יש מצב - שהיא לא הייתה אף פעם "דוסה".
אולי אני טועה , אבל זה מה שאני חושב.

אולי היא התלבשה כמו "דוסה" , חשבה -
ואפילו הרגישה ככה...
אבל , זו לא הייתה היא באמת. כנראה בגלל שההורים שלה או מישו השפיע -
עליה אז היא האמינה חזק בה'...
לכן גם אני חושב ש - היא נפלה מ - ה"דוסיות" הזו.

דברי איתה. לא בקטע שאת כועסת עליה -
אלא , בגלל שאת אוהבת אותה - את דואגת לה.
תשאלי אותה למה היא ככה...דברי איתה איך היא יכולה לחזור ל - "דוסיות" האמיתית.

  [עוד משו - לא יודע אם זה יעזור , אבל אולי כדאי שתנסי -
  * תגידי לה כשהיא מקללת - "עזבי , אחותי - המילים שלך יקרות מידי. חבל לך לבזבז אותם סתם...". עם חיוך יפה.
  * זה משו ש...רק אם את יודעת שתוכלי לעשות את זה בלי לפגוע בה תעשי את זה. לדוגמא קוראים לה "רותי" -
    תשאלי אותה בחיוך [!!] כזה - "איפה רותי?" היא תגיד לך - "כאן" - תגידי לה , "לא , רותי של פעם...".
  שני הדברים האלה בד"כ נותנים להם הבזק כזה של אור במחשבה...]

כל זה - מתחיל לדעתי בזה ש...
אנשים מאמינים בה' - מה שה' לא רוצה ממנו.
כך ש...מגיע רגש אחר - הוא שובר אותם.
ידיעת ה' במצב הזה בד"כ מחזירה אותם ל - "דוסיות" האמיתית.

"אל תוכח לץ פן ישנאך - הוכח לחכם ויאהבך"
דברי אליה בהסתכלות ש...בגלל שהיא אחת עם ראש על הכתפיים את אומרת לה את זה.
תעשי את זה עם המון - חיוך , הקשבה - ו...הכי חשוב - אהבה.

בשורות טובות.
המון בהצלחה!

היא סיפרה לי שפעם היא הייתה דוסה כזאת כשהיתה קטנה ואז היתה לה תקופה של כמה חודשים שבהם היתה ממש לא דוסית ואז היא חזרה להיות דוסית והיא היתחרטה על זה שלא היתה דוסית והיא לא רוצה לחזור לזה....

אבל בכל זאת ממש תודה!!!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....