על מה את מדברת.

אבל אם לא איזה משהו חריג ביותר,

אז הדבר הראשון שצריך לעשות, זה לא להסתכל על הבעל כך, "חייב להתבגר"...

זה לא מבט בריא של אשה על בעלה. 

תחשבי בכיוון של איך אנחנו בונים אחד עם השני, בכבוד ואהבה והערכה הדדית.

ובהבאה בחשבון של השוני המובנה בין איש לאשה, שבד"כ לא כ"כ מוכר לפני שמתחתנים. והוא אתגר לתוספת בנין טוב והתחשבות, כשמבינים אותו.

קודם כל תודה על העצות.

זה באמת לא מרגיש בריא, אבל איך לא מסתכלים ככה כשקורים דברים שלפעמים ממש מתסכלים בצורת דיבור, בהתלהבות יתר וכו'. נכון, לא סוף העולם, אבל כשזה קורה זה מתסכל. 

שמעי נא, בחורה יקרה.

בעלך יכול לומר אותו דבר על דברים אצלך.

יש דברים אצל נשים, שנראים לגברים לגמרי "תינוקיים", לא רק ילדותיים. ואצל אשה - זה חלק ממני...

את תסתכלי עליו בעין טובה. בלבד. מתלהב, תחייכי בלב טוב. הרי זה הרבה יותר מאיזה "אדיש". טוב מאד. זה הגיל. את עוד תתגעגעי לזה. וכו'.

אל תחשבי בכלל, "איך הוא היה צריך להיות"..

אני מציע לך, לשבת כל יום כמה דקות, לבד, להתבונן בנחת על נקודות טובות אצל בעלך, רק טובות - ו"להתאהב" בו. תסתכלי רק על הטוב. בטוח שתמצאי הרבה.

וכתבתי עליו הרבה דברים טובים אבל ... 

ממנו, וכשהוא מגזים, אז לא, אני לא מחייכת בטוב לב, אני שואלת "מה מצחיק??"? מסכן...

אוף זה כזה מתסכל.

לקבל את מי שהוא זה קשה לי לכן אני מתעמתת עם זה, כי אין לי שליטה. אני פשוט יחייך אליו כשהוא צוחק ומתפרע?  ומתנהג מוזר?כי למה?..

מי אמר שזה מוזר? את שופטת. אל תשפטי.

יש לך שליטה. אין דבר כזה אין לי שליטה.

את כותבת: צוחק מתפרע ומתנהג מוזר...

נראה לי שאת קצת נבהלת..

ובכן אפשר להבין אותך שזה מבהיל. בפרט אם את חוששת שזה הוא ושכך יישאר תמיד..

מציעה כיוון מחשבה... 

אולי זה מצב מקומי... זמני... עד שתיפתר בעיה מסוימתת

שמעתי פעם: לפעמים כשאדם חסום מלצחוק במקום המתאים לכך, בסוף הוא צוחק במקום לא תואם ובצורה מוגזמת...

אותו דבר לגבי בכי. שנאה. ותגובות אחרות..

את מבינה? כי יש אנרגיה שעצורה ומבקשת לפרוץ... 

האם יש בחיים שלו/ שלכם מצבים שבהם הוא בקיצוניות השנייה? כלומר לחוץ מאד? עצור ? תחת מכבש של ציפיות? מצב  שחוסם ממש את האנרגיה והשמחה והטבעיות ? 

אם זה מקום עבודה? או מצבים מסוימים ביניכם- ימי ריחוק/ קירבה וכדו ? או ימים מסוימים בשבוע?

ואז כשהוא סוף סוף השתחרר מהסיטואציה ההיא , "יצא לחופשי" , אז מתפרץ ממנו  מעיין ההתלהבות בצורה מוגזמת וכביכול לא מבוקרת..

כדאי לנסות לחשוב...

בהצלחה..

אם אין משהו חריג והשלכות מזיקות(התנהגות ילדותית מבחינה כלכלית לדוג' יכולה לגרום לאסון), 

אז הכי טוב זה להוציא את זה מהראש ויפה שעה אחת קודם.

אנחנו בני אדם שונים, כחלק מזה יש מערכת שלמה של שינויים מאדם לאדם.

הרבה תלוי במקום בו גדלנו, הרבה תלוי באישיות שלנו.

זה שאת חושבת שX נקרא להיות ילדותי, לא הופך את זה לנכון. 

אני בטוח שלבעלך יש המון נקודות כאלו גם.

זה חלק מלחיות ביחד, ברוכה הבאה.

מה שעושים זה קודם כל יוצאים מעמדת השופטת. מי את שתשפטי האם התנהגות או סגנון דיבור

כזה או אחר הוא ילדותי או לא? למה זה טוב לך להיות שופטת? היית רוצה לחיות עם אדם שכל הזמן

שופט את ההתנהגות שלך? אז למה שתהיי מישהי כזאת?

השיפוט המרכזי שלך את בעלך צריך תמיד להיות טוב. תמיד למצוא מה טוב בהתנהגות שלו, גם כשהיא

לא מה שאת רגילה או חושבת.

וכשעולות מחשבות כאלו, לזרוק אותן החוצה מהראש. זה יצר הרע פשוטו כמשמעו.

תנסי להיכנס למקום שלו. זה חלק מאוד משמעותי מהזוגיות.

תנסי להתחבר להרגשה שלו, ומתוך העיניים שלו לראות את הדברים.

את יכולה לשמוח או לצחוק איתו כי אותו זה משמח או מצחיק.

שבעלי ישפוט אותי כל הזמן, 

וודאי שכבני אדם אנחנו שונים מאוד, אבל קצת מפחיד אותי להיכנס למקום שלו, אני יכולה לנסות להסתכל מהמבט שלו אבל הוא נראה לי כל כך אחר ומוזר, זה מפחיד אותי.

מצחיק אותו דברים מוזרים וקשה לי לקבל את השונה הזה.

אבל מה, כשאני רואה אותו מדבר בצורה שמעצבנת אותי ושהוא מתנהג בצורה שבעיניי ילדותית אז מה אני אמורה לעשות? זה באמת באמת קשה להכנס לנעליים שלו ולומר לעצמי: 'וואלה, הוא צודק... זה באמת ממש מצחיק'...

"וואללה הוא צודק"..

לגמרי לא.

את צריכה להסתכל על זה "מהצד", כמו שהיית מסתכלת על סתם מישהו שנוהג בצורה קצת מצחיקה, ולחייך. דווקא ה"שונה" גורם לנו לעיתים לחייך.

הרי זו לא כל האישיות שלו זה לא שהוא מדבר רק בצורה ש"מעצבנת" אותך. את התקשורת תנהלו על מה שמשותף.

הוא פשוט אחר ממך בדברים הללו. ובהחלט יכול להיות שזה כי הוא איש. ההתנהלות שלו קצת אחרת ממך. לא נורא. לומדים להסתדר ולקבל. לכל היותר אומרים, טוב, זה ה"קטע" שלו.. מותר לו להיות הוא.

תארי לך שכאשר את שמה עגילים/מתאפרת או לא יודע מה - הוא יגיד, איזה ילדה.. זה כאילו פורים... מה היא חושבת, שאם היא צובעת את עצמה זה משנה אותה?... (ולא משנה כרגע אם את עושה כך או לא)

ברור שאיש לא יגיד כך. למה? כי הוא מבין שאשה זה אחרת. אפילו שהוא בחיים לא היה מעלה בדעתו להתחיל למרוח צבעים על הפנים שלו....

את צריכה להבין שזה מצחיק אותו, ואת משתתפת איתו בצחוק הזה.

לא כי את ממש מבינה מה מצחיק.

זה תמיד קשה לקבל את השונה. אבל זה חלק גדול מלהיות נשואים.

תנסי גם לדבר איתו על זה- מה מצחיק אותו, באמת לנסות להבין איך הוא רואה את הדברים.

זה דרך טובה פשוט לפתוח את הראש ולקבל אותו, ללמוד לאהוב את מה שאת כן מתחברת לזה,

נראה לי אבל שבעל יותר קשה לקבל ככה.....

ולא, הוא לא איזה אחד שלא יכול להתארגן או שהוא מבודד חברתית, דווקא הוא חברמן וזורם (לפעמים יותר מדי) יש לו קטע חברתי כשהוא עם אחים שלו או חברים שלו שאני ממש לא סובלת, אבל אולי אני באמת לא צריכה לסבול את זה. אלא לשתוק בצד כמו שמישהו כאן אמר, שאני לא חייבת להתערבב עם זה אלא רק לא לדרוס אותו

יקרה מזל טוב.

אני אמנם רווקה כעת. אבל בכל זאת הרגשתי כאב בין השורות.

נראה לי שהנקודה שזה מקשה עלייך להעריך אותו..

וזה נקודה מאד חשובה אצל אישה כלפי בעלה...לשאת עיניים לבעלה... 

ולתחושתי מה שכואב לך, זה שאת מאד רוצה להעריך אותו אבל תגובותיו גורמות לך הרגשה אחרת...

לא יודעת מה לייעץ...

אבל ניסית להסביר לו

ככה בעדינות בנחת ברגע של אהבה ... מה את חשה ברגעים **ההם.....** ?

להסביר מה זה עושה לך וכמה חשוב לך כן לחוש כלפיו הערכה ... לדבר על הצד שלך...

לא ממקום שיפוטי ודורש אלא ממקום שואל וחושב ביחד ...

אלא כביכול ממקום חסר אונים כלפי הרגשות הקשים שזה מעלה בך... 

האם ניסית ??

גם אשה שמרגישה הערכה לבעלה, אם הוא בזמנים מסויימים יצחק מדברים שטותיים בעיניה, "יתלהב" ממה שלא נראה לה, יכולה להרגיש כמו שהיא כתבה. זה "מעצבן" אותה. היא צריכה לעשות "סוויצ' "...

ב. ומזה נובע לגבי הדבר השני. ממש מציע לה שלא תנסה "לדבר איתו על זה". לא יעלה על הדעת, לתבוע מאדם להתנהג בצורה מלאכותית, בקביעות (ובשבילו זה מלאכותי. הרבה אנשים, דווקא כאלה שבהחלט אפשר "לשאת אליהם עיניים", מרגישים מספיק בטוחים כדי לצחוק באופן חופשי, "להתלהב".. טוב להם עם זה. והפוך, הדרישה לעשות את עצמם "כבדי ראש", היא הדבר הקטן בעיניהם).

לפחות לפי מה שנראה ממה שהיא העלתה - אין ברירה. צריכה לעבוד על עצמה במקרה כזה.

ובכן

הצעתי היתה בפירוש לא לתבוע

אלא רק לשתף בחוסר אונים שזה גורם **לה**..ממש בעדינות לגעת בנקודה... לרפרף .. ולראות איך הוא מגיב... 

לדעתי יש חשיבות שלא יווצרו אצלה משקעים כלפיו...

ועצם זה שהיא תשתף אותו יקל מעליה.. שהוא יודע...

ושוב...****ברגע טוב של אהבה וטוב***..

וככה יפתחו את הנקודה וזה יפוגג קצת את המתח

בלי קשר לשאלה המעשית מה יקרה בפעם הבאה..

בלי לתבוע ובלי לסכם סיכומים..

לבוא לצד השני ולהסביר לו שההתנהגות שלו גורמת חוסר אונים ומשקעים,

לא משנה כמה נעים ויפה עושים את זה- זה להכניס אותו לפינה.

אף בעל לא רוצה שאישתו תרגיש ככה, וכל אמירה כזו רק תכניס אותו למקום לא בריא-

כל פעם שיתנהג ככה ירגיש שהוא מאכזב את אישתו, כל פעם שלא יתנהג ככה, ירגיש שמופעל

עליו לחץ לשנות את עצמו.

מעבר לעובדה שהאמירה הזו, שנוגעת לגופו של אדם ולהתייחסות שלו לדברים רק תגרום לו להרגיש

לא מוערך ומזולזל בעיני אישתו. שזה כאב חריף ביותר.

ממש ממליץ, שאם יש ברירות אחרות- לא לעשות דבר כזה.

את המשקעים שלה חשוב לפתור מול עצמה.

חבל ליצור פגיעה בבעלה על שום דבר, שרק יצור משקעים אצלו.

אולי אם היינו יודעים יותר פרטים באיזה נושא מדובר...

אני חשבתי 

למשל אם היא התכוונה שהוא צוחק- הכוונה ממקום שהוא מתלהב *ממנה* ?? ושמח *בה* ??

בצורה שדוחה אותה..

אז עדיין לא כדאי לשתף אותו בתחושות....? קצת ?

תנסי לחשוב מה ההרגשה שאדם כל-כך קרוב ואהוב אומר לך,

גם אם במילים היפות ביותר-

"הנקודה הזו באישיות שלך, כל כך קשה לי שהיא שמה אותי בחוסר אונים"

זו פגיעה רצינית וכאב רציני.

זה לא "מפריע לי שיש חולצה על הכיסא בסלון" זה "מפריע לי שאתה מבולגן",

אין לבן אדם מה לעשות עם זה.

וזה פוגע.

יש דברים בזוגיות שאדם צריך לעשות מול עצמו.

רוב הדברים שמפריעים לי צריכים לעבור קודם כל דרך עבודה עצמית.

בטח דברים שנוגעים לאישיותו של בן הזוג.

רק במקרי קיצון- יש מקום להעלות קושי כזה... 

היה מקום להעיר בצורה טובה. יש אופן שאפשר לעשות את זה. ובחיוך.

אבל לא כך הבנתי מדבריה.

היא דיברה על דברים שהיא לא מבינה מה מצחיק. נו...

"אני מתפדחת ממנו, וכשהוא מגזים, אז לא, אני לא מחייכת בטוב לב, אני שואלת "מה מצחיק??"? מסכן...

אוף זה כזה מתסכל."

שלא הצעת "לתבוע", אלא בעדינות להסביר בתור בעיה שלה. זה מצוין לגבי דברים שרוצים לבקש.

אבל - מה שאני כתבתי הוא, שעקרונית דבר כזה לא יעלה על הדעת לתבוע מאדם, וממילא גם בצורה מעודנת וענוה, אין לו מקום. זה רצון לא לגיטימי.

לומר ש"לה" גורם חוסר אונים זה שהוא צוחק מדברים כאלו וכאלו, מתלהב, זה נזק שאי אפשר כמעט לתקן אח"כ. זה אומר: אני מרגישה חוסר אונים ממה שאתה. זו הבעה של דבר לא לגיטימי. הוא רשאי להיות הוא. זה לא איזה משהו "צדדי", שאשה אומרת שהיא ממש אלרגית לצבע חולצה כחול ואם הוא יכול לעשות לה טובה.

אם יישארו משקעים, זה יהיה מהערה כזו.

וכדי שאצלה לא יישארו משקעים כלפיו, היא צריכה לעבוד על לקבל את בעלה, עם תכונתו (הלא-שלילית, לפחות לפי מה שנראה ממה שכתבה) הזו. 

מה אם היה נוצר כזה מצב ביניהם  במהלך ההיכרות לפני נישואין ולפני החלטה..

גם אז לא לשוחח על מה שמפריע ? על מה שמקשה לקבל החלטה?

לשוחח כדי לפרוק, כדי להבין כדי ללבן...

???

אם כשמכירים, מישהי רואה שהבחור צוחק מדברים שנראים לה "שטותיים", יכולה קודם כל להבין שזו תכונה שלו - ולהחליט אם טוב לה או לא (ושלא תופתע אם תתחתן עם מישהו שלא כך - ותראה שהוא גם כן בדיוק כך..);

ויכולה גם לשאול אותו. תגיד, מה כ"כ מצחיק בזה... או לברר אם זו תכונה רגילה אצלו.

יכולה גם לשאול, אם זה לא נראה לו כאילו "ילדותי" וכד', להבין את התכונה. לשמוע הסבר. אולי יעזור לענין להתקבל.

להסביר שזה "גורם לה חוסר אונים", כשרואה שזו תכונה קבוע אצלו - לא. לא רוצה, שלא תתחתן... זה האדם.

אחרי שכבר נישאה - זה אחרת. רגיש יותר. היא גם יכולה לשאול בהתענינות, מה הענין בזה. להתענין בתכונה הזו שלו. זה משהו אחר. יכול למשללהסביר לה, שמבחינתו זה מצוין לשמור על הצד של "הילד" וכו'. אין בעיה. זה כאשר באמת מתענינים. 

אבל זה לא להביע "חוסר אונים". אי שביעות רצון. 

וזה גם לגמרי לא נראה איפה שהיא נמצאת עכשיו. לא נראה שמה שחסר לה זה הסבר שלו למה הוא כך. היא פשוט "לא סובלת את זה". צריכה עבודה פנימית. אם מה שיהיה חסר לה אחרי עבודה כזו, זה רק שיסביר לה למה ההתנהלות הזו עושה לו טוב - אז שתדבר איתו ותתענין....

אין איך ליפות את זה- אין לזה מקום.

אין סיבה שהיא תפיל את זה עליו ואליו- את המידות שלה היא צריכה לתקן,

וזה חשוב מאוד להבין את זה בתחילת הנישואים. אנחנו לא באים לשנות את בן הזוג.

מעבר לעובדה שזו ביקורת לא לגיטימית עליו.

לדעתי חבל מאוד שתעשה את זה, אם היא יכולה, וברוב המקרים היא יכולה, להתגבר על זה

מתוך עבודת המידות של עצמה.

אבל עדיין לפעמים אני מתביישת בו, (לא נשמע טובבבב)

אנשים מסביב אומרים לי מה יש לך את נורמלית תראי איזה גבר קיבלת, הלוואי שבעלי היה.. בלה בלה בלה...

הם לא מבינים שכל אחת מקבלת את ההוא שהיא צריכה להסתדר איתו

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר

שלוריא הציע, מציע ומן הסתם יוסיף להציע - אבל מהיציע... - במערכת, ללא שינוי באספקטים נוספים. אינך יכול לעשות את התקציב הישראלי למכונת "ביטחון" אינסופי במאות ביליונים, ולייצר בד בבד גם מערכת חינוך מושקעת ומתוקנת ושיוויונית לעילא. אינך יכול לשנות את סדרי התעסוקה של מורים ומורות ("עובדי ההוראה" כלשון המסגרת המארגנת הייצוגית שמונחתת עליהם), למשל חוזים אישיים בקנה מידה נרחב, בלי להציג תוכנית לשינויים כאלו לעיון ולאישור כלשהוא של הציבור, ממשאל עם ועד בחירות כלליות. וקצרה כאן היריעה מלפרט את כל היקף השינוי הדרוש ותשומת הלב הפוליטית והמנהיגותית לנושא. זה דורש שינויים ברמת לוח השנה הציבורי והתעסוקתי הישראלי, במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי והעיסקי. זה דורש משהו בסדר הגודל של קומיסר בברית המועצות או מזכיר בסגל הבית הלבן באמריקה. אולי משהו בסגנון טריבון רומי, משהו שיש בידו את מלוא הסמכות, מלוא האחריות ומלוא המשאבים לחולל פעם אחת ולתמיד כזה שינוי. בלי זה אין טעם אפילו לעשות צעד ראשון.

הייתי מעדיף יותר שקיפות בנושא.

מציין איזו מפלגה פרסמה בכלל מצע.

מה הניקוד ולמה.

הכל מפורט לפרטי פרטים.

מה לעשות שמפלגות הקואליציה טרם פרסמו מצע בנושא חינוך, אף אחת מהן ומפלגת אל הדגל היא המפלגה היחידה שדיברה על ארגוני המורים במצע החינוכי שלהם שזה בעיני טל לוריא עיקר הבעיה.

‏‏1.5K‏‏ צפיות‏ · ‏‏11‏ רגשות‏ | מפלגת זהות עדכנה את מצע החינוך שלה, ועכשיו היא מקבלת ציון גבוה ב"מדד לוריא לחינוך" | טל לוריא

אבל פייגלין כמו פייגלין יתקשה מאוד לחבר בין החלומות שלו לבין המציאות הישראלית.