יש את המישור הכללי - לבדוק איך הקשר איתו באופן כללי, האם הוא מקבל ממך יחס של חום ואהבה, מראה לו חיבה, יש קשר שהוא לא רק טכני - תעשה, תקום, תשב, תלך לישון, תביא, תקח. האם יש שיחות, משחק משותף,
מה המיקום שלו במשפחה, אם יש אחים/אחיות, איך היחסים שלו איתם, איך היחסים שלכם עם הילדים האחרים, האם יש השוואות - שאתם משווים בין הילדים
איך הוא בחברה, במסגרת החינוכית, האם יש לו חברים, מה אומר המורה, האם בכיתה הוא משתף פעולה, מציית לכללים
בשורה התחתונה אני מנסה להבין האם מדובר פה בילד מתוסכל, ממורמר, האם יש סיבות שגורמות לו להתנהג ככה או שמדובר בבעיית סמכות של ההורים, בקושי להציב גבולות לילד - כך או כך יש מה לעשות אבל חשוב להבין את הרקע כדי לייעץ בהתאם
עוד נקודה למחשבה - באופן כללי כדאי לשים לב אם אנחנו לפעמים יותר מדי מעירים לילד, כל רגע על משהו אחר, לא נותנים לו מרחב, לפעמים מותר קצת לעגל פינות, לעצום עינים, לתת לילד קצת יותר מרחב. לא ללכת ראש בראש על כל דבר קטן, לבחור בחוכמה את הנקודות שעליהן חשוב לנו להתעקש ולהשתדל שזה לא יהיה יותר מדי.
יש את המישור הנקודתי - בשעת מעשה כשאני מבקשת מילד לעשות משהו והוא לא עושה את זה, אני מצאתי שהרבה יותר יעיל לבקש רק פעם אחת ולא יותר, אחרי הפעם הראשונה שבה ביקשתי בדיבור והילד לא עשה, עדיף שהפעם השניה תהיה במעשה. מה אני מתכוונת - למשל - אמרתי לילד ליטול ידים לסעודה והוא "כאילו" לא שמע אותי, יושב וממשיך לשחק, אני נגשת אליו לוקחת לו בעדינות את היד ומוליכה אותו איתי לכיור.
יש בזה סמכותיות עדינה, בלי כעס, בלי עצבים, מסר שקט לילד שהוא צריך לעשות מה שאמרתי.
כנ"ל בדוגמא עם הכדור - אחרי פעם אחת שאומרת והוא ממשיך, לגשת, לקחת את הכדור ולהגיד לו יפה - "בכדור משחקים רק בחוץ, אני שומרת את הכדור אצלי בינתיים, כשתרצה לשחק בחוץ - תגיד לי ואני אביא לך".
אם אומרים שוב ושוב והילד לא עושה מה שאמרנו זה מאד מחליש את הנוכחות ההורית, כך לדעתי.
בהצלחה לכם
) לאיתותים שהוא משדר
). 
