אוכל, קדימה אוכל!
היא ישבה לה בצלחת, שכבות מרשימות, וקצפת מפתה, ושברי שוקולד חלב מעליה, וואו, ממש תאווה!
ראיתי אותו עובר אותי מימין תופס במהירות את החתיכה האחרונה, חצי אוכל חצי דוחף בכוח אל תוך גרונו, מלקק את אצבעותיו לתיאבון, וממשיך הלאה...
***
הוא יצא עם מגש הקיגלים מהמטבח, המוני ידיים נשלחו אל המגש וחטפו צלחות במהירות, דוחפים ידיים ואוכלים עם ידם במהירות בשביל להספיק עוד אחד...
***
לא קצת פספוס?...
-----
עניין האכילה תופס בחיינו זמן רב, שלוש ארוחות ביום, סעודות שבת, סעודות שמחה או סתם נשנושי ביניים...
אפשר להתייחס לזה כתחנת תאוות ופינוקים, ובהתאם לכך להשקיע זמן מוגזם על הכנת האוכל, ולעשות טקס מפואר מהאוכל, או להפך לאכול בפזיזות ובמהירות ולדחוף כמה שיותר אוכל לגרון...
אפשר גם לשנות גישה, ולחשוב קצת קודם:
למה אני אוכל? סתם בשביל מילוי תאוות זמניות או אולי סתם בשביל הכיף או אולי בכלל בשביל שיהיה לי כוח לעשות את התפקיד שלי בעולם?
למה האדם נברא שהוא צריך לאכול? למה אי אפשר להיות מלאכים מבלי לאכול, כנראה שיש סיבה לכך שאנו צריכים לאכול?...
וכן לשים לב להתנהגות בזמן האוכל, אכילה כמותית נכונה, אכילה בנחת ורוגע. (בשונה מהמשפט הגוי "שעת האוכל שעת מלחמה")
אם נחשוב קצת לפני שאוכלים – נזכה להעלות מדרגה את עניין האכילה ויקויים בנו "והייתם קדושים"! שנזכה!








