בדיוק כמו שאין באמת דבר כזה "סרוגים" כי הם תתי מגזרים שונים עם מחוייבויות מאוד מגוונות להלכה ולתרבות שלה, כך גם אצלם יש מגוון מאוד רחב של ציבורים.

להגיד "חרדים" זה חתיכת הכללה מכוערת.

ברקת בירושלים נבחר רק בגלל שחלק גדול מהמגזר החרדי רצה להכשיל את ראש העיר הקודם ובחר להצביע לו.

זה לא קורה בכל מקום, אבל זה יכול לקרות.

רק ציון עובדה, שהם נוטים להתפרק לתתי מגזרים מה שמקטין את הכח האפקטיבי שלהם.

אם כי הייתי אומרת שזה לא שלא יהיו חרדים, אלא שההגדרה של החרדיות תשתנה ממה שהיא היום.

(באמת לא הבנתי איך מה שחסדי הים כתב סותר חרדיות,)

או שהתכוונת ששומרי התורה ומצוות יהיו הרוב - בלי קשר לכיפה ולמפלגה.

נ.ב.זה כבר קורה בירושלים ב"ה , רואים תוצאות בשטח ואם  לא העסקנים שמסכסכים בין המפלגות החרדיות  לדתיות היו רואים  תוצאות הרבה יותר טובות בשטח  

ויש כאלו שלא

[ואינו צריך כמובן לכאילו "הסכמה" מהסטייפלר, שהיה כמובן ענק בפני עצמו]

שהרב קוק זצ"ל היה גדול שבגדולים, ידעו כל הגדולים דאז וגם אח"כ (והוא - זה עוד היה לפני ההגדרה של "ציבור דתי לאומי")

אבל אי אפשר להכחיש, שלצערנו, "מצניעים" גם את דבריו, וגם דבריהם של ענקים מהציבור הזה. וגם את דבריהם בהלכה.

נכון שזה בא בגלל מחשבה שמא ייגררו אחריהם גם בענייני דעות והנהגות, אבל זה כך.

לי כתב ת"ח חשוב אחד, שעוסק בהפצת הלכה, שהוא יודע שהרב אברהם שפירא, והרב ישראלי, זצ"ל, קוטנם עבה ממותניהם של כל מיני אחרים שהוא מביא בשמם. אבל שכך ההדרכה שקיבל... ושיש לו הרבה ויכוחים על זה עם חביריו..

זה כדי שהתורה תהיה כמה שאפשר ממלכתית, מאירה אל כלל הציבור.

זה חשוב מעשית והצהרתית.

ולהגיד ש"מחבר רבנות למדינה זו בדיחה", זו בעצמה בדיחה, אבל גרועה.

המדינה מאגדת ציבור של עם ישראל שחי בארץ. ממתי מרא שאתרא זה בדיחה כי לא כל קהילתו שומרי מצוות? אדרבה.

הוא כולו של תלמידי חכמים.

ובוודאי שאפשר - וצריך ונפלא - לנהל גוף כזה, בתור מנהל ענייניה התורניים של המדינה היהודית. זה של כלל ישראל. 

הרי אתה יודע, שישעיהו הנביא שאמר "בתוך עם טמא שפתיים אנכי יושב" (משהו שהאמירה "שאינשם שומרי תומ"צ, תרבות מערבית), קיבל על "רצוץ פה שאמר דילטוריא על ישראל", כהסבר חז"ל.

אדרבה, אם מנהלים כהוגן את הגוף הזה, הממלכתי, אז זהיעזור שאנשים יתקרבו יותר לתורה ומצוות, מאהבה. וגם  התרבות המערבית שחלק אוחזים בה, תתברר יותר. מה שטוב (יש גם טוב), יצטרף אל הקדש, מה שלא - יידחה. לא הכל בבת אחת. "כך היא גאולתן של ישראל"..

גוף נבחר ע"י נציגי ציבור,

אבל הלכתית הוא לא כפוף לאף אחד.

הרבנות בראשית לא שואלת אף אחד מה להגיד. די להיזכר איך דיברו הרבנים הראשיים שפירא ואליהו זצ"ל, לגבי ארץ ישראל, נגד מדיניות הממשלה דאז, בלי לשאול איש. כך גם הרב ניסים זצ"ל בזמנו, כשסירב ללכת לפגוש את "אותו האיש".. במגידו.

ולפעמים - בגלל זה- באמת מתחילים בגצי"ם... 

לא תגורו.

ומכל מקום, הרבנות אינה כפופה הלכתית לאף אחד.

וטוב שיש למדינה רבנות.

זה כבוד המדינה וכבוד התורה.

על הבסיס הזה, אפשר לשכלל.

גם רבנים בקהילות לפעמים היו "נחסמים" קצת ע"י אנשי ציבור.... מה נעשה.

אבל לומר, יכולה. להנחות. ובהרבה גם לעשות.

וגם על זה צריך לשמוח.

עצם הקיום של דבר כזה, זה ענין גדול. יש לקוות שישתכלל עוד עם הזמן.

לא "חילונית בבסיסה".

המדינה היא שלטון שלנו בארץ. זו מצוה. מצוה כללית. זה דבר קדוש.

ו"המדינה" לא דוגלת בתרבות מערבית..

אלא שיש כאן עמך-ישראל.

זה העם שלנו. עם ה'. 

כמה שיהיו יותר שומרי מצוות, גדולי אמונה, מאירי אמונה, אוהבי ישראל, ככה בעז"V נזכה יותר לרוח ישראל האמיתית שתאיר. גם כעת יש מזה לא מעט...

קודם כל, הרוב מגדירים עצמם דתיים או מסורתיים. ה"חילונים" כבר מזמן לא רוב כאן.

ו"אנשי השלטון", הם סה"כ נבחריהם שלך הציבור. עם ישראל הוא לא "חילוני". יש מצב כרגע, צריך תמיד להוסיף טוב.

צריך להבדיל בין התנהגות של פרטים, לבין הקדושה של כלל ישראל, שאינה מותנית בפרטים.

המדינה היא ריבונות עם ישראל בארצו, לכן אינה "חילונית". כמו שעם ישראל אינו "חילוני". ולכן חושב שתהיה לה רבנות ראשית, כחלק מהמאץ חהעמי דאותה על הצביון האמיתי.

נכון שעוד לא הגענו לסוף הדרך, אבל מתקדמים.

כמה שנוסיף טוב - יהיה יותר טוב, בעז"ה.

וזה לא שאני סתם "אופטימי", אני פשוט מאמין במה אומרים חכמינו על משמעות שיבת עם ישראל לארצו, ועל קדושת כלל ישראל, וערך שלטונו בארץ.

מתנהגים כ"חילונים" בדברים מסויימים, כאנשי מסורת בדברים אחרים. מלבד השאלה מה הענין להתמקד ברע, אבל זה לא קשור לנושא - 

העיקר הוא שזו מדינה של עם ישראל, ללא תלות בתנהלות טובה יותר או פחות כרגע של כל מיני בוחרים ונבחרים - שזה העם שלנו, וצריך להתפלל ולהשתדל לשיפור וגם הודאה על מה שיש ב"ה. ובמדינה של עם ישראל, חשוב שיש רבנות ראשית. קישור ממלכתי לדעתה של תורה, גם אם היא לא מתקבלת בכל. וגם אם לא כולם כבר "מתוקנים".

מה שאני הסברתי, זה שכמו שעם ישראל נשאר עם ישראל, גם אם "כמות הדברים המסורתיים" אצלו אינה מספקת, וזה באמת מצער. אבל זה עַם ה', השוכן איתם בתוך טומאותם, וסופם לעשות תשובה. ואינו יורד מערכו כעַם ה', מצד הכלל, גם אם יש התנהלויות מאד מצערות, שבוודאי מעכבות במידה זו או אחרת את הטובה מלבוא, וצריך לתקן - 

כך גם המדינה, שהיא שלטון עם ישראל בארצו, אינה "לא חשובה", כי יש בה או בהנהגתה "יותר אחוז של דברים חילוניים ממסורתיים" (בלי להיכנס לדין אם זה כך).

כך עם ישראל, שהוא נשאר עם ה', וכך מדינתו. אם נרבה אור וטוב ולימוד זכות, אז גם יש יותר סיכוי שישתפרו עוד דברים בפעל.

רק אעיר, שאני חושב שיש פה איזה נושא שצריך לימוד.

כי צריך לדעת שכמו בעם ישראל, הצד הפנימי מכריע את החיצוני. כלומר, הקדושה של כלל ישראל אינה מותנית ב"אם יש יותר דברים חילוניים". אלא שזה מפריע להופעה השלימה שלה. תעיין אולי במהר"ל נצח ישראל פרק י"א, ועוד הרבה מקורות. גם המדינה, הערך שלה אינו מתחיל מכמה אחוז דברים דתיים וכמה חילוניים. אם כי כמובן זה מאד חשוב. אני חושב שזה יסוד ההבדל בין דברינו.

[אגב, הרוב לא מגדירים עצמם חילוניים, כבר אמרתי, אלא מסורתיים. כך אומרים סקרים שנערכו בנושא. יש בזה משהו משמח, אם כי אפשר עוד לשפר]

א. אני דיברתי על כלל-ישראל. ושם - זה בדיוק מה שאמרתי שצריך ללמוד - זה לא נמדד רק לפי "צדיק" מבחינת המעשים. לעם ישראל, ככלל, יש קדושה עצמית. לא תזוז ממנו. זה קצת קשה להבין אולי במבט ראשון, לכן אמרתי, זה נושא שצריך לימוד.

ב. אכן נכון, שגם באדם הפרטי מישראל, יש צד שבגלל שהוא חלק מכלל ישראל, וגם רוצה להשתייך לעם ישראל, אז הוא שייך לקדושתם. אבל גם יש גם צד של בחירה. ומצד הבחירה שלו, אם הוא כל ימיו בעבירות ח"ו ("מצוה אחת"..), אז בוודאי שאינו  נקרא צדיק גמור מהצד הפרטי שלו. אולי אפילו רשע. אבל אכן בעל-כרחו יש בו צד של קדושה, מצד השייכות לכלל.

וגם העונשים על עבירות, אינם "נקמה" בעלמא, אלא מירוק כדי להעמיד על נקודת הקדושה הגנוזה הזו. והמצוות, מוציאות אותה אל הפעל.

הנושא היסודי היה הערך של הרבנות לעם ישראל, גם כשיש "לא דתיים". 

בשביל זה הסברתי, מההתחלה, את הערך של המדינה בתור משהו של כלל ישראל. לא רק חשבון של פרטים.

רק שאגב הדברים, גם הזכרתי איך אנשים מגדירים את עצמם, כי נֶאמר אחרת.

לכן זה קשור. קדושת כלל ישראל. הערך של המדינה שלו, ללא תלות ב"אחוזים". וממילא גם הערך של רבנות במדינה (ואגב זה אמרתי מקודם, שגם רבנות מקומית, איננה תלויה במס' "דתיים").

[ומה שהזכרתי כעת על יהודי שקדוש בשרשו, והבחירה וכו' - זה היה בגלל מה ששאלת בהודעה לפני כן]

אלא להסביר שהמעשים של עם ישראל, עם כל חשיבותם, לא מעכבים את קדושתו הכללית, וגם לא את חשיבות קיום המדינה.

וה"מחסומים לרבנות" לפעמים, נאמרו מהצד שחשבת שזה מפחית מערכה. אני הסברתי שיש ערך בעצם קיומה, בתור "רבנות למדינה", ואגב כך גם הוספתי מקודם, עלמה שאמרת בענין ה"מחסומים" שגם אם יש מחסומים לבצע דברים, האמירה שלהם גם היא בעלת ערך.

הבהרנו פחות או יותר...

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל