מחכה לשמוע עוד...

וחייבת לציין שאני מכירה מקרוב ממש את עולם מתנגדי החיסונים, אז פחות צריכה מידע בנושא.

יותר בכייון של כמה מכן באמת חוו תופעות לוואי מטרידות אחרי החיסון לשפעת, וכמה באמת הוא חשוב אם לא חליתי בשפעת ב-10 שנים האחרונות? (יכול להיות שיותר.. לא זוכרת מעבר לזה..)

שעלת אעשה, שפעת בלבטים קשים עם נטיה לא לעשות....

אלא חלבונים של הנגיף. חלקים מהמעטפת שלו. אין מצב שזה גורם לשפעת.

זה כמו שחביתה תצמיח כנפיים וכרבולת ותתחיל לקרקר.

ממספר סיבות.

אחת, מבדקי בטיחות לא נאותים שנעשו לפני שהוציעו את החיסון לשוק הרחב.
תופעות לוואי קשות מאוד מדווחות. מכירה מקרוב אישה שאחרי חיסון שפעת בהריון הגיעה בקריסת מערכות ונפטרה. זה היה לפני שנה והסיפור הגיעה לחדשות אבל כמובן שהעובדה שהיא חוסנה יום קודם הושמט והוגדר כלא רלוונטי. פשוט כי זה מאוד הגיוני שאישה צעירה פשוט תקרוס.
יש בחיסון חומרים רעילים שחודרים לשילייה ועל כן את מביאה לעובר שלך אלומיניום ושאר ירקות.
השאלה היא האם את מעוניינת לשמוע שיש צדדים שליליים לחיסון ולבדוק את הנושא או לעצום עיניים. זאת בחירה שלך.

אכן יש אלומיניום בסביבה שבה אנו חיים. אבל יש הבדל האם הוא נכנס דרך הפה ועובר סינון של מערכת העיכול ויוצא דרך הצד השני או נכנס ישירות למערכת הדם. הנה הרצאה בנושא.

לגבי מוות אחרי חיסון שפעת, יצא לי לקרוא לפחות עשר עדויות על מוות אחרי חיסון השפעת. בחור צעיר, אדם מבוגר, אישה מבוגרת שהכליות שלה קרסו ישר אחרי והיא נפטרה.
וכשאת קוראת מה החומרים שנמצאים בחיסונים ועל מה הם יכולים לגרום בגוף זה נהיה מאוד הגיוני שתהיה פגיעה.

כמובן שהרוב לא נפגעות באופן נראה לעין. אבל יש אחוז שכן. וחובה על מערכת הבריאות לעקוב אחרי הסיפורים האלה. והם לא.

בחדר אחיות, צריך לקנות את החיסון בבית מרקחת קודם, לכן מומלץ בקופת חולים שיש בו בית מרקחת צמוד.

לגבי השבוע- אין לי מושג, תתייעצי עם הרופא שלך

בהצלחה!

מישהי שעשתה חיסון שפעת בהריון וחטפה מיד אחרי זה (בטווח של ימים בודדים) שפעת קשה מאד, כשהיא בהריון מתקדם! 

וזה עזר לי כשניגשתי להתייעץ עם רופא שאני מאוד מעריכה.

את ההחלטה שלי קיבלתי, לא אכתוב אותה כאן, לא רוצה לקחת אחריות על מישהי אחרת חלילה (ואלי כבר ניחשתן מהי... ).

אם מישהי עדיין מתלבטת וחושבת שאוכל לעזור לה- אשמח בפרטי.

ושוב- תודה לכן, הייתן מקסימות כמו תמיד

חיסונים במהלך הריון והנקה - מאמר, כולל רשימת המקורות

תחקיר על חיסונים בהריון

ורגע לפני שבאתי לעשות נפטר קרוב משפחה שלי (בריא לחלוטין וצעיר) בפתאומיות יום אחרי החיסון. המשפחה שמעה בשבעה המון סיפורים דומים וכמובן שויתרתי על החיסון.

בין החיסונים האחרונים שמכילים כספית במוצהר.

בשאר החיסונים האדג'ובנט הוא אלומיניום, ובבדיקות מעבדה נמצאו גם שרידי כספית.

כספית היא חומר משמר ואין תימרוסל בחיסוני השפעת שניתנים בארץ.

עמותה למתן מידע על חיסונים - שאלות ותשובות

למרות שלא הוכח כי קיים כל נזק מצריכת כספית במינונים האלה (ע"ע סתימות כספית בשיניים).
 

פירוט נרחב על הנושא עלה במקרה אתמול לדף הפייסבוק של "מדע גדול, בקטנה",
אפשר לקרוא על זה בפירוט פה: מולקולת השבוע - מדע גדול בקטנה .
 

ככל שהצלחתי להתחקות אחריה, שבתורו ממומן על ידי יצרנית התרופות MERCK.

רק שכחו בקבוצה הנכבדה לספר ש"תימרוסל הינו חומר רעיל מאד בשאיפה, בליעה ומגע עם העור ומהווה סיכון עם הצטברותו בגוף" גם על פי הנתונים של יצרנית החיסונים: Safety data sheet Thimerosal, Merck 2005-06-12

"תימרוסל, המתפרק בגוף למתיל-כספית, הינו בעל יכולת חדירה הן למוח (דרך ה- blood brain barrier) ודרך השלייה. מסיבה זו הוציאו את התימרוסל מכל החיסונים הניתנים לילדים החל משנת 1999 וכיום הוא נמצא רק בחלק מחיסוני השפעת השונים..." 

מתוך תימרוסל (Thimerosal)

ועם כל הכבוד, לסתימות כספית בשיניים הן אינן מוזרקות ישירות לזרם הדם.

צריך לוודא מה סוג החיסון לשפעת כי יש חברות שהמוצר שלהן בהחלט מכיל תימרוסל , בחיסונים של חברות סנופי-פסטר ונוברטיס יש תימרוסל - כספית, כפי שמופיע בטבלה בקישור שהבאתי כאן עמותה למתן מידע על חיסונים - שאלות ותשובות

אבל תימרוסל אינו המרכיב הבעייתי היחיד בחיסוני השפעת.

הינה מה שמגלה ד"ר סאלוזו ,מפתח חיסונים בכיר,מנהל פרויקט פיתוח ומחקר במעבדות סנופי,היום יועץ באירגון הבריאות העולמי, על  יצור חיסונים וירליים במעבדות סנופי-פסטר,בהרצאה לרופאים על תורת החיסונים.

ההרצאה כולה מרתקת. על חיסון השפעת הוא מדבר מדקה 3.57 עד 5.4.

אם יש בחיסון אנטי D ובדיפתריה טטנוס מהסוג הניתן במיוחד,

ומי לידייך יתקע שמחר משרד הבריאות לא יזמין את חיסוני השפעת מיצרנית חיסונים שהחיסון שלה מכיל תימרוסל?

הרי גם אחרי ש FDA החליט על הוצאת מרכיב התימרוסל ממרבית חיסוני הילדים בגלל הסיכון שבו, למשרד הבריאות כאן בארץ נותרו 70,000 מנות שעדיין הכילו אותו, וראשי המשרד לא ראו כל  בעיה בלהמשיך להזריק את מנות החיסון הלא בטיחותי הללו עד סיום המלאי.

מקבלת את ההזמנה . אשמח אם תפני אותי למחקרים על סתימות כספית בשיניים.

עברו לחיסונים במנות חד פעמיות שלא דורשות אותו כחומר משמר. 

חיסון אנטי D הוא לא חיסון שניתן בשיגרה לילדים ולכן אין לי מידע עליו,

אבל עקרונית הוציאו כל כספית ממערכת הבריאות - כולל ממדחומים וממדי לחץ דם.

אגב, לא רוצה להפחיד, אבל גם על ידי אכילת טונה מגיעה המוווון כספית לדם.
הרבה יותר ממה שמגיע על ידי כל חיסון או סתימה.

ובשורה התחתונה, תימרוסל הוכח כלא מזיק.
הוכחות, מאמרים, מחקרים - ממליצה לך להשתמש בהם יותר,

תתחילי מחיפוש על סתימות אמלגם. Google Scholar . בהצלחה.

אבל נניח.

את מבינה שעברת לדמגוגיה - כי לטונה שנכנסת לגוף דרך מערכת העיכול יש אפשרות לגוף לסלק בעזרת המערכת מה שלא נכון לחלוטין בהזרקה לשריר.

תימרוסל הוכח במחקרים (שהבאתי מראי מקום שלהם) כמזיק במיוחד, אחרת לא היו מוציאים אותו מחיסונים סתם מתוך רצון טוב, או מתוך שיקול שיווקי כמו שמיתממים לתאר בקבוצה שהבאת קישור שלה.

אלו הרי לא השיקולים שמנחים את יצרניות החיסונים לגבי רכיבים אחרים מסוכנים בחיסונים, מה גם שבמדינות בהן יש חובת חיסונים על פי חוק כמו בחלק ממדינות ארה"ב או בצרפת או באוסטרליה לאחרונה, לא ממש סופרים את האזרח.

כל השאלה אם מוכנים להישיר מבט אל תוצאות מחקרים בלתי תלויים או לטמון את הראש בחול כמו שהיו רוצים שנעשה במכון דוידסון.

ורוצים להרעיל את כל ילדי העולם בהמון כספית. וכמה שיותר אוטיסטים - עדיף!

הלוואי שהיה לי זמן לעבור על כל המחקרים שבעמותת חסון, ולהסביר בפירוט אם הם אמינים,
ולהשוות אותם למחקרים שאני מכירה לגבי תימרוסל. אבל יש לי דברים לעשות וזה לא נגמר.

בכל אופן, "מימון מחקר" הוא פשוט לא טענה נכונה. כל מחקר שמקבל אישור מוועדת הלסינקי,
מחוייב אוטומטית לדווח על תוצאותיו ולפרסמם באתר המיוחד לכך שנגיש לכל אחד, גם אם התוצאות הפוכות ממה שרצה להוכיח. לצורך העניין - רצו להוכיח שתימרוסל בטוח וגילו שהוא מסוכן? חייבים לדווח. תמיד.
 

מאחלת לך בריאות ושלוות נפש. השיח איתך תמיד מגיע לפסים שאינם נעימים לי,
אולי כי מראש שתינו מגיעות מעמדה מבוצרת ונמשיך בדרכינו על אף כל טענה שנשמע.

אמשיך לחסן את ילדיי ואת המטופלים העתידיים שלי, תמיד בהתאם להמלצות משרד הבריאות.

בהצלחה.

אני לא יודעת על איזה פסים את מדברת, השיח ודאי לא היה מופנה אלייך אישית.

ויש כמובן מה להוסיף על מה שכתבת לגבי מחקרים, הביצוע שלהם ומסקנותיהם,

אבל גם לי יש מה לעשות.

העמדה של משרד הבריאות והקבוצות מטעם שלו נשמעת תמיד, את משמיעה אותה, ואני לא מתלוננת על פסים שאינם נעימים.

הדיון היה ענייני, וחשוב שגם העמדה הנגדית תשמע - אחרי הכל גם העמדה שמכירה בסיכונים ובחוסר היעילות לפעמים של החיסונים, גם היא נשמעת על ידי רופאים בכירים בעלי שם, לא פחות מן הרופאה שאני מאחלת לך להיות .

@אורי8 ו @אנונימית* אני באמת מצטערת, לפחות מבחינתי זו אינה מלחמה,

ממסרים אישיים שאני מקבלת יש הורים שהנושא בנפשם ומעוניינים לקבל תשובות מספקות בדיון החשוב הזה, בדיוק כמו בדיונים חשובים אחרים בפורומים שנדרש להביא בהם קישורים ומראי מקומות.

ברוב המקרים- מי שהתחסנה בעבר או חלתה במחלה בעבר- יש לה נוגדנים. בודקים את זה בבדיקת דם פשוטה (צריך הפניה מהרופא).

קיבלתי לפני החתונה כי לא התחסנתי, אז קצת חקרתי את העניין...

בכל מקרה נראה לי שההמלצה היא כן לקבל חיסון שוב, אם אין נוגדנים.

הכי טוב שתתיעצי עם הרופא משפחה!

בהצלחה!

מבינה אותך מאוד!!!

שבמילא חצי לא מחסנים

אז אין לי איך להמנע מלחיות..אני לא אעבור לחינוך ביתי ולא אנעל בבית

אני כן שומרת על הז שלקטן לא יתקרבו חברים לש הילדים..ובכללי במילא לרוב הוא צמוד אלי

אנ י גם חוששת לפעמים

זה לא שלא

אני לא אומרת לך מה לעשות

אני במקומך כן היתי הולכת

כי ירושלים זה עיר גדולה

זה לא שההתפרצות עכשיו היא בכל בית שני וכו

ובכללי בחיים יש אצלי כן איזה גבול בין השתדלות להשתדלות עודפת

אצל כל אחד הגבול עובר במקום אחר

ולכן באמת ההחלטה היא שלך

אבל סתם משתפת שזה לא כזה חד משמעי שאסור להפגש עם אף אחד לא מחוסן..

ואני יודעת שמי שהגבול שלה שונה משלי תבוא ותביא לי את כל מקרי המוות חו''ש וכו

אני יודעת

ואני גם לא מתנגדת ולא אומרת לאף אחת מה לעשות

זה עניין של ניהול סיכונים.

אבל פשוט מכירה קצת את עצמי ויודעת שאני אהיה כל הערב בלחץ שהילדים שלהם לא יתקרבו לתינוק, ואחכ שבועיים אני אהיה בלחץ ואבדוק כל סימן שנראה לי חריג אצלו אז לא יודעת אם שווה לי הלחץ הזה

שייך לשים אותו עליכם במנשא?

או אם הוא קטן ועדיין רוב הזמן בעגלת אמבטיה אולי מראש להגיד שאת מבקשת שלא יתקרבו כי עם כל המחלות שמסתובבות עכשיו את חוששת עליו.

ואם הוא כבר בגיל כזה שמסתובב אז אם נעים לכם, להגיד להם מראש שממש התלבטתם אם לא לבןא בגלל זה, אבל בסוף החלטתם שכן, אבל מבקשים שלא יתקרבו לתינוק כי אתם מפחדים. 

שחצבת כמה שידוע לי מאוד מדבק.

ברמה שאם חולה היה בחדר ויצא ממנו, ומישהו נכנס אחריו לאותו חדר, יכול להידבק. אז זה שהתינוק שמור קרוב להורים לא בטוח יעזור במקרה וח"ו יש מישהו מודבק.

מוסיפה שלעניות דעתי כדאי שגם מי שכן מחוסן והולך למסיבה, שישטוף טוב טוב ידיים במים וסבון לפני שהוא נוגע בתינוק חזרה בבית

שללכת ולשמור על התינוק בעגלה שלא יתקרבו אליי זה מספיק

הם לא היחידים ואנחנו מסתובבים בין הרבה אנשים 

וגם יש הבדל בין זה שמישהו סביבי לא מחוסן אבל אני לא גרה במקום שיש בו התפרצות, לבין להפגש עם אנשים שכן יש סבירות מסויימת שהם יכולים להידבק ולהדביק.

וגם בעלי די מטיל וטו על ההגעה של התינוקי (מבחינתו הוא גם מוכן להשאר בבית, אבל זה הצד שלו אז פחות הגיוני😅)

זה לא שלי יותר חשוב. גם בעלי רוצה לפגוש את המשפחה שלו ומן הסתם יותר ממני

למרות שכרגע הוא אומר שלא מרגיש טוב אז אולי בסוף יצא שבאמת אני אלך🙊

מתכוונת לחיסונים בכללי? או לא מחוסנים לשפעת?

בכל אופן הייתי הולכת ואת התינוק שומרת יותר שלא יתקרבו... או מרדימה בחדר (תלוי גיל)

בכל אופן אין לנו מושג מי מסביבינו מחוסן או לא....

אי אפשר לא לצאת מהבית וחבל שתגרמי לעצמך להפסיד 

וספציפית לחצבת

זה מסיבה באיזה אולם קטן אז אין חדר שאני אוכל לשים אותו שם.. אחרת זה באמת יכל להיות פתרון נוח

מבינה את ההחלטה שלכם.

וזה באמת מבאס שהחלטות של אחרים צריכות להשפיע גם עליכם..

אולי לשים אותו במנשא עליך כל הערב?

או לחילופין להיפגש עם חברה אחרת?

אולי זה ירגיע ואולי לא, אבל ירושלים ענקית, וההתפרצויות הם במקומות מאוד ספציפיים ולא בכל העיר, ככה שהם לא גרים או מסתובבים הרבה באיזורי ההתפרצות (שהם מצומצמים) לא הייתי חוששת יותר מאשר אנשים ממקומות שאין בהם התפרצות

בעיקר משמועות הבנתי שזה בעיקר בשכונות חרדיות מסוימות אבל לא מצאתי מידע שמאמת אז מעדיפה לא לכתוב פה... אני יודעת שבאיזור שהמשפחה שלי גרים (למרות שהוא נחשב חרדי) אין התפרצות, אז שווה אולי לנסות לברר את זה

באסה להפסיד מסיבה,

אבל אני חושבת שהמחשבה על "אני מפסידה בגלל בחירות שלהם"

היא לא ממש נכונה ובטח לא מקדמת.

יש הרבה בחירות של אנשים שמשפיעות על הסביבה, ועדיין הבחירה של מי שנמנע היא גם בחירה.

מכירה מלא שלא ילכו למסיבות ביו"ש בגלל חשש מהדרכים,

ואף אחד לא יגיד בגלל בחירה שלהם לגור במקום מסוכן אני מפסידה מסיבה.

או בגלל ענייני כשרות/ צניעות.

כשהקטן שלי היה בן פחות משנה, גם הייתה תקופת התפרצות חצבת, ושמרתי עליו בבית ככל יכולתי,

ככה שמבינה את הבחירה שלך להישאר,

ועדיין כדאי לתייג את זה שאת בוחרת להישאר כדי לשמור על התינוק שלך, ולא בגלל בחירות של אחרים (שבעינייך זו בחירה חסרת אחריות, מבחינתם זו בחירה על אוטונומיית הגוף שךהם וזו זכותם בדיוק כמו זכותה שך בחורה ללכת עם גופיה גם אם זה מייצר קונפילקט לאחרים.

לעניין פתרונות, אפשר לבקש שיפתחו זום בזמן הדיבורים, זה נחמד לראות אנשים ככה ולשוחח איתם

אצלנו עושים את זה עם חלק המשפחה שבחו"ל.

אם לא עושים אצלכם תוכלי לעשות שיחת וידאו עם בעלך ולבקש לפטפט עם האנשים שרצית במיוחד, ועל הדרך גם עם השאר..

ותפנקי את עצמך הערב בלי קשר 😀

אם כן הייתי שוקלת כן לבוא איתו למסיבה

אם לא, אז ממש לא הייתי מביאה אותו...

מה לגבי בייביסיטר?

או להשאיר אותו אצל שכנה/ חברה/ אחות?

של ריבועים קטנים ואני מגלגלת לבפנים את המטפחות. ממש קליל לסידור (סתם לגלגל ולתקוע) ונראה מסודר כי איך לא

ואז אני תולה על זה

זה לא סופר מסודר אבל זה נוח לי וקל ונראה יפה בעיני

כל אופציה שדורשת קיפןל/גלגול לא החזיקה לי

מדפדפת להנאתי

הכי נוח שמצאתי 

מחולק לערימות: מטפחות של שבת, מטפחות צבעוניות, מטפחות חלקות, ומטפחות שאני פחות משתמשת.

לי נח ככה, אבל אולי אם היו לי יותר מטפחות זה כבר לא היה נח.

לא מסודר במיוחד אבל נוח מאוד

נדמה לי שכבר כתבתי את דעתי, שכדאי ללכת לאבחון מקיף, לא רק אצל פסיכולוג אלא גם אצל רופא התפתחות, הכי טוב דרך התפתחות הילד בקופה.

וכן, כמובן לחזור להדרכת ההורים - זה לא משהו שאפשר לפתור בכמה פגישות. ילד מאתגר לפעמים דורש ליווי במשך שנים...

ורק לגבי זה שבבית הוא מאתגר ובגן לא - זו תופעה ידועה. ולהפך, יש בזה מחמאה להורים, שהילד מרגיש מספיק בטוח אצלם בשביל לשחרר את האנרגיות שלו, ובגן הוא לא משחרר כי אין לו מספיק ביטחון. (יכול להיות כמובן שזה נובע מכך שבגן מצליחים להציב לו סמכות נכונה ובבית לא. מדריכת הורים טובה תדע לעזור לכם לזהות את זה...)

הרבה כוחות!❤️

גם אנחנו שמים לב לזה אצל התאומים שלנו

בכל אופן, אם הייתם בהדרכת הורים בשביל הילד השני, אז בהחלט כדאי עכשיו ללכת להדרכת הורים על הילד הנוכחי. וזה בעצם יהיה על שניהם, כי אי אפשר לנתק אחים זה מזה.

ובהדרכת ההורים תוכלו להתייעץ אם כדאי ללכת איתו לאבחון או לטיפול רגשי...

זה אומר שאת לא בעמדה של מובילה, הורית

ולכן כן, הדרכת הורים

זה כנראה מעגל של היחס שלכם לתגובות שלו שמזין אתכם

פרי (אני דואגת שיהיה מבחר)

דייסה (שיבולת שועל דקה, טיפה מלח, מים רותחים, חלב וחורי טעם כמו דבש/קינמון/רסק תפוחים)

פרוסת לחם

שימי לב שיקח זמן להרגיל אותם שכבר לא מקבלים ביסקוויט. צריך להכין עתודות כח בשביל השינוי

היום בעיקר שטויות (קורנפלקס, בייגלה, ביסקוויטים וכו').

אפשר קרקרים או פריכיות.

אני לא מכירה יותר מידי, אבל זה נשמע כמו פעילות נחמדה לגילאים האלו.

מניחה שיש משהו באזור, לא ממש מכירה בעצמי..

אשמח לעוד

לא הכי הכי קרוב...

ילדים נכנסים חינם

ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...

ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!

ההריון לא קל, הקאות נון סטופ והרבה ריצות לבדיקות אבל זה שגם הלידה אולי תהיה בניתוח וכל הלחץ סביב זה ממש קשה לי.

יש לי ניסיון עם קיסרי, לי זה היה נורא בעיקר נפשית

שמכירה נשים שילדו גם ככה

אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי

3 כיוונים שחשבתי, לא יודעת אם מתאים

גם באמת לא מכירה את הסיטואציה אז אולי הרעיונות שלי לא טובים

1. אולי לחגוג אבל לא ממש בתאריך היום הולדת?

2. לחגוג ביום ולהזכיר במהלך המסיבה מול האורחים את מה שארע לפני 16 שנה ושהתינוקת הזאת שמורה לך בלב עד היום

3. אולי עצם זה שתחגגו את המסיבה יעזור לך להתמודד יותר טוב עם התאריך הזה?

שזה בסדר להיות באבל גם אחרי שנים ארוכות

גם אותי מלוות תחושות (אחרות לא אובדן) שנים ארוכות ואני נותנת להם מקום

אם בעלך רוצה לחגוג בגדול

אולי שהוא יארגן את המסיבה

אולי השתתפות בה בלי הארגון תהיה יותר קלה

נראה לי שזה בסדר שלפעמים חוגגים אירוע בשביל הילדים/ הבעל ופחות בשביל עצמנו

כמובן שזה גם בסדר לא לחגוג אירוע

(אנחנו עושים יומולדת סימלית גם בגיל 3)

(לנו היתה בר מצווה לילד קצת אחרי ה7 באוקטובר

עשינו את האירוע בלי חשק בכלל

אבל לא ביטלנו בגלל הציפייה של הילד

בסוף היה אירוע טוב למרות שהגעתי אליו שאני פיזית לא מרגישה טוב בגלל חרדות

ושמחתי שלא ביטלנו אותו)

א. נשמע שהרגש שלך לא מקבל מספיק מקום

הוא צריך שיראו אותו שיבינו ללב הכואב הזה שיחבקו אותו ..נמשע שאת מנסה להשתיק את הלב..כי ככה נדמה לך משצפים ממך

שנו כבר עבר זמן אז ,...

ונשמע לי שאולי הלב צריך שם מקום יותר להביע את מה משרגיש גם היום אחרי כל השנים

ושזה יתקבל באהבה ובחיבוק ..אולי ללכת אפילו חד פעמי לטיםול שיקשיבו למקום הזה זה לפעמים משחרר.. או לשבת עם חברה לבקש לשתף

או עם עצמך..לכתוב...לבכות את זה ..

ב. מעשית - בוודאי לחגוג להם צריך גם נפרדות מול הילדים - בלי קשר למה שאת מרגישה..

רק מה

לא חייב באותו היום שמאוד רגיש

לא חקרה כלום אם ץבחרו תאריך אחר קצת לפני או קצת אחרי

לגיל שנתיים אני אישית חוגגת בבית רק עם המשפחה המצומצמת ברמת המתנה קטנה ועוגה קנויה ובלון העיקר לרקוד לה ולשמח אותה בפשטות

וגיל 3 היתי עושה חלאקה

גם חלאקה אפשר פשוט יחסית

אבל כן חגיגי וכן עם הזבא וסבתא ומי שחשוב לכם

אבל הניתוק מאותו היום ובעיקר הלתת לעצמך מקום גם בלי קשר לזה אולי ישקיט קצת את הרגיושת הספציפית

נשמע לי שכדאי לך כבר עכשיו לנסות לעבד את התחושות הקשות של האבל, עוד לפני שתגיעי לבר-בת מצווה, שהם אירועים בלתי נמנעים (וגם הילדים יהיו זקוקים להם).

לא יודעת אם כדאי שתעשי את זאת באירוע כזה, שיפיל אותך לתוך המים, אבל כן כדאי כבר עכשיו להתחיל בתהליך, ואולי כן להצליח לחגוג להם עכשיו ברמה זו או אחרת.

היית בטיפול סביב האובדן?

(משתפת מהמקום שלי, אף שזה שונה: הבת הבכורה שלי נולדה כמעט בדיוק שלוש שנים אחרי הולדת אחותי, שנפטרה בגיל חצי שנה. בעיניי וגם בעיני הוריי זו הייתה נחמה גדולה... אני חושבת שזה בזכות תהליך שחרור שעשינו מול התינוקת שנפטרה. היה לנו קל יותר, כי היא הייתה תינוקת מיוחדת, ובעצם הולדתה היה סוג של אבל. אבל עדיין...)

הרבה כוחות, יקרה❤️

קודם כל חיבוק גדול

אני לא מדברת מנסיון

ואני מטבעי שכלתנית יותר

אבל בכל מקרה אני מאמינה שאבל והתמודגות עם אובדן זה מאוד אינדיבידואלי

אז בסוף זה מה שנכון לך

1. אני לא חסידה גדולה של טקסים

וחלקה בסוף זה טקס... אין חובה שכזו

2. מעט מאוד תאריכים הם קדושים בעיני... וגם תאריך יומולדת הוא לא קודש, הוא הזדמנות (ואני אגיד בעדינות שגם אזכרות)

3. אני חושבת שחשוב להקשיב לעצמך, לרגשות שלך, למה שאת מסוגלת ולהיות רחומה וסלחנית כלפי עצמך, שיפוטיות היא רעה חולה גם כשהיא מופנת פנימה

4.(מקווה שאני אצליח להעבירהאת הנקודה הזאת)

אני מאמינה שהחיים חזקים יותר מהמוות

אם זה ביצר החיים על האבל או ששמחתם של אנשים החיים קודמת לזכרם של המתים

ולשם צריך לשאוף

יש פה את בעלך ואת ילדי היומולדת וצריך בזהירות למצוא את האיזון לתת מקום לרגשות שלך אבל במקביל גם לא לדחוק אותם הצידה

16 שנה זה תהליך ארוך

אבל יום יבוא ויהיו בתאריך הזה גם בר מצווה ובת ממווה ואני חוששת שמה שלא קאה ב16 שנה לא יקרה גם בעוד עשור

ובסוף בסוף בסוף

את כותבת בעצמך שאת לא מצליחה להשתחרר

ואולי כדאי לראות איך אפשר לעבור תהליך של אבל ולדעת לחיות לצד הכאב

הלוואי וירבו השמחות במעונכם

והבית יהיה מלא חיים ובשורות טובות

אני חושבת שיש פה עניין של בחירה אם לשחרר את האבל או לאחוז בו כל כך הרבה שנים. במיוחד שמעורבים פה ילדים ואולי הם משלמים או ישלמו בעתיד מחיר מסוים.

אפשר לתעל את הזיכרון והרגש לכיוונים אחרים, למשל להקים גמ"ח לזכרה או כל דבר אחר שאת מתחברת אליו. אולי ללכת לטיפול שיעזור לך

(ניסיתי לכתוב בעדינות, סליחה אם לא הצליח לי. אני מרשה לעצמי לכתוב רק כי עברתי את זה בעצמי)

מבינה לגמרי את הכאב, עברתי גם אובדן הריון. אני חושבת שזו בהחלט חוויה שמלווה לאורך החיים אבל זה שמשהו מלווה לא אומר שהוא פוגע ברמה משתקת שלא מאפשרת שום דבר חגיגה באיזור התאריך. את כותבת שמרגישה נשארת לבד.

 קושי שפוגע בך ולא מתקדם 16 שנים מצריך רמה מסוימת של טיפול, של עיבוד ממליצה ממש לעשות את זה עבורך ולטובתך 

ליבי איתך

דילמה בנושא כואב כל כך

אני הייתי שואלת מה את מרגישה?

אם תחגגי להם מזה אומר? שאת כבר לא עצובה? ששכחת את התינוקת שנולדה?

ולהתעקש להנכיח (בצדק..) את האבל של אותו יום מה ייתן לך להרגיש?

ומה עם הילדים? לא יחגגו ימי הולדת?

זה סתם שאלות שעלו לי

לא פשוט בכלל

❤️❤️❤️❤️

להקשיב לעצמך שהזמן הזה לא מתאים לך אם זה המצב.

ויחד עם זה אולי בתאריך קצת יותר מוקדם או מאוחר, כשאפשרי לך, לחגוג על הילדים הקיימים ב"ה.

זה לא אמור להיות ככה? שאני יבין באמת אם אני צריכה ללכת ולטפל. כי להבדיל ילד שנפטר כל החיים זה יום של אבל אז למה פה זה שונה? זאת הילדה שלי כל החיים, כל הזמן אני מתפללת אליה, סחבתי אותה 9 חודשים, ילדתי אותה ,מה שונה פה? אולי אני ה"מוזרה" בסיפור שלא מוכנה לשחרר

ולמה זה עדיין קשוח לי למרות שעברו ככ הרבה שנים? יש לי מלא חברות שילדו בזמן שלי וקשה לי מאוד לראות את הבנות שלהם, זה בעיה או שזה "נורמלי" ? 

בחוויה שלי אובדן הריון הוא אחר, אבל בחוויה שלך זה כן דומה.

אני לא יודעת להגיד לך מה עושות משפחות שאיבדו ילד אבל אני חושבת שגם בזה יש שונות ולא כל משפחה נוהגת אותו דבר.

אני מתחברת לשאלות של @תהילה 3>, של מה יקרה אם לא תאחזי כ''כ חזק באובדן, מה המשמעות של זה עבורך?

אני לא חושבת שזו שאלה של נורמלי ולא נורמלי אלא של מאפשר תפקוד ולא מאפשר תפקוד, כרגע נשמע שהאבל לא מאפשר לך לתפקד וזה דבר שכדאי לטפל בו, לבחון אותו לגעת בכאב הזה באופן רגיש ולחשוב אותו, להחליט מה לוקחים הלאה ומה משאירים בעבר

יום הזיכרון לא חייב להיות יום של אבל.

בשביל זה יש לנו ביהדות הלכות אבלות מאונן, לשבעה, חודש, שנה, אזכרה שנתית. הדרגתיות באבל.

יש משפחות שהופכות את יום הזיכרון ליום אבל שאי אפשר לעשות בו כלום. ויש משפחות שבוחרות בחיים למרות הקושי שוודאי קיים, ועושות משהו לזכרו או לעילוי נשמתו של הנפטר.

כאן אפילו לא ממש היו חיים בעולם הזה. לא שהצער לא קיים. והגיוני שאחרי לידה שקטה יש קושי לקום ולהמשיך הלאה. אבל אם אחרי 16 שנה את עדיין באותו מקום משתק אז בהחלט ממליצה על טיפול.

אני עברתי אובדן של עובר (שהיה בשלב בו יכולתי לבחור בין לידה שקטה לבין גרידה ובחרתי גרידה). זה היה בשלב כשכבר הרגשתי תנועות. וגם הרגשתי כשהן פחתו... כך שזה ממש הרגשה שהיו חיים ונעלמו... התקופה שאחרי היתה קשה. לקח זמן לחזור לעצמי. לי אישית עזר כן לדבר על זה ולשתף אנשים שקרובים אלי ולספר את הסיפור והשתלשלות הדברים. אחרי זה ילדתי עוד 2 ילדים אחד צמוד לתאריך הגרידה ואחד צמוד לתל"מ של ההריון שנפל. ומרגישה שהתאריכים האלה הם דווקא סמליים ומשמחים אותי שיצאו ככה כי בזמן שלא זכיתי להביא חיים, היה תיקון וקיבלתי מתנה (וד"א הילדה שנולדה אחרי הגרידה שהיא ילדה מהממת! לא היתה נולדת ללא אותה הפלה. אז זו גם דרך להסתכל...)

ממליצה גם על הספר 'כחלום יעוף' של הרב אברהם סתיו.

כמעט, זה דבר שב"ה לא חויתי (חויתי אובדן קרוב אחר) אבל ממי שמכירה שחווה זה אובדן קשה ממש.

בכל מקרה אני לא חושבת שאת צריכה להשוות את עצמך לאחרים, אלא להיות קשובה לעצמך.

אם *לך* קשה שזה עדיין כל כך משפיע עלייך, אפשר לנסות לטפל בזה, אבל באופן כללי אובדן זה דבר קשה וכואב וזה טבעי.

שאת היחידה שנשארה להחזיק את הזיכרון, השאר המשיכו הלאה.

אולי במובן מסויים חלק מחוסר היכולת לחגוג ימי הולדת,

נובע מתחושה שאם חוגגים= השארנו מאחור לגמרי את האובדן?

כי אם כך את מרגישה (אפילו אם זה רק במובן מסויים..)

אז מאוד מובן למה את מתקשה לשחרר ולחגוג.

אז אולי אפשר אחרת וכן להנכיח באירוע את האובדן? כלומר אפשר גם לשמוח בשמחת הילדים שנולדו ב"ה, וגם לזכור שיש להם אחות גדולה שאיננה.

ואני זוכרת שהלידה של הבת דווקא הכי טלטלה אותך, וזה היה רק לפני שנתיים,

אז הגיוני שעדיין הדיסוננס הזה קשה לך..

כיוון נוסף, אולי אפשר לתעל את האירועים לא לחגיגה רגילה, אלא לעשות משהו ערכי ומיוחד יותר שיעזור לך להכיל את המורכבות.

אולי נסיעה לקברי צדיקים לתפילה וטקס חלאקה או נסיעה לכותל.

מה בעצם את מתלבטת

אם ללכת עכשיו למיון?

אני חושבת שבאמת אין כ"כ מה לעשות עכשיו חוץ מלחכות למחר בבוקר ולקוות שלא יצא לבד

ולעבור את הגרידה כמתוכנן.

אולי אם תקפידי ממש לשכב כל הזמן עד הגרידה זה יעכב  במידה מסויימת.

חיבוק גדול ושיעבור בקלות.

היא האם זה שהופיע דימום אוטומטית פוסל את הגרידה?

זאת אומרת אם מחר כשאגיע ואגיד שהתחיל דימום יסרבו לבצע גרידה?

כדי לא לעשות סתם גרידה אם כל התוכן יצא.

הרבה נשים מגיעות מדממות לגרידה

קבעו לי תור לגרידה,

הייתי בשבוע 10 פלוס לעובר שהתאים לשבןע 8 פלןס 3

אבל ההפלה התחילה יום קודם. קצת דימומים שיתגברן ויתגברו עם כאבי בטן

אז בעלי לקח אותי למיון לבדוק אם יש מה לעשות גרידה או שהכל יצא.

שבאנו אמרו לי שיש שארית ממש קטנטונת.

ובאמת היא יצאה בהמשך... ולא היה צורך בגרידה.

הפלה ראשונה לקחה לי כמה ימים. התחיל דימום ורק ביום החמישי אחרי הדימום התחילה ממש ההפלה...

קיצר איפשר לדעת. אם הדימום מתגבר ומתחילים צירים וכאבי בטן הייתי הולכת לבית חולים.