מסקים טוב טוב בין שתי כפות. שופכים דבש לתוך הכף. מערבבים. בולעים את כל תכולת הכף.

יש ימים שיש טענות שזה מגעיל וכו'. אבל חלק מזה לדעתי זה פשוט האנטי מלקחת את התרופה ולא באמת הטעם.

לא חשבתי על הרעיון של לרסק בין 2 כפות, אני אנסה. 

לילד שלי דוקא אין אנטי, הוא מעונין בתרופה הי הוא מרגיש שזה ממש עוזר לו ללמוד ויש לו מוטיבציה להצליח בלימודים.

מה שכן בעיה איתו שהוא מאד חושש מהסביבה - שחס וחלילה אף אחד לא ידמיין שהוא לוקח את זה.

ופה הבעיה שלנו כי יש כמה סיבות שבגללן עדיף מאד שהוא ייקח את זה מתישהוא אחרי תחילת הלימודים והשאלה איך לקחת בלי שיראו. 

העצה שנתנו לי לרסק ולהטמין בתוך עוגיה רכה או בין 2 ביסקויטים עם ממרח - זה יכול להיות פתרון

השאלה אם אין עם זה בעיה, אם זה לא הורס את התרופה או משהו כזה. 

וגם השאלה כמה זמן מראש אפשר לעשות את זה בלי להרוס את התרופה - אפשר להכין את זה מהערב לצורך יום המחרת?

מה שכן הרופאה אמרה שאין בעיה לרסק ולערבב. נשמע לי שבתוך כריך אמור להיות גם בסדר.
אולי תשלחו הודעה עם שאלה לרופא. (אם זה רופא מהקופה אפשר דרך הרופא ילדים\משפחה, אם לא אז אולי מייל או משהו כזה).

דרך אגב כדי לחסוך קצת זמן בבקרים קניתי כזה מחלק תרופות עם תאים קטנים, ואני מרסקת כל פעם כמות של כמה כדורים ושמה כל אחד בנפרד בתא. ככה יש לי שבוע-שועיים שקט מהעניין הזה של הכפות...

וזה לא בעיה שהכדור ככה מרוסק מראש? (אין חומרים שמתנדפים או משו)?

בעקרון הרופא אמר לי שעדיף לא לרסק מראש כי זה כן מוריד קצת מהיעילות, קשה לדעת עד כמה זה משמעותי, אם במבחן התוצאה הכדור עושה את העבודה אצלכם אז כנראה שזה לא מאד משמעותי.. בכולופן רק משתפת אותך במה שאני ביררתי.

אולי אפשר להכין מראש לכמה ימים "כדורי תמרים" - כדור ריטלין עטוף בחתיכת תמר. ולשמור במחלק תרופות שלא יהיה בלבול ומישהו יאכל את התמרים האלה בטעות..

מכיון שאני לא לוקחת ולא זוכרת איזה מה-כדאי לשאול בבית מרקחת...

לא נשואה עדיין אבל עבדתי בבית ילד והיינו נותנים כל בוקר כדורים להרבה ילדים..

יש כדורים כמו cr  שהם כמו אקמול(כלומר כדור שאפשר לרסק או להמיס במים) ויש כדורים כמו la שהם כמו אנטיביוטיקה(כלומר יש עטיפה כזאת ובפנים אבקה או כדורים קטנטנים)..

הסתבכתי קצת להסביר מקווה שהבנת..

מה שרציתי להגיד שיש הבדל בדרך להפוך את הכדור לאבקה ויש הבדל באיך הכדור מתעכל בגופנו ולכן כדאי לשאול רופא אם אין בעיה לרסק וכמה זמן מראש אפשר..

לפי ידיעתי בla חייב להתייעץ עם רופא כי משנה את הפירוק של הרכיבים בגופנו..

לפעמים אפשרי אבל אי אפשר להחליט לבד..

בכל מצב אנחנו לימדנו לבלוע על שקדי מרק- מביאים שקד מרק ומלמדים את הילד איך לבלוע את זה, אפשר אחכ לעבור לכדור ויטמין או משו אחר שלא מזיק לקחת..

מאוד מקל עליהם ועל כולם כשהם יודעים לבלוע וככה גם לא מרגישים את הטעם המגעיל.

אפשר לחשוב על מקום בבית ספר שיכול לעשות בלי שאחרים יראו, אולי כדאי להתייעץ עם המורה.

וואלה, עוררת אותי למחשבה על ההבדל בין כדור בשחרור מושהה (la) לכדור רגיל

אנחנו כרגע בכדור רגיל שהוא אפילו בלי ציפוי (כמו שיש בדקסמול למשל).

כדור קטן ומרסקים אותו ויש רק את האבקה.

לגבי הבית ספר, חשבנו על מלא אפשרויות ולא מצאנו פתרון בעיקר בגלל שהילד מאד מאד מפחד שמישהו יראה וזה יגמור אותו מבחינת סטיגמה. אז בכל מקרה העניין של ללמד אותו לבלוע לא יעזור בנידון הזה.

בכל אופן, תודה. אני אנסה למצוא רופא שאפשר להתייעץ איתו.

גם עם לא יעזור לבעיה של בי"ס, אני מאוד מאוד ממליצה להתחיל לנסות ללמד לבלוע. הטעם לא נעים וממש חבל. אני לא יודעת על איזה גיל מדובר, אבל הבן שלי למד לבלוע כשהיה בן 7.

בלי לחץ, כמשחק. הלכנו לחנות ממתקים ובחרנו כל מיני גדלים.

דבר אחד שמאוד עזר זה לשים את הכדור בקוטג' ולבלוע ביחד. המרקם גרם לכך שפחות הורגש שהוא בולע משהוא זר.

עוד דבר שעוזר זה להשתמש בקש כששותים את המים.

בהצלחה!

ואם לא הולך- לשים בתוך מעדן- זו העצה הכי טובה שאני מצאתי.

בהצלחה!

אני עצמי לא כל כך יודעת איך לתת לו כלים למקרה שזה יוודע

מצד אחד מדובר בילד בן 10+ שמודע לעצמו, מבין למה זה טוב לו ומעוניין לקחת כדי להצליח.

אציין שמדובר ב ADD ולא ADHD ז"א שהקושי התבטא רק בלימודים ולא בהתנהגות כך שאין על הילד סטיגמה של "ילד מופרע שצריך ריטלין"

ומבחינה לימודית מאז שהתחיל לקחת ריטלין זינק להיות מהראשונים בכיתה

ומצד שני הסטיגמה החברתית מרתיעה מאד, החשש שיגלו, ואיך להתמודד במקרה כזה.. 

אני קצת אבודה עם העניין הזה, אשמח לתובנות

אם היא אחת כזאת שאם תספרו לה היא לא תספר לכולם....

ואכן מכניסים לו במעדן ולא מרגיש את נוכחות הכדור. 

לא ידוע לי שיש בעיה, אך ממש כדאי לשאול את הרופא, זה יכול לחסוך המון עוגמת נפש.

בהצלחה וכל הכבוד על ההקשבה האמיתית שלכם לצורכי הילד שלכם.

זה כדור של 10 מג, לא שחרור מושהה.

שאלתי את הרופא והוא אמר לי שאפשר לרסק אבל עדיף לתת מיד ולא לרסק ערב קודם.

בגלל שאני רוצה שהילד יקח את זה בבי"ס הוא המליץ ללעוס את זה שלם למשל בתוך תמר או טופי.

אז למרות שאין לי ADD החלטתי לקחת את זה בעצמי כדי להרגיש מה אני נותנת לילד שלי שמתי כדור בתוך תמר ואכלתי את זה ככה, מרגישים שלועסים את הכדור בפנים אבל לא הרגשתי שום טעם מר.

את זה כדי להרגיש את עצם הלעיסה של הכדור. כי זה היה נשמע קצת מלחיץ, ללעוס כדור של תרופה שאת יודעת שזה מר. לכן ניסיתי לפני שאני נותנת לילד. (ובאמת בתוך תמר לא מרגישים את המרירות אבל כן מרגישים שלועסים את הכדור וזה לא ההרגשה הכי נעימה...)

עכשיו קל לו יותר לעשות את זה אחרי שאני עשיתי את זה גם.

זה יוצא מר אבל הרבה יותר קל ללמוד לבלוע בשניות...

את הכדור של ה10 מ"ג אפשר לשבור, לא יקרה לו כלום

את ה20 מ"ג של הSR  אי אפשר לשבור, אם שוברים אותו הוא לא יעיל.

תודה

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....