על מה את מדברת.

אבל אם לא איזה משהו חריג ביותר,

אז הדבר הראשון שצריך לעשות, זה לא להסתכל על הבעל כך, "חייב להתבגר"...

זה לא מבט בריא של אשה על בעלה. 

תחשבי בכיוון של איך אנחנו בונים אחד עם השני, בכבוד ואהבה והערכה הדדית.

ובהבאה בחשבון של השוני המובנה בין איש לאשה, שבד"כ לא כ"כ מוכר לפני שמתחתנים. והוא אתגר לתוספת בנין טוב והתחשבות, כשמבינים אותו.

קודם כל תודה על העצות.

זה באמת לא מרגיש בריא, אבל איך לא מסתכלים ככה כשקורים דברים שלפעמים ממש מתסכלים בצורת דיבור, בהתלהבות יתר וכו'. נכון, לא סוף העולם, אבל כשזה קורה זה מתסכל. 

שמעי נא, בחורה יקרה.

בעלך יכול לומר אותו דבר על דברים אצלך.

יש דברים אצל נשים, שנראים לגברים לגמרי "תינוקיים", לא רק ילדותיים. ואצל אשה - זה חלק ממני...

את תסתכלי עליו בעין טובה. בלבד. מתלהב, תחייכי בלב טוב. הרי זה הרבה יותר מאיזה "אדיש". טוב מאד. זה הגיל. את עוד תתגעגעי לזה. וכו'.

אל תחשבי בכלל, "איך הוא היה צריך להיות"..

אני מציע לך, לשבת כל יום כמה דקות, לבד, להתבונן בנחת על נקודות טובות אצל בעלך, רק טובות - ו"להתאהב" בו. תסתכלי רק על הטוב. בטוח שתמצאי הרבה.

וכתבתי עליו הרבה דברים טובים אבל ... 

ממנו, וכשהוא מגזים, אז לא, אני לא מחייכת בטוב לב, אני שואלת "מה מצחיק??"? מסכן...

אוף זה כזה מתסכל.

לקבל את מי שהוא זה קשה לי לכן אני מתעמתת עם זה, כי אין לי שליטה. אני פשוט יחייך אליו כשהוא צוחק ומתפרע?  ומתנהג מוזר?כי למה?..

מי אמר שזה מוזר? את שופטת. אל תשפטי.

יש לך שליטה. אין דבר כזה אין לי שליטה.

את כותבת: צוחק מתפרע ומתנהג מוזר...

נראה לי שאת קצת נבהלת..

ובכן אפשר להבין אותך שזה מבהיל. בפרט אם את חוששת שזה הוא ושכך יישאר תמיד..

מציעה כיוון מחשבה... 

אולי זה מצב מקומי... זמני... עד שתיפתר בעיה מסוימתת

שמעתי פעם: לפעמים כשאדם חסום מלצחוק במקום המתאים לכך, בסוף הוא צוחק במקום לא תואם ובצורה מוגזמת...

אותו דבר לגבי בכי. שנאה. ותגובות אחרות..

את מבינה? כי יש אנרגיה שעצורה ומבקשת לפרוץ... 

האם יש בחיים שלו/ שלכם מצבים שבהם הוא בקיצוניות השנייה? כלומר לחוץ מאד? עצור ? תחת מכבש של ציפיות? מצב  שחוסם ממש את האנרגיה והשמחה והטבעיות ? 

אם זה מקום עבודה? או מצבים מסוימים ביניכם- ימי ריחוק/ קירבה וכדו ? או ימים מסוימים בשבוע?

ואז כשהוא סוף סוף השתחרר מהסיטואציה ההיא , "יצא לחופשי" , אז מתפרץ ממנו  מעיין ההתלהבות בצורה מוגזמת וכביכול לא מבוקרת..

כדאי לנסות לחשוב...

בהצלחה..

אם אין משהו חריג והשלכות מזיקות(התנהגות ילדותית מבחינה כלכלית לדוג' יכולה לגרום לאסון), 

אז הכי טוב זה להוציא את זה מהראש ויפה שעה אחת קודם.

אנחנו בני אדם שונים, כחלק מזה יש מערכת שלמה של שינויים מאדם לאדם.

הרבה תלוי במקום בו גדלנו, הרבה תלוי באישיות שלנו.

זה שאת חושבת שX נקרא להיות ילדותי, לא הופך את זה לנכון. 

אני בטוח שלבעלך יש המון נקודות כאלו גם.

זה חלק מלחיות ביחד, ברוכה הבאה.

מה שעושים זה קודם כל יוצאים מעמדת השופטת. מי את שתשפטי האם התנהגות או סגנון דיבור

כזה או אחר הוא ילדותי או לא? למה זה טוב לך להיות שופטת? היית רוצה לחיות עם אדם שכל הזמן

שופט את ההתנהגות שלך? אז למה שתהיי מישהי כזאת?

השיפוט המרכזי שלך את בעלך צריך תמיד להיות טוב. תמיד למצוא מה טוב בהתנהגות שלו, גם כשהיא

לא מה שאת רגילה או חושבת.

וכשעולות מחשבות כאלו, לזרוק אותן החוצה מהראש. זה יצר הרע פשוטו כמשמעו.

תנסי להיכנס למקום שלו. זה חלק מאוד משמעותי מהזוגיות.

תנסי להתחבר להרגשה שלו, ומתוך העיניים שלו לראות את הדברים.

את יכולה לשמוח או לצחוק איתו כי אותו זה משמח או מצחיק.

שבעלי ישפוט אותי כל הזמן, 

וודאי שכבני אדם אנחנו שונים מאוד, אבל קצת מפחיד אותי להיכנס למקום שלו, אני יכולה לנסות להסתכל מהמבט שלו אבל הוא נראה לי כל כך אחר ומוזר, זה מפחיד אותי.

מצחיק אותו דברים מוזרים וקשה לי לקבל את השונה הזה.

אבל מה, כשאני רואה אותו מדבר בצורה שמעצבנת אותי ושהוא מתנהג בצורה שבעיניי ילדותית אז מה אני אמורה לעשות? זה באמת באמת קשה להכנס לנעליים שלו ולומר לעצמי: 'וואלה, הוא צודק... זה באמת ממש מצחיק'...

"וואללה הוא צודק"..

לגמרי לא.

את צריכה להסתכל על זה "מהצד", כמו שהיית מסתכלת על סתם מישהו שנוהג בצורה קצת מצחיקה, ולחייך. דווקא ה"שונה" גורם לנו לעיתים לחייך.

הרי זו לא כל האישיות שלו זה לא שהוא מדבר רק בצורה ש"מעצבנת" אותך. את התקשורת תנהלו על מה שמשותף.

הוא פשוט אחר ממך בדברים הללו. ובהחלט יכול להיות שזה כי הוא איש. ההתנהלות שלו קצת אחרת ממך. לא נורא. לומדים להסתדר ולקבל. לכל היותר אומרים, טוב, זה ה"קטע" שלו.. מותר לו להיות הוא.

תארי לך שכאשר את שמה עגילים/מתאפרת או לא יודע מה - הוא יגיד, איזה ילדה.. זה כאילו פורים... מה היא חושבת, שאם היא צובעת את עצמה זה משנה אותה?... (ולא משנה כרגע אם את עושה כך או לא)

ברור שאיש לא יגיד כך. למה? כי הוא מבין שאשה זה אחרת. אפילו שהוא בחיים לא היה מעלה בדעתו להתחיל למרוח צבעים על הפנים שלו....

את צריכה להבין שזה מצחיק אותו, ואת משתתפת איתו בצחוק הזה.

לא כי את ממש מבינה מה מצחיק.

זה תמיד קשה לקבל את השונה. אבל זה חלק גדול מלהיות נשואים.

תנסי גם לדבר איתו על זה- מה מצחיק אותו, באמת לנסות להבין איך הוא רואה את הדברים.

זה דרך טובה פשוט לפתוח את הראש ולקבל אותו, ללמוד לאהוב את מה שאת כן מתחברת לזה,

נראה לי אבל שבעל יותר קשה לקבל ככה.....

ולא, הוא לא איזה אחד שלא יכול להתארגן או שהוא מבודד חברתית, דווקא הוא חברמן וזורם (לפעמים יותר מדי) יש לו קטע חברתי כשהוא עם אחים שלו או חברים שלו שאני ממש לא סובלת, אבל אולי אני באמת לא צריכה לסבול את זה. אלא לשתוק בצד כמו שמישהו כאן אמר, שאני לא חייבת להתערבב עם זה אלא רק לא לדרוס אותו

יקרה מזל טוב.

אני אמנם רווקה כעת. אבל בכל זאת הרגשתי כאב בין השורות.

נראה לי שהנקודה שזה מקשה עלייך להעריך אותו..

וזה נקודה מאד חשובה אצל אישה כלפי בעלה...לשאת עיניים לבעלה... 

ולתחושתי מה שכואב לך, זה שאת מאד רוצה להעריך אותו אבל תגובותיו גורמות לך הרגשה אחרת...

לא יודעת מה לייעץ...

אבל ניסית להסביר לו

ככה בעדינות בנחת ברגע של אהבה ... מה את חשה ברגעים **ההם.....** ?

להסביר מה זה עושה לך וכמה חשוב לך כן לחוש כלפיו הערכה ... לדבר על הצד שלך...

לא ממקום שיפוטי ודורש אלא ממקום שואל וחושב ביחד ...

אלא כביכול ממקום חסר אונים כלפי הרגשות הקשים שזה מעלה בך... 

האם ניסית ??

גם אשה שמרגישה הערכה לבעלה, אם הוא בזמנים מסויימים יצחק מדברים שטותיים בעיניה, "יתלהב" ממה שלא נראה לה, יכולה להרגיש כמו שהיא כתבה. זה "מעצבן" אותה. היא צריכה לעשות "סוויצ' "...

ב. ומזה נובע לגבי הדבר השני. ממש מציע לה שלא תנסה "לדבר איתו על זה". לא יעלה על הדעת, לתבוע מאדם להתנהג בצורה מלאכותית, בקביעות (ובשבילו זה מלאכותי. הרבה אנשים, דווקא כאלה שבהחלט אפשר "לשאת אליהם עיניים", מרגישים מספיק בטוחים כדי לצחוק באופן חופשי, "להתלהב".. טוב להם עם זה. והפוך, הדרישה לעשות את עצמם "כבדי ראש", היא הדבר הקטן בעיניהם).

לפחות לפי מה שנראה ממה שהיא העלתה - אין ברירה. צריכה לעבוד על עצמה במקרה כזה.

ובכן

הצעתי היתה בפירוש לא לתבוע

אלא רק לשתף בחוסר אונים שזה גורם **לה**..ממש בעדינות לגעת בנקודה... לרפרף .. ולראות איך הוא מגיב... 

לדעתי יש חשיבות שלא יווצרו אצלה משקעים כלפיו...

ועצם זה שהיא תשתף אותו יקל מעליה.. שהוא יודע...

ושוב...****ברגע טוב של אהבה וטוב***..

וככה יפתחו את הנקודה וזה יפוגג קצת את המתח

בלי קשר לשאלה המעשית מה יקרה בפעם הבאה..

בלי לתבוע ובלי לסכם סיכומים..

לבוא לצד השני ולהסביר לו שההתנהגות שלו גורמת חוסר אונים ומשקעים,

לא משנה כמה נעים ויפה עושים את זה- זה להכניס אותו לפינה.

אף בעל לא רוצה שאישתו תרגיש ככה, וכל אמירה כזו רק תכניס אותו למקום לא בריא-

כל פעם שיתנהג ככה ירגיש שהוא מאכזב את אישתו, כל פעם שלא יתנהג ככה, ירגיש שמופעל

עליו לחץ לשנות את עצמו.

מעבר לעובדה שהאמירה הזו, שנוגעת לגופו של אדם ולהתייחסות שלו לדברים רק תגרום לו להרגיש

לא מוערך ומזולזל בעיני אישתו. שזה כאב חריף ביותר.

ממש ממליץ, שאם יש ברירות אחרות- לא לעשות דבר כזה.

את המשקעים שלה חשוב לפתור מול עצמה.

חבל ליצור פגיעה בבעלה על שום דבר, שרק יצור משקעים אצלו.

אולי אם היינו יודעים יותר פרטים באיזה נושא מדובר...

אני חשבתי 

למשל אם היא התכוונה שהוא צוחק- הכוונה ממקום שהוא מתלהב *ממנה* ?? ושמח *בה* ??

בצורה שדוחה אותה..

אז עדיין לא כדאי לשתף אותו בתחושות....? קצת ?

תנסי לחשוב מה ההרגשה שאדם כל-כך קרוב ואהוב אומר לך,

גם אם במילים היפות ביותר-

"הנקודה הזו באישיות שלך, כל כך קשה לי שהיא שמה אותי בחוסר אונים"

זו פגיעה רצינית וכאב רציני.

זה לא "מפריע לי שיש חולצה על הכיסא בסלון" זה "מפריע לי שאתה מבולגן",

אין לבן אדם מה לעשות עם זה.

וזה פוגע.

יש דברים בזוגיות שאדם צריך לעשות מול עצמו.

רוב הדברים שמפריעים לי צריכים לעבור קודם כל דרך עבודה עצמית.

בטח דברים שנוגעים לאישיותו של בן הזוג.

רק במקרי קיצון- יש מקום להעלות קושי כזה... 

היה מקום להעיר בצורה טובה. יש אופן שאפשר לעשות את זה. ובחיוך.

אבל לא כך הבנתי מדבריה.

היא דיברה על דברים שהיא לא מבינה מה מצחיק. נו...

"אני מתפדחת ממנו, וכשהוא מגזים, אז לא, אני לא מחייכת בטוב לב, אני שואלת "מה מצחיק??"? מסכן...

אוף זה כזה מתסכל."

שלא הצעת "לתבוע", אלא בעדינות להסביר בתור בעיה שלה. זה מצוין לגבי דברים שרוצים לבקש.

אבל - מה שאני כתבתי הוא, שעקרונית דבר כזה לא יעלה על הדעת לתבוע מאדם, וממילא גם בצורה מעודנת וענוה, אין לו מקום. זה רצון לא לגיטימי.

לומר ש"לה" גורם חוסר אונים זה שהוא צוחק מדברים כאלו וכאלו, מתלהב, זה נזק שאי אפשר כמעט לתקן אח"כ. זה אומר: אני מרגישה חוסר אונים ממה שאתה. זו הבעה של דבר לא לגיטימי. הוא רשאי להיות הוא. זה לא איזה משהו "צדדי", שאשה אומרת שהיא ממש אלרגית לצבע חולצה כחול ואם הוא יכול לעשות לה טובה.

אם יישארו משקעים, זה יהיה מהערה כזו.

וכדי שאצלה לא יישארו משקעים כלפיו, היא צריכה לעבוד על לקבל את בעלה, עם תכונתו (הלא-שלילית, לפחות לפי מה שנראה ממה שכתבה) הזו. 

מה אם היה נוצר כזה מצב ביניהם  במהלך ההיכרות לפני נישואין ולפני החלטה..

גם אז לא לשוחח על מה שמפריע ? על מה שמקשה לקבל החלטה?

לשוחח כדי לפרוק, כדי להבין כדי ללבן...

???

אם כשמכירים, מישהי רואה שהבחור צוחק מדברים שנראים לה "שטותיים", יכולה קודם כל להבין שזו תכונה שלו - ולהחליט אם טוב לה או לא (ושלא תופתע אם תתחתן עם מישהו שלא כך - ותראה שהוא גם כן בדיוק כך..);

ויכולה גם לשאול אותו. תגיד, מה כ"כ מצחיק בזה... או לברר אם זו תכונה רגילה אצלו.

יכולה גם לשאול, אם זה לא נראה לו כאילו "ילדותי" וכד', להבין את התכונה. לשמוע הסבר. אולי יעזור לענין להתקבל.

להסביר שזה "גורם לה חוסר אונים", כשרואה שזו תכונה קבוע אצלו - לא. לא רוצה, שלא תתחתן... זה האדם.

אחרי שכבר נישאה - זה אחרת. רגיש יותר. היא גם יכולה לשאול בהתענינות, מה הענין בזה. להתענין בתכונה הזו שלו. זה משהו אחר. יכול למשללהסביר לה, שמבחינתו זה מצוין לשמור על הצד של "הילד" וכו'. אין בעיה. זה כאשר באמת מתענינים. 

אבל זה לא להביע "חוסר אונים". אי שביעות רצון. 

וזה גם לגמרי לא נראה איפה שהיא נמצאת עכשיו. לא נראה שמה שחסר לה זה הסבר שלו למה הוא כך. היא פשוט "לא סובלת את זה". צריכה עבודה פנימית. אם מה שיהיה חסר לה אחרי עבודה כזו, זה רק שיסביר לה למה ההתנהלות הזו עושה לו טוב - אז שתדבר איתו ותתענין....

אין איך ליפות את זה- אין לזה מקום.

אין סיבה שהיא תפיל את זה עליו ואליו- את המידות שלה היא צריכה לתקן,

וזה חשוב מאוד להבין את זה בתחילת הנישואים. אנחנו לא באים לשנות את בן הזוג.

מעבר לעובדה שזו ביקורת לא לגיטימית עליו.

לדעתי חבל מאוד שתעשה את זה, אם היא יכולה, וברוב המקרים היא יכולה, להתגבר על זה

מתוך עבודת המידות של עצמה.

אבל עדיין לפעמים אני מתביישת בו, (לא נשמע טובבבב)

אנשים מסביב אומרים לי מה יש לך את נורמלית תראי איזה גבר קיבלת, הלוואי שבעלי היה.. בלה בלה בלה...

הם לא מבינים שכל אחת מקבלת את ההוא שהיא צריכה להסתדר איתו

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.