזה "ישכח ממנו"
כאילו ברור שהוא לא ישכח מזה אף פעם אבל בלימודים ובזמן אם חברים אז הוא יהיה שמח כמו כולם

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....