בדיוק כמו שאין באמת דבר כזה "סרוגים" כי הם תתי מגזרים שונים עם מחוייבויות מאוד מגוונות להלכה ולתרבות שלה, כך גם אצלם יש מגוון מאוד רחב של ציבורים.

להגיד "חרדים" זה חתיכת הכללה מכוערת.

ברקת בירושלים נבחר רק בגלל שחלק גדול מהמגזר החרדי רצה להכשיל את ראש העיר הקודם ובחר להצביע לו.

זה לא קורה בכל מקום, אבל זה יכול לקרות.

רק ציון עובדה, שהם נוטים להתפרק לתתי מגזרים מה שמקטין את הכח האפקטיבי שלהם.

אם כי הייתי אומרת שזה לא שלא יהיו חרדים, אלא שההגדרה של החרדיות תשתנה ממה שהיא היום.

(באמת לא הבנתי איך מה שחסדי הים כתב סותר חרדיות,)

או שהתכוונת ששומרי התורה ומצוות יהיו הרוב - בלי קשר לכיפה ולמפלגה.

נ.ב.זה כבר קורה בירושלים ב"ה , רואים תוצאות בשטח ואם  לא העסקנים שמסכסכים בין המפלגות החרדיות  לדתיות היו רואים  תוצאות הרבה יותר טובות בשטח  

ויש כאלו שלא

[ואינו צריך כמובן לכאילו "הסכמה" מהסטייפלר, שהיה כמובן ענק בפני עצמו]

שהרב קוק זצ"ל היה גדול שבגדולים, ידעו כל הגדולים דאז וגם אח"כ (והוא - זה עוד היה לפני ההגדרה של "ציבור דתי לאומי")

אבל אי אפשר להכחיש, שלצערנו, "מצניעים" גם את דבריו, וגם דבריהם של ענקים מהציבור הזה. וגם את דבריהם בהלכה.

נכון שזה בא בגלל מחשבה שמא ייגררו אחריהם גם בענייני דעות והנהגות, אבל זה כך.

לי כתב ת"ח חשוב אחד, שעוסק בהפצת הלכה, שהוא יודע שהרב אברהם שפירא, והרב ישראלי, זצ"ל, קוטנם עבה ממותניהם של כל מיני אחרים שהוא מביא בשמם. אבל שכך ההדרכה שקיבל... ושיש לו הרבה ויכוחים על זה עם חביריו..

זה כדי שהתורה תהיה כמה שאפשר ממלכתית, מאירה אל כלל הציבור.

זה חשוב מעשית והצהרתית.

ולהגיד ש"מחבר רבנות למדינה זו בדיחה", זו בעצמה בדיחה, אבל גרועה.

המדינה מאגדת ציבור של עם ישראל שחי בארץ. ממתי מרא שאתרא זה בדיחה כי לא כל קהילתו שומרי מצוות? אדרבה.

הוא כולו של תלמידי חכמים.

ובוודאי שאפשר - וצריך ונפלא - לנהל גוף כזה, בתור מנהל ענייניה התורניים של המדינה היהודית. זה של כלל ישראל. 

הרי אתה יודע, שישעיהו הנביא שאמר "בתוך עם טמא שפתיים אנכי יושב" (משהו שהאמירה "שאינשם שומרי תומ"צ, תרבות מערבית), קיבל על "רצוץ פה שאמר דילטוריא על ישראל", כהסבר חז"ל.

אדרבה, אם מנהלים כהוגן את הגוף הזה, הממלכתי, אז זהיעזור שאנשים יתקרבו יותר לתורה ומצוות, מאהבה. וגם  התרבות המערבית שחלק אוחזים בה, תתברר יותר. מה שטוב (יש גם טוב), יצטרף אל הקדש, מה שלא - יידחה. לא הכל בבת אחת. "כך היא גאולתן של ישראל"..

גוף נבחר ע"י נציגי ציבור,

אבל הלכתית הוא לא כפוף לאף אחד.

הרבנות בראשית לא שואלת אף אחד מה להגיד. די להיזכר איך דיברו הרבנים הראשיים שפירא ואליהו זצ"ל, לגבי ארץ ישראל, נגד מדיניות הממשלה דאז, בלי לשאול איש. כך גם הרב ניסים זצ"ל בזמנו, כשסירב ללכת לפגוש את "אותו האיש".. במגידו.

ולפעמים - בגלל זה- באמת מתחילים בגצי"ם... 

לא תגורו.

ומכל מקום, הרבנות אינה כפופה הלכתית לאף אחד.

וטוב שיש למדינה רבנות.

זה כבוד המדינה וכבוד התורה.

על הבסיס הזה, אפשר לשכלל.

גם רבנים בקהילות לפעמים היו "נחסמים" קצת ע"י אנשי ציבור.... מה נעשה.

אבל לומר, יכולה. להנחות. ובהרבה גם לעשות.

וגם על זה צריך לשמוח.

עצם הקיום של דבר כזה, זה ענין גדול. יש לקוות שישתכלל עוד עם הזמן.

לא "חילונית בבסיסה".

המדינה היא שלטון שלנו בארץ. זו מצוה. מצוה כללית. זה דבר קדוש.

ו"המדינה" לא דוגלת בתרבות מערבית..

אלא שיש כאן עמך-ישראל.

זה העם שלנו. עם ה'. 

כמה שיהיו יותר שומרי מצוות, גדולי אמונה, מאירי אמונה, אוהבי ישראל, ככה בעז"V נזכה יותר לרוח ישראל האמיתית שתאיר. גם כעת יש מזה לא מעט...

קודם כל, הרוב מגדירים עצמם דתיים או מסורתיים. ה"חילונים" כבר מזמן לא רוב כאן.

ו"אנשי השלטון", הם סה"כ נבחריהם שלך הציבור. עם ישראל הוא לא "חילוני". יש מצב כרגע, צריך תמיד להוסיף טוב.

צריך להבדיל בין התנהגות של פרטים, לבין הקדושה של כלל ישראל, שאינה מותנית בפרטים.

המדינה היא ריבונות עם ישראל בארצו, לכן אינה "חילונית". כמו שעם ישראל אינו "חילוני". ולכן חושב שתהיה לה רבנות ראשית, כחלק מהמאץ חהעמי דאותה על הצביון האמיתי.

נכון שעוד לא הגענו לסוף הדרך, אבל מתקדמים.

כמה שנוסיף טוב - יהיה יותר טוב, בעז"ה.

וזה לא שאני סתם "אופטימי", אני פשוט מאמין במה אומרים חכמינו על משמעות שיבת עם ישראל לארצו, ועל קדושת כלל ישראל, וערך שלטונו בארץ.

מתנהגים כ"חילונים" בדברים מסויימים, כאנשי מסורת בדברים אחרים. מלבד השאלה מה הענין להתמקד ברע, אבל זה לא קשור לנושא - 

העיקר הוא שזו מדינה של עם ישראל, ללא תלות בתנהלות טובה יותר או פחות כרגע של כל מיני בוחרים ונבחרים - שזה העם שלנו, וצריך להתפלל ולהשתדל לשיפור וגם הודאה על מה שיש ב"ה. ובמדינה של עם ישראל, חשוב שיש רבנות ראשית. קישור ממלכתי לדעתה של תורה, גם אם היא לא מתקבלת בכל. וגם אם לא כולם כבר "מתוקנים".

מה שאני הסברתי, זה שכמו שעם ישראל נשאר עם ישראל, גם אם "כמות הדברים המסורתיים" אצלו אינה מספקת, וזה באמת מצער. אבל זה עַם ה', השוכן איתם בתוך טומאותם, וסופם לעשות תשובה. ואינו יורד מערכו כעַם ה', מצד הכלל, גם אם יש התנהלויות מאד מצערות, שבוודאי מעכבות במידה זו או אחרת את הטובה מלבוא, וצריך לתקן - 

כך גם המדינה, שהיא שלטון עם ישראל בארצו, אינה "לא חשובה", כי יש בה או בהנהגתה "יותר אחוז של דברים חילוניים ממסורתיים" (בלי להיכנס לדין אם זה כך).

כך עם ישראל, שהוא נשאר עם ה', וכך מדינתו. אם נרבה אור וטוב ולימוד זכות, אז גם יש יותר סיכוי שישתפרו עוד דברים בפעל.

רק אעיר, שאני חושב שיש פה איזה נושא שצריך לימוד.

כי צריך לדעת שכמו בעם ישראל, הצד הפנימי מכריע את החיצוני. כלומר, הקדושה של כלל ישראל אינה מותנית ב"אם יש יותר דברים חילוניים". אלא שזה מפריע להופעה השלימה שלה. תעיין אולי במהר"ל נצח ישראל פרק י"א, ועוד הרבה מקורות. גם המדינה, הערך שלה אינו מתחיל מכמה אחוז דברים דתיים וכמה חילוניים. אם כי כמובן זה מאד חשוב. אני חושב שזה יסוד ההבדל בין דברינו.

[אגב, הרוב לא מגדירים עצמם חילוניים, כבר אמרתי, אלא מסורתיים. כך אומרים סקרים שנערכו בנושא. יש בזה משהו משמח, אם כי אפשר עוד לשפר]

א. אני דיברתי על כלל-ישראל. ושם - זה בדיוק מה שאמרתי שצריך ללמוד - זה לא נמדד רק לפי "צדיק" מבחינת המעשים. לעם ישראל, ככלל, יש קדושה עצמית. לא תזוז ממנו. זה קצת קשה להבין אולי במבט ראשון, לכן אמרתי, זה נושא שצריך לימוד.

ב. אכן נכון, שגם באדם הפרטי מישראל, יש צד שבגלל שהוא חלק מכלל ישראל, וגם רוצה להשתייך לעם ישראל, אז הוא שייך לקדושתם. אבל גם יש גם צד של בחירה. ומצד הבחירה שלו, אם הוא כל ימיו בעבירות ח"ו ("מצוה אחת"..), אז בוודאי שאינו  נקרא צדיק גמור מהצד הפרטי שלו. אולי אפילו רשע. אבל אכן בעל-כרחו יש בו צד של קדושה, מצד השייכות לכלל.

וגם העונשים על עבירות, אינם "נקמה" בעלמא, אלא מירוק כדי להעמיד על נקודת הקדושה הגנוזה הזו. והמצוות, מוציאות אותה אל הפעל.

הנושא היסודי היה הערך של הרבנות לעם ישראל, גם כשיש "לא דתיים". 

בשביל זה הסברתי, מההתחלה, את הערך של המדינה בתור משהו של כלל ישראל. לא רק חשבון של פרטים.

רק שאגב הדברים, גם הזכרתי איך אנשים מגדירים את עצמם, כי נֶאמר אחרת.

לכן זה קשור. קדושת כלל ישראל. הערך של המדינה שלו, ללא תלות ב"אחוזים". וממילא גם הערך של רבנות במדינה (ואגב זה אמרתי מקודם, שגם רבנות מקומית, איננה תלויה במס' "דתיים").

[ומה שהזכרתי כעת על יהודי שקדוש בשרשו, והבחירה וכו' - זה היה בגלל מה ששאלת בהודעה לפני כן]

אלא להסביר שהמעשים של עם ישראל, עם כל חשיבותם, לא מעכבים את קדושתו הכללית, וגם לא את חשיבות קיום המדינה.

וה"מחסומים לרבנות" לפעמים, נאמרו מהצד שחשבת שזה מפחית מערכה. אני הסברתי שיש ערך בעצם קיומה, בתור "רבנות למדינה", ואגב כך גם הוספתי מקודם, עלמה שאמרת בענין ה"מחסומים" שגם אם יש מחסומים לבצע דברים, האמירה שלהם גם היא בעלת ערך.

הבהרנו פחות או יותר...

וואן גוך היה סמרטוט בחיים שלו. איכשהו אחרי שמת נהיה צייר ענק.

לוינס לא היה כל כך מוכר, ודאי לא רוב חייו (חלק גדול מחייו הוא היה בכלל מנהל בית ספר). היום הוא נחשב אחד ההוגים המודרניים החשובים ויש פקולטות שלמות שלומדות אותו.

ויגוצקי הוחרם בחלק גדול מחייו, והכתבים שלו התפרסמו הרבה אחרי שמת, רק אחרי נפילת מסך הברזל.

דה ווינצ'י היה חשוב מאוד בחייו, אבל נוסחאות שהוא הגה, תרמו לעולם המון שנים אחרי מותו.

יש"ו ויוחנן המטביל, בחייהם היו מהפכנים הזויים, והיום הרבה אנשים מעריצים אותם.

ועוד הרשימה ארוכה...

החתול הזמני עלול להפוך לקבוע.

בקטע של להשאיר משמעות לנצח בעולם

אם כבר להיות מפורסם עכשיו יותר קורץ לי

אבל גם זה לא באמת

הייתי מעדיף שיזכרו אותי כמה שפחות.

מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.

אני אשאל בפעם הבאה. תודה!

אולי דוכן מיצים בפארק

או שערות סבתא ביום העצמאות

שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי

לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.

לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון

היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן

אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי

(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)

לק"י
 

אף נהג מונית לא הציע לי.

זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.

לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!

תבדוק בסניפים שקרובים אליך

בת"א, ברח' בן יהודה:

משלוחי אוכל ביתי בתל אביב - הו מאמא

יש לי אח שגר בקרבת מקום והוא קונה שם

בקיבוץ משמר השרון - 'בורדו'

אנחנו קונים שם שנים, לשבתות וחגים, כשאחים שלי גרו במעונות באוניברסיטה הצטיידו מידי שבוע משם.

https://share.google/2j99P4M4RBvveqDCr

א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:

ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:

ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:

ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:

ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק:

ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:

ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:

ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם:

ט מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל:

י רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ:

יא אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף:

>> הכל עשה יפה, בעתו!!!!

לכל דבר יש את הזמן שלו

אבל הגשמת חלומות לא תלויה בשום דבר לעניות דעתי.

ג

(למשל - מי שמגיל צעיר חלם להיות רופא, להיות טייס, להיות דיין, לזכות בפרס נובל…   לוקח זמן להגיע להגשמה של חלום שכזה, לא?)

אני חושבת שאין דבר שעומד בפני הרצון, ואלו שהצליחו הם אלו שלא עמדו נואש וכנגד כל הסיכויים עשו את שעשו

יכולה לצטט לך אלפי משפטי מוטיבציה שמצדדים בדעה שלי.

יש דברים שיותר תואמי גיל, אבל לעולם לא לומר אי אפשר...

ואם נצמד לדוגמאות שלך אז לא חושבת שייעוץ למשל תואם גיל של בחורונת מתוקה בת 18, אבל מכירה כמה בחורות כאלו... בסוף יש ויש.

ואני רווקה ושידכתי את אחת החברות שלי

ובהחלט מאמינה שהכל אפשרי ותלוי רק בנו!

ככל שהגיל גבוה יותר -

קל יותר להגשים חלומות.

כי נפתחים עוד אפשרויות ואופציות

והרבה פעמים גם כלכלית יותר קל

אבל בטח זה שונה מאחד לשני ולמסלול חיים

באיזה שהיא סיטואציה, שמבחינתי אני על הגל של הגשמת חלום ספציפי.. שנראה "פחות רלוונטי" לסיטואציה שלי מבחינת אחרים.

אבל אני מרגישה שזה לא מפריע לי..

הרבה פעמים אנשים אומרים שצריך לעשות כל דבר לפני הגיל והסטטוס המתאימים, אבל לא מרגיש לי ככה..

ובסיטואציה כזאת דיי מנסים למנוע מהאדם לפעול ככה 

מסכים איתך לגמרי,

וחבל שככה הורידו לך.

(מכיר אישית על שידוכים שעשו אנשים צעירים ממש שהצליחו)

ובכלל, היום העולם כבר יודע שגיל זה רק מספר 

אפילו בחורון צעיר בישיבה קטנה יכול לעשות שידוך. כן!

כלומר, להציע וזה בהחלט עשוי להיות מוצלח. בכלל לא תלוי גיל.

אז נכון שאם היתה לי שאיפה דוחקת להטיס מסוק

ועד עכשיו לא הגשמתי אותה, אז כבר אין סיכוי...

אבל ללמוד? לפתח כשרון שעד עתה היה עטוף

בקורי עכביש, לטוס למזרח הרחוק או להיכן

שלא יהיה (טוב, אז לירח לא...) -

אני, כבר סבתא, ועדיין יש לי חלום

לראות לוויתנים במקומם הטבעי,

ולצייר, ואולי ללמוד לפרוט על פסנתר

או משהו...

איך כתבה כאן lavender - זה עניין של רצון.

ודאי, בגיל מבוגר יותר, יש אולי פחות כוחות,

אבל לצייר, לצלם, לטוס לאנטרטיקה למשל -

מה הבעיה?.....

חברים, אפילו האסקימוסים כבר לא מוותרים על

הקשישים שלהם (אני מניחה) ושולחים אותם לשבת

בהשלמה על ערימת שלג קרובה ולצפות לדב

הרעב הבא (זה שפספס את הקשיש הקודם)

אל תגזימו.

בטיול לארצות הברית, לדרום אפריקה, לאיסלנד - יש הפלגות יומיות הזמינות לכל אדם, לצפייה בלווייתנים.  

לא צריך להוציא הון על טיול ליעדים אקזוטיים.  

שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי

אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:

אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.

חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה

למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר

ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות

אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.

לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים

כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....

כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת

זאת לעצמי.

אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב

זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת

לעטוף את המחשבה/חרדה הזו

עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט

נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)

למעלה.

ה ו א  יקבל זאת באהבה, בהבנה,

בחיוך, בליטוף רך על הראש:

הכל בסדר, בני היקר, ויהיה

עוד יותר ועוד יותר ועוד....

ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....

אתה שיא הצעיר. שיא!

עוד כל כך הרבה דברים

טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!

יודעת שאינך זקוק לנחמה,

סתם...

וגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,

כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה

דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי

ואז זה גם מעציב

נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.

מכירה את הרהורים העצובים.

דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.

דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.

רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...

https://www.e-vrit.co.il/Group/5544/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D_?srsltid=AfmBOopkpkhrNmbuIYEZJS_4rIfzMSgcjeC450hza-BzSY-o6IRCc2LX

אפשר גם לקבל קודים מהספריה להשאלה

יש גם ליבי