שאתה מתלבט
ומתלבט
ותוהה מה נכון ואם ואיך
ואם בכלל ומה נכון לעשות
ומה אפשר בכלל
ואתה רק רוצה שבריר של תקווה
אור וקצה של דרך
רמז, קצת כוח
לדעת שיש תקווה
שיש דרך
שיש מה לעשות
שיש חיים
שיש..... שיש!
שאתה לא לבד
שאתה לא בודד
שיש עוד דרך
ויש עוד סיכוי
שאתה מפסיק להיות תקוע
בגלל בעיות טכניות והרבה בירוקרטיה
שאתה מפסיק להיות תקוע
אי שם, מעבר להרים (במובן מאוד מסוים, כן?)
פשוט. שאתה משתחרר
שאתה חי
שאתה חי את החיים
ושאתה מתקדם.
הרגע הזה שאתה רוצה כל כך שזה יקרה
וזה קורה.
אני לא יכולה לומר שלא.
זה קורה.
אבל בזה... בזה אני עדיין נמצאת אי שם
ובאלי שזה ישתנה
ושיהיה מה לומר
ויהיה מה להציע
יהיה דרך
תהיה אפשרות!
בזה
אני
תקועה
ואני רוצה שזה ישתנה כבר!!!
אבאלה
נכון שאתה רוצה את הטוב בשבילי?
נכון אתה גם רואה את ההתקדמות?
ונכון אתה גם רואה את ההידרדרות? ואת הקושי?
את הבלבולים והתהיות
את הכמיהה המטורפת שאני עומדת אבודה וחסרת אונים מולה.
נכון אתה רואה?
אז....
אז תעזור לי עם זה!
למה להשאיר אותי אי שם?
אני רוצה לצאת מזה.
רוצה לצאת
להתקדם.
אבל אני צריכה עזרה.
ולא.
זו לא בושה לקבל עזרה.
וזו לא בעיה לקבל עזרה
והאמת- שגםאין לי בעיה לקבל אותה
כל הבעיה מתרכזת בדבר אחד-
שאין מ שיכול לעזור בצרה נכונה.
אבאלה, למה אני מרגישה שאתה לא עוזר שיהיה מישהו כזה?
תן לי להרגיש שמשהו מתקדם
ושאתה עוזר לי
רק תתן
תן
.
תן לי יד.
אתה כבר יודע שלבד אני לא יכולה.
אבל אף אחד לא מושיט לי אותה.
או יותר נכון-
מושיטים. אבלזו לא יד שיודעת ויכולה.
זו יד שמלווה ומנסה
אבל גם לה אין מה לומר.
ואני צריכה יד שתנחה ותעזור.
וכזו?
כזו אין.
וזה חבל...