אז הנה המחשבות שלי בנושא חבר/ה בגילאי 15-18:
אנחנו רוצים וצריכים את זה, לא תמיד אנחנו יכולים. אנחנו לא רוצים להיכנס לכאסח עם ההורים או להגיע למצב שאנחנו עושים משהו נגד ההלכה או למשוך אלינו יחס של התרחקות. אנחנו גם לא רוצים לפגוע בעצמנו.
תשלטו בעצמכם. אם אלוהים חושב שאתם יכולים, אתם יכולים. וכל עוד אנחנו לא מוכנים, ייצא מזה הרבה רע, תסמכו על ריעות.
בינתיים אפשר להסיט את הרצון הזה למקומות אחרים. בתור אחת שמעולם לא היה לה חבר, אני מזמינה אתכם לפנות אליי ולדבר על זה. תאמינו לי שיש מה לעשות בימות החורף הגשומים, גם בלי בן זוג.
אנחנו רוצים וצריכים את זה, לא תמיד אנחנו יכולים. אנחנו לא רוצים להיכנס לכאסח עם ההורים או להגיע למצב שאנחנו עושים משהו נגד ההלכה או למשוך אלינו יחס של התרחקות. אנחנו גם לא רוצים לפגוע בעצמנו.
תשלטו בעצמכם. אם אלוהים חושב שאתם יכולים, אתם יכולים. וכל עוד אנחנו לא מוכנים, ייצא מזה הרבה רע, תסמכו על ריעות.
בינתיים אפשר להסיט את הרצון הזה למקומות אחרים. בתור אחת שמעולם לא היה לה חבר, אני מזמינה אתכם לפנות אליי ולדבר על זה. תאמינו לי שיש מה לעשות בימות החורף הגשומים, גם בלי בן זוג.

