שתפי אותנו..

[הערה: מכיוון שהתגובה נכתבה להודעה שנמחקה עפ"י בקשת כותבה. הנושא הוא קבלה של ענין מסוג מה שנכתב בהודעת הפתיחה או כד', בנידון זה דובר על בת]

אני מכיר כאלה שדברים מסוג זה הרסו את ביתם, כי באו בתום לב ולא תפסו שזה יהיה משמעותי כ"כ.

לכן, כמו שמי שמבחינתו זה לא משמעותי - יפה שסומך על כח התשובה, והולך עם זה.

כך מי שמבחינתו זה לא אפשרי - חשוב שילך עם הרגשתו הלגיטימית, ולא ינסה "לשכנע את עצמו" בכח.

אנשים צריכים להיזהר מלהסיק מעצמם באותו זמן, על כל העולם.

לדעתי זה קשור לגיל...

לפני שנה שנתיים לא הייתי מוכנה לשמוע על זה בכלל..

היום ממש ממש אבל ממש לא אכפת לי! אבל ממש

הבנתי שזה לא אחד הדברים החשובים שיש...

יש דברים הרבה יותר חשובים בזוגיות מאשר זה שהוא היה עם בנות אחרות.

חשובות מידות, שיהיה בחור טוב, אכפתי, מקשיב..

אם עכשיו הוא איתי.. מה אכפת לי מה הוא היה ועם מי?

לא..

אני מאמינה שלגברים הדברים האלה יותר קשים מלנשים...

במיוחד בגיל גדול כבר..

והוא בעל תשובה אל תשכחי

אבל זאת הרגשה ממש אישית..אני מבינה לגמרי למה זה יכול להפריע..

את לא חייבת להסכים

אני אמינה שאנשים יכולים להשתנות.

וזה בהנחה כמובן שכל השאר מדהים

לצערנו, לחושב שהבעיה היא רק עם כאלה שהם אחרי גיל 25, כשבאו מהתרבות הקשה ההיא.. זו נאיביות כיום. לא אומר על כולם, אבל להכליל כך, לבושתנו זה כנראה לא נכון, בתרבות-הביבים הזאת.

השיקול "האם לקבל את החיסרון של השני"     (שאגב, הוא כבר לא חיסרון, כי הוא חזר בתשובה..) 

צריך להיות קשור ב"האם גם לי יש חיסרון"? 

אם זה חיסרון שמפריע לתקינות של זוגיות - אל תיקח

אם זה לא מפריע- תקח

ואני מדבר על כל חיסרון שהוא..

לא נעים, אבל זה נשמע לי כמו שיקול של כבוד, ולא של הגיון

למה להכניס כאן את העובדה שהבחורה שמרה..?

זה משנה את העניין אם זה מעיד או לא?

חוץ מזה, הבנאדם חזר בתשובה.   

וכדי להגיד שזה מעיד משהו אפילו שהוא חזר בתשובה זו אחריות גדולה מאד..

כי אם כך לא נתת סיכוי לחוזרים בתשובה.. 

ולו בגלל העובדה שהם השקיעו בלהגיע לחתונה בצורה מסוימת, וכן, לא נעים לחשוב שהצד השני לא.

אין קשר להיותו בעל תשובה. אלא למעשים שאנשים רוצים עליהם תחושת בלעדיות. והיה סיפור דומה בנשו"ט רק הפוך עד כמה שזה היה קשה לגבר עם העובדה הזו כשאישתו בעלת תשובה.

אין מה לשפוט את המקום שלהם. אתה מסוגל להתגבר על הצורך הזה- אשרייך. אחרים לא והם לא חייבים.

בטח ובטח שאנשים שהקפידו ושמרו על עצמם.

אבל רציתי לדעת מאיפה זה נובע..

אם הידיעה גורמת לדחיה.. סבבה, מי אני שאתנגד לרגשות של מישהו אחר.

אבל אם זה בגלל שאני שמרתי והיא לא? נו ואז..?

של טהרה. 

לא שאין מקום לבעלי תשובה. אלא שכאשר אדם טהור קשה לו כשבן הזוג לא נשמר בטהרה כמותו.

ולכן הרב אבינר אומר שבדברים הללו עדיף שלא להגיד לאדם, כי מה שהקב"ה יכול למחול לאנשים קשה.

אתה יודע כמה בעלי תשובה מחפשים רק ואך ורק בחורה"שמורה" (שונאת את המושג הזה..) ? אני בטוחה שאתה יודע,

ואם לא, אני מבשרת לך שיש מלא ורבים מהם אפילו לא מתביישים לדרוש בקול (ועל גבי אתרי היכרויות..)את זה למרות העבר ה"לא שמור"שלהם. 

אם הם דורשים אז למה שבחורה כזאת לא תרצה אחד ששמר על עצמו כמוה?

אין מה לעשות , 

כשנופלים בדבר מסויים (או ממשפחת אותו העניין)לפתע פתאום יכולת ה"הכלה" מתרחבת וגדלה.. וזאת בכלל לא הכלה.יש בזה (או יכול להיות) צד של איבוד תחושה ורגישות.

ראשוניות היא חד פעמית ולגיטימי שיפריע. 

אם בחורה "לא שמורה" תבקש דבר כזה - זה כבר פחות לגיטימי בעיני

כנ"ל בחור כזה.

רוצים להרגיש ראשונים..    מאיפה זה נובע?    מה זה משנה?

איך הגעת למסקנה שמי שמקבל בעל תשובה כנראה לוקה בחוסר רגישות?

הטענה של - אם הם אז גם לי מותר, לא קשור לכאן ולא מקובל עלי, במחילה 

זה לא הרצון "להיות ראשון" במירוץ, או איזו תחרותיות.

זה רצון להיות ה"אחד יחיד ומיוחד" ולעומת זאת "אחת יחידה ומיוחדת" אצל בן הזוג.

זה רצון עמוק ונכון, כי הקשר בין איש לאישה נמשל לקשר בין הקב"ה לשכינה, ושם יש את 

העניין הזה של ראשוניות. כלומר- כנסת ישראל היא ה"אחת יחידה ומיוחדת" של רבש"ע, ואילו

הוא ה"אחד יחיד ומיוחד" שלנו.

זה מגיע מהמקום הנשמתי העמוק הזה.

זה לא אומר שאדם שנפל ושב בתשובה לא יכול להביא מערכת זוגית למקום הרגשי והנפשי

הזה, אבל בפן הפיזי- זה נשאר. בגלל זה הגוף צריך להגיע לקבר ולהתפרק בסוף והנפש לא חייבת

לעבור תהליך כזה. כי המעשים אמנם מתנקים מהנפש בתשובה, אך בגוף מה שהתקלקל התקלקל.

הייתה כבר הצעת נישואין וממש התקדמנו

וההורים שלי טיפלה עוררו אותי

ובדקתי איתו ישירות את הנקודה הזאת והוא אמר לי שכן.

היו לי המוןהמון ניסיונות בחיים וברוך ה' , ששמרתי על עצמי

זה ממש לא קל..

אבל זה היחיד שנקשרתי אליו ואהבתי 

יצאתי בערך עם 12 בחורים

זה נקודה שממש מפריעה לי !!

מה דעתכן?

כי זה דבר עקרוני אצלי

ואני לא יודעת אך אוכל לחיות עם זה

והחשש שלך "איך תוכלי לחיות עם זה", לפי איך שאת מתארת את תחושתך בענין, הוא לא חשש מבוטל.

לא ראה לנכון ליידע אותה עד אחרי שהציע נישואין - ורק כי היא שאלה?...

מה זה "אל תתני לזה משקל בשלב זה של הקשר?

מאיפה ההחלטיות הזאת?

בחורה שאומרת שהפריע לה מאד.

שמה שהקב"ה יכול למחול אדם לא יכול, ונראה לי שבמקום הזה הדבר הכי נכון.

אם אכן הבחור חזר בתשובה באמת.

אבל מכיוון שכבר יודעת, החשש לגיטימי מוצדק באמת.

אני לא חושב שזה שייך רק לנושא של מחילה בין אדם למקום.

וכפי שהסברת יפה בהודעה אחרת.

אלא מה? אפשר ללמד זכות, שהניח שהיא "מבינה" מהיכן בא (ולא הבין שהיא כ"כ נקיה, שב"ה אינה "מבינה", מה שבני אדם לא היו אמורים להבין במציאות נורמלית) ולכן לא סיפר.

כמו כן, יתכן שאצל בן שבאמת חזר בתשובה, היידוע פחות קריטי. ועדיין, אם פעם תדע, זה יכול להרוס את כל האמון.

כדי להגיד שיכול להיות שהודרך כך ולא עשה מתוך כוונה רעה, כנגד מה שכבודו למד

מכך שלא סיפר אלא רק לאחר מכך.

"מחילת כבודו" של הרב אבינר...

ב. יתכן כמו שאמרת. אני בעד לימוד הזכות. וגם הצעתי לימוד זכות אחר, אם כי לפי מה שכתבה בהמשך ששאלה מפורש ומיאזה רקע הוא, אז לא שייך מה שהצעתי שאולי בגלל זה לא אמר.

באנו מרקע דומה (דתי ) וגם המשפחות ב"ה, ושהבחור שאל על העבר שלי מבחינה זוגית ועניתי לו

כמו כן שאני שאלי אותו הוא ענה שהיה לו קשר זוגי לפני X שנים שלא הוביל לשום מקום..

מה לדעתך אני אמורה להסיק מכאן ???

שהיו לי נסיונות בחיים...

הוא כנראה גם לפני הקשר הזה חגג

הוא סייפר לי מפורט, יאמר לזכותו

בדיוק הרגע.

ואמרתי שאכן יתכן שבגלל זה לא אמר. כדברייך.

אבל גם הסברתי למה היא כנראה. בחורה באמת נקיה. אשריה.

אבל עיקר מה שהערתי היה על סוף דברייך. "אל תתני משקל בשלב זה", לבחורה שזה מאד מפריע לה?!

כנ"ל, ההיפך. לא שאלה עד כה, זה עוד יותר מראה כמה זה לא שייך אליה. "שתחליק"?... לא כל דבר אפשר ונכון "להחליק". אצל מי שזה מפריע, דבר כזה יכול להרוס נישואין.

וגם לא המלצתי לך מה לעשות או לא..

עניתי ספציפית לה, לפי מה שכתבה על עצמה - ועל מה שהצעת לה (אגב, בחורה בת 23), שלא תיתן משקל וש"תחליק".

[אבל אני בהחלט חושב זה לגיטימי גם למישהי יותר מבוגרת. ענין של תפיסתה ותחושתה]

אם כתבתי, אני אכן חושב.

יכולות להתחתן עם מישהו שהיה כבר נשוי, למשל.

לא אמרתי ש"חייב" כך. למי שזה לא מפריע - ומדובר בבע"ת אמיתי, בסדר.

אבל מי שכן, זה לגמרי לגיטימי.

בד"כ, לנשים פחות מפריע מאשר לגברים.

[וזה לא היה הנושא. למה להעביר למשהו אחר ותיאורטי. דיברתי על מה שאמרת לה מוחלט, "תחליקי"..]

ומה שאמרתי לגבי מה שדובר כאן, ברור לגמרי.

להעביר את הנקודה ל"נגיד מישהי בת 34"... מה הקשר לענין?

כאן דובר על בחורה צעירה, שהסבירה את הרגשתה בצורה בהירה לחלוטין. הסבירה שלא ידעה. אי אפשר לומר בפסקנות "אל תתני לזה משקל בשלב הזה" - שכל החיים לפניהם. "תחליקי".

זה נושא כבד, בפרט אצל מישהי שמתארת כך את תחושתה ביחס אליו.

יש נשים שזה ממש עקרוני אצלן , התייעצתי עם כמה אנשים מוסמכים, וזה מובן ומקובל

גברים שיש להם מה לומר אשמח לשמוע גם דעתכם.

תודה.

וזה יגרום לך רתיעה וחסור נעימות אחרי החתונה. קשה להמשיך.

הייתי אומר לך שאת יכולה ללמוד לקבל את זה.

זה בעיקר מחשבתי ותפיסתי. אבל זו זכותך לבחור שלא לשנות את דעתך בשביל זה.

אם באמת למי שזה גורם רתיעה וכו' כדבריך,

יש ענין ש"ילמוד לקבל את זה".

אולי ההיפך? שישמור את ההרגשה העדינה הזאת מבחינתו?

זו בחירה שלה אם החתונה עם הבחור הנ"ל- היא עניין בשבילו היא מוכנה לשנות גישה

בנושא הזה כדי לחיות איתו.

או שלא. וזו זכותה לכאן ולכאן.

מצד אחד היא אומרת שהיא ממש התחברה עליו והם הגיעו לשלב הצעת הנישואים, כך שהדברים הללו הגיעו למקום רציני שכבר קרוב מאוד לחתונה.

מצד שני הנקודה הזו, כל עוד קיימת לא תאפשר להם חיי זוגיות טובים.

לכן היא צריכה לבחור בין הנישואים הללו ובין שינוי היחס לבחור הנ"ל.

זה מה שאמרתי שהיא צריכה לבחור ושיש אפשרות לשנות יחס.

אין לי צד לאן היא צריכה ללכת, רק להגיד שיש אפשרות כזו של לשנות גישה.

באופן כללי- חשוב לשמור על ההרגשה כפי שכתבת למטה. שלא ח"ו נתרגל לזה.

צריך לומר את האמת, שזו מציאות מזעזעת. שלא "נתרגל", כאילו זה דרך אגב, ועוברים הלאה לשאלה..

לעצם הענין, בהנחה שהאדם באמת לא "שם" (לא כל מי שנקרא "בעל תשובה", באמת כבר התנתק וחזר בתשובה. תלוי באדם) - אז מלבד שאפשר אכן כשאלתך, להביא "נימוקים" -

אני חושב דבר פשוט: אם זה א מפריע למישהי, כי הוא חזר בתשובה וכבר אינו בהווי הזה, בסדר.

אם כן מפריע למישהי ששמרה עצמה בטהרה, כראוי, אז היא צריכה לענ"ד לדעת שזה לגיטימי. לא בא מ"חיסרון" כמובן. ולא לנסות "בכח" להכריח את עצמה.

[וככלל, ראוי שכאשר את שואלת שאלה כזו בנות "בידיעה שאתן שמרתן על עצמכן כל החיים וזה דבר חשובועקרוני אצלכן", יענו לך בנות שאכן נמצאות בהגדרה כזו (בלי שמץ שלילה למעלת התשובה), כי בלי זה קשה מאד להבין את ההרגשה הפשוטה עליה את מדברת, וראוי שאדם שמייעץ משהו, זה יהיה לפי ה"ראש" של המתייעץ, ולא לפי מה שרוצה לסדר אצל עצמו את הדברים]

הצלחה רבה.

זה היה מפריע לי,

אני נחשבת  'דוסית' בהגדרה,

ותראי גם אני בעברי הייתי בחברה קצת מעורבת בבני עקיבא,

אבל תמיד היו לי את הגבולות של שמירת נגיעה וכו'..

ונכון שבן אדם יכול להשתנות לטובה ובכ"מ זה היה מציק לי מאד..

יש כאן קצת...  את באמת תבטלי נישואין בגלל זה?

1. השאלה האמתית היא האם הוא מסור אליך. אם הוא נפל בעבר זה לא משנה לדעתי. גברים יודעים למחוק קשרים ולהמשיך הלאה, בפרט כשמצאו את האחת שלהם. האם שמעת צער וחרטה בקולו כשדיבר, או שזה היה רק סיפור בעיניו? 

2. ואגב זה שאת אוהבת אותו אולי גם זה אומר שאת כבר לא שמורה? כלומר אם תתחתני עם אחר, הוא לא יהיה היחידי\ראשון שאהבת...

אלא ברור שהתקדמת הלאה והראשון כבר לא חשוב בעיניך.

ואם כך הגישה של הבחור לקשר הקודם, אז לכאורה זה בסדר

3. ואגב דוד משיח צדקנו התחתן עם אביגיל, שלא היתה שמורה כי היתה אלמנה... יהושע תלמידו הגדול של משה רבינו התחתן עם רחב הזונה, והגמ' משבחת אותם שיצאו מהם שמונה נביאים... 

ואולי... רק אולי... את פחות מאמינה שמי שחוזר בתשובה הוא צדיק גדול יותר מצדיק מלידה?

השני, זה לא הוגן. מה לא יהיה "היחידי שאהבת"?.. זה ממש לא קשור וכמו שהסברת בעצמך. זה לא איזה מישהו שסתם מסתובבת איתו ואוהבת אותו... אלא מישהו שמבררת אם מתאים לנישואין, והרגשת היחס היא חלק מהבירור. דבר מצוי לגמרי, שאנשים מבררים, לעיתים מתפתח איזה רגש, ויש מסקנה, ואז מתברר שזה לא מה שמכריע.

לקרוא לדבר כשר כזה "נפלת"? לדמות בכלל לדברי תועבה? ח"ו ולא קשור.

ולגיטימי שיפריעו דברים ב"קשר" שלא היה לשם בירור נישואין, אלא כאילו "היתר" לנהוג בפריצות. אם כי אכן, אפשר גם להתייחס כדבר שעבר ונגמר וחזר בו ולא משפיע. תלוי בנפשות ובתחושתן.

לגבי דוד המלך - אין כל קשר בין להתחתן עם אלמנה לבין להרגיש סלידה מיחסי הפקרות. לא קשור ל"לא שמורה"..

ולא כל אחד זה יהושע עם רוח קדשו. לא בהכרח למדים מזה הלכה למעשה.

[לגבי בעלי תשובה, לא כתוב "צדיק יותר גדול", אלא "במָקום" וכו. שני סוגי מדרגות. 

ומכל מקום, זהלא בהכרח קשור. אפשר להאמים לגמרי במעלה הרוחנית, ועם זה לא לרצות מבחינת נישואין עם מי שכבר חווה את זה. שלא לדבר על כך, שתשובה גמורה יכולה להיות גם אם נשארו בראש "חוויות" מאז. כלומרף לא בהכרח תלוי הא בהא.  אכן, אפשר גם לומר שעוברים על זה בגלל התשובה. והעיקר שהאד במקום רוחני אחר - אם הוא באמת כך. זה וזה לגיטימי]

אמרו חכמים מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו. כלומר מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם מפני שהן כובשים יצרם יותר מהם.

יכולות להיות 3 סיבות שבגללן מפריע לאשה שהגבר לא שמר על עצמו:

א. מבחינה פסיכולוגית: היא רוצה להיות היחידה שלו. והיחידה שהייתה. אך ורק שלו, גם במחשבתו.

ב. חשש שהוא לא ישמור אמונים, כמו שבעבר חטא.

ג. הסיפוק והכבוד (לא השלילי) בידיעה שהבעל לא צדיק, הרי הוא 'לא שמור'.

לנקודה 'א' התייחסתי בהודעה הקודמת בנקודות 1-2

ולנקודה 'ג' עניתי בנקודה 3.

(בהקשר לנק' ג, המושג 'לא שמור' הוא מושג שלדעתי יש בו קצת זלזול בכוחה של תשובה)

ונקודה 'ב' נ"ל שהיא לא רלוונטית במקרה הזה, זו לא היתה נפילה פתאום

זה לא שהוא "צדיק" יותר. הצדיק הוא זה שלא חטא. מעלת בעל התשובה היא מבחינה אחרת, שהוא יותר כובש את יצרו. ובמעלה הבחירית הזו, הם גדולים יותר, להסבר ברמב"ם.

לגבי ה"סיבות" שמנית בסדר נאה:

את מפיגה את החשש שהיא רוצה להיות "היחידה שגם היתה" (וקל וחומר את החשש לגבי שמירת אמונים), בכך שהוא מסור, התחרט, והרי העבר אינו חשוב בעיניו לכלום.

אינני אומר שלא יכול להיות כך. אבל - מלבד שלא תמיד דברים הם חד משמעיים, מדובר בבני אדם ולא במחשב - אבל גם אם אכן מציאות כמו שציירת, ובהחלט יכולה להיות מציאות כזו, עדיין יכולה בחורה להרגיש לא טוב שבעבר הוא היה בקשר כזה עם מישהי. גם אם כעת לא "נשאר לו בראש" .קשה לה עם זה. ויש כאלה שלא. ואצל בנים לא פעם עוד יותר קשה. אז זה לגיטימי. ולא טוב לנסות "בכח" להסביר שלא. זה חוש טבעי אצל מי שחש כך, ויש בו גם נקיות. מי שינסה "בכח", עלול למצוא עצמו מסובך. מי שאין לו בעיה, ורואה שהתשובה על כך אכן השאירה את זה לגמרי מאחור - אין בעיה... כל אחד כעניינו.

לגבי מה שהגדרת כ"ג", אנ לא חושב שזה הענין. "צדיק" או לא. אם חזר בתשובה לגמרי, זו לא הבעיה. וזה לא מה שמפריע. 

יש דבר נוסף, שבחורה לעתים חוששת, שמא ייזכר בדברים מהעבר תוך שהוא בקשר קרוב איתה.

ולא תמיד אפשר לפתור את זה בתורה "נוסחתית". לפעמים אפשר לדבר ולראות שזה לא כך. ומכל מקום, גם מבחינה זו, אם היא מישהי כזו שיודעת שלמעשה זה יעסיק אותה, אז גם ה לא כדאי, בפשטות.

והנקודה העיקרית שצריך להדגיש לדעתי. שמי שיש לה תחושה טבעית, בלי פלפולים, שאינה רוצה להתחתן עם מי שנגע במישהי אחרת - בעוד היא נזהרה בכך מעודה ושמרה עצמה לבעלה - זה בסדר גמור. אין שום ענין לדעתי, "להסביר" לה. זה חוש נקי ויפה. וזה לא אומר שהיא חושבתשמחבינה רוחנית היא יותר ממנו.. אולי ההיפך.

וגם מי שרוצה להתעלם מזה, ולומר שבהיות שהיא רואה בו מעלה אישית רוחנית גדולה בהווה (אם הוא באמת כך, ולא חי את "חלומות העבר", אפילו מבחינת השאיפה מה יהיה עם אשתו), אז היא הולכת על זה, והיא שלימה עם זה, גם טוב.

בדיוק "מקביל"..

שכר על שמירת צניעותך גם "בגלגול הקודם"..

כתבו כאן הרבה.

קחי בחשבון שהקב"ה מתייחס לאדם שעשה תשובה אמיתית כאילו הוא מעולם לא חטא, ויש לזה כמה וכמה סימוכין בדברי חז"ל ("מחיתי כעב פשעיך", הסגולה של חודש אלול ומזל בתולה - שעם ישראל כשהם חוזרים בתשובה חוזרים למצב ראשוני קודם החטא ועוד כמה וכמה מקומות..).

אז לגיטימי לגמרי לסיים את זה ולהתחיל מחדש, במיוחד אם את יודעת שיהיה לך קשה להכיל את הפער הזה.וזה דבר שרק את יודעת אם תוכלי לעמוד בו או לא - זה מסור ללב.

מאידך, את יכולה להסתכל באור אחר על הבחור. כמה תעצומות נפש צריך כדי לקום משפל המדרגה ולשוב בתשובה. זה מוערך מאד, במיוחד בדור שלנו. זה יכול לתת לך צוהר על היכולות שלו.

בהצלחה רבה

לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד

בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.

תשתפי קישור לשם?

יש את אסף זולדן הוא תותח

ואז לקבל המלצות מגורמים שמכירים אותך במציאות

אבל מי שמכיר אותי במציאות לא מכיר מאמנים/יועצים. וגם אלו שכן הכירו, ההמלצות שלהם לא היו הכי..

יש את צביה רחמין

ואת מרים לנדסברג

(אמור להיות לי איפה שהוא את המספר שלהן אחפש)

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר