בתכל'ס, גם אני ככה הגבתי למישו ששיתף אותו הדבר פעם..

עכשיו אני מבינה שככה זה מנקודת המבט של מישהו מהצד, שלא חווה את זה.

אבל הבעיות עם ההורים שלי כבר התחילו מזמן.........

ממש מזמן.

ועכשיו עוד יותר אני שונאת אותם.

על זה שהם ככה מתערבים לי בחיים ובגל ההתבגרות.

אומרים שבגיל ההתבגרות מתבגרים לבד ומהר, נכון?!

אז אני באמת רוצה לגדול בשקט, בלי התערבויות.

זה הגיל שלי, שבו אני צריכה להחליט לבד על עצמי, על המעשים, על המחשבות ועל הכל לבד.

אם אני אצטרך עזרה אז אני אבקש.

באמת.

ועל אלוהים אני כועסת בגלל כמו שאמרתי מקודם, שהוא נתן לי את הכישרון הזה, וזה הוביל אותו לצרות.

ועל העולם בגלל שאני עצבנית ונראה שכו-לם נגדי.

אבל עכשיו אני לא בת 20, נכון?

אני כולה בת 13.

אבל בינתיים אני שונאת את ההורים שלי.

בגיל 20 נדבר כבר..

אני לא יכולה להקפיא את עצמי ולהפשיר בגיל 20..

אני צריכה לחיות את החיים.

להשתדל לעשות כמה שפחות טעויות, אבל זה מה שיש.

לי ספיצפית ההורים לא כל כך חשובים.

אני יודעת שזה נשמע אירוני והזוי.

ברור שבלעדם לא היו לי חיים, והם מאכילים אותי ומלבישים.. והם טיפלו בי מגיל 0.

אבל לא יודעת, עובדה שאני לא מרגישה בנוח בחברת ההורים שלי, ואני מעדיפה להיות בחדר או אצל חברות או באולפנה.

עכשיו הם גם דואגים לי יותר מדי, ומגפפים וחוששים מדי.

דואגים ובעיקר חופריםם

צרת רבים- חצי נחמה.

אבל זה לא עוזר לי עדיין

אני כולה כתבתי משהו, שאני חושבת שכל אחד בגיל ההתבגרות עובר את זה.

זה גיל שאני צריכה לעצב את עצמי לבד, בלי התערבויות.

תחשבי שאת מפסלת פסל.

את באמצע, ואז אחד האחים שלך בא, לוקח סכין, ומתחיל לחתך את הפסל בצורה שניראת לו.

תרשי לו?

בטח שלא!

אבל הוא רק רוצה לעזור... הוא חושב שיצא לך לא טוב....

אז הם אמורים לדעת שלא מתערבים לנערה בגיל ההתבגרות שלה!

לא??

זה תהליך שגרתי בגיל ההתבגרות, לעומת סמים, שזה בכלל לא.

כל האחים  שלי עברו את זה, ואף אחד הם לא שלחו לפסיכולוג!

מה קרה אצלי?

אולי בגלל שהם החניקו את זה, ולא הוציאו את זה לנייר??

אז למה דווקא לי יש את הכישרון שבגללו הסתבכתי?

והוא הולך ככה: 

"כשהייתי בן 14, אבי היה כל כך בור וטיפש עד שלא יכולתי להימצא בחברתו. כשהגעתי לגיל 21, נדהמתי לראות כמה הזקן למד ב־7 שנים."

באדיבות ויקיציתות 

באמת שאחרי שבכיתי מלא זמן בחדר שלי התחלתי לחשוב איזה טוב יצמח מזה, כי אני לא אחת כזו שישר נופלת לייאוש..

אזזז באמת חיפשתי ולא מצאתי..

לכי לפסיכולוג שמחי את ההורים הוא יראה שאין לך כלום וישלח אותך הביתה 

@לא נשברים!

אני מתה שזה יקרה..

אבל זה לא יקרה מהר..

הקטע הוא, שאת הדבר הזה כתבתי סתם באמצע יום. היה לי משעמם אז סתם באמת סתם כתבתי.

ודווקא זה עכשיו מסבך לי את החיים.

או שאתה סתם אומר בשביל לעודד...?

זה יפה המודל אפר"ת הזה..

כאילו קודם צריך להתנסות ואז להגיב.. אהבתי

מה לשלוח לך?

אין בעיה ;)

רק מעטפה גדולה צריך חח

פשוט תדברי איתם!

תגידי להן שאת רוצה לעשות איתם שיחה בארבע עניים ותגידי להן

את הלב שלך 

תגידי את מה שאת אמרת ואני לא מכוונת אותך מה להגיד.. את תגידי

את הלב שלך ותספרי את הרגשתך וגם אך שאת מרגישה שזה לא נכון כל זה

דבר שני 

תעשי חושבים אם עצמך אם זה כל כך נורא האישה הזאת שבסך הכל 

ניקראת "פסיכולוגית" 

האשה הזאת זה לא משו לאנשים חולי נפש אלא לאנשים רגילים

שבסך הכל לפעמים צריכים קצת כיוון 

אני לא אומרת שתלכי אליה ואני מבינה אותך את מרגישה מעוצבנת

על כל הסיפור שזה עשה ואת רוצה למחוק הכל כאילו שזה לא קרה

ואני מבינה אותך! מבינה! ויכול ליהות שבאמת זה לא היה אמור לקרות

אבל זה קרה ומה שצריך זה לפתור את זה ברוגע ולא לשבת עצבנית וכועסת 

למרות שזה מה שאת רוצה להביע כרגע כי זה באמת ככה..

אז תעשי מחשבה עם עצמך תקיימי שיחה עם ההורים והמצב

בעזרת השם ירגע 

ואם הכל זאת תחליטי לנסות פעם פעמיים ללכת לפסיכולוגית סתם בשביל הכיף

ואולי זה יגלה לך דברים שאת לא יודעת עדיין

בהצלחה בכל מקרה ושתזכרי שהשם איתך תמיד בכל מצב ובכל עת

אין מצב שבעולם שאני אעשה שיחה עם ההורים שלי בארבע עיניים.

ממש ממש לא.

אני לא סובלת אותם.

וגם פשוט אין לי אומץץ........

יש לי מלא מה לומר להם, אבל הם בחיים לא יקבלו את הדברים שהייתי אומרת להם.

אין מה לעשות.

זה מצב מוזר מאוד.

והפסיכולוגית- אני בכלל לא מכירה אותה.

עוד לא היתה לי פגישה איתה, הודיעו לי את זה רק אתמול..

הם בכלל לא מקשיבים לי.

הם בטוחים בעצמם יותר מדי.

המון המון המון.

והיא באמת מייעצת, ומשפרת, ובאמת היא עוזרת.

אבל....?

למה לשנות?

לזה שההורים שלי אוהבים אותי כל כך ומתים עלי??

אולי כן, אבל הם מראים את זה בצורה משונה.

ואם הם רוצים לעשות לי טוב, והם דואגים לי, אז עדיף שיעזבו אותי בשקט! 

זה הכי טוב שיכול להיות לי.

באמת.

אל תוותריי..

תוציאי את הלב שלך במיכתב ומה שכתבת לנו פה תכתבי להם אולי הם יבינו 

בשביל זה את צריכה רק לנסות

באמת באמת.

אני לא אחת שתיפול מהר אל הייאוש.

ואני איכשהו מוצאת..

א. אני לא לומדת קבוע בשעתיים הראשונות ביום מסוים בשבוע..

א-ב-ל, זה גם ממש מעצבן, כי אז אצטרך להשלים את כל החומר.

ואני חייבת לקבל ציונים טובים כי זה יקבע לי את הקבלה לאולפנות.

ב. אין לי..... אני חושבתתת אולי תעזרו לי לחשוב על דברים טובים?

עובדה שאני לא מצליחה לשמוח בזה!

זה מבאס ומתסכל.

אתם מבינים, אני צריכה משהו גדול יותר בשביל שאהיה מסופקת ושמחה.

כאילו, אני באמת מודה לאלוהים על האוכל שיש לי ועל הבגדים והכל, גם על החברות.

אבל אני מרגישה פשוט ריקנות מבתוכו.

אני יודעת שזה בגלל שאין לי תעסוקה משמעותית..

שנה שעברה התנדבתי כל השנה בשתי התנדבויות.

הלכתי לקשישה פעם בשבוע ופטפטתי איתה, וגם הלכתי פעם בשבוע לגן לעזור שם.

זה בעצם מילא אותי. ובטוב.

אני לא סובלת את זה שאין, פשוט אין, לי מה לעשות.

אני צריכה להיות עמוסה במלאא דברים כדי שארגיש מסופקת.

אני כל הזמן מחפשת עוד, ועוד...

הבעיה שאני גרה בחור נידח בצפון הארץ (:, לכם קשה למצוא התנדבויות במסגרת.

או משהו שימלא אותי.

צריכה את זה לנשמה.

עובדה שכל בוקר אני קמה, ודבר ראשון אני אומרת לעצמי: "איזה דבר טוב יש לי היום?" אפילו ממתק קטן, פתק מפנק, אירוע, משהו באולפנה, כל אלה יכולים למלא אותי, אבל לא לזמן רב כמובן.

@א-ל-ו-ל אהבתי את הרעיון בגדולל........

נראלי שזה מה שאעשה

באמת הייתי צריכה מישהו שעשה\עושה את זה בשביל שייתן עצה ממקור מוסמך..

שהיום היתה לי פגישה שנייה איתה, ואני באמת מרחמת עליה..

זה כאילו יש לנו קרב מוחות....

היא שואלת, ואני עונה לה תשובה שנונה, שלוקח זמן למצוא תשובה לזה..

כי אני מאוד דעתנית ושנונה

אז זה פשוט קרב מוחות מדהים.

או שאני עונה תשובות נטרליות, או שנונות.

בתכלס, אני לא רואה שום שינוי, ונראלי לי שנמאס לה ממני..

היא שם על כרחה ויכול ליהות שהיא לא צריכה בכלל

את זה ואם ההורים שלה לא מקשיבים לה שזה מעצבן אותה ולא טוב לה

אז זה לדעתי בסדר..

אהמ..זה לא בהכרח שתיהיה יותר טובה

אבל תכלס אתה קצת צודק..

לי הייתה איזושהי פסיכולוגית יועצת בביצפר שחשבה שאני 

איזה עץ לטיפוס עליו והתחילה לקרוא לי ולעשות איתי שיחות

בהתחלה לא הבנתי את זה ועניתי לה על השאלות וכו

אבל שהתברר לי הסיבה האמיתית 

פתאום תפסתי את עצמי 

וגם התברר שאותה יועצת היתה מדברת עם המורות שלי

וירדו לי ציונים בתעודה ועל עוד כל מיני דברים

או תחרויות כיתה כאלה..שלי היה מגיע מקום ראשון ולא בקטע השחצני

...כל הבנות בחרו בי וזה..אז זה אי צדק כזה ועוד

שהמחנכת מדגישה

שלאחר התיעצות עם היועצת החכמה "שיודעת להבין לנפש האדם"

וכל דברי הפח האלה

לא ההיתי המנצחת או תעודה שבכלל לא מגיעה  לי וכו..

אז השנה הזאת (זה קרה שנה שעברה..כיתה ז)

אני מתעלמת ממנה שהיא נסתה בתחילה לקרא לי ההיתי אומרת סורי לא יכולה

ופשוט גמרתי עם זה.

אז שתדעו משהו

יש כאלה שזה פשוט לנצל אותך וכאילו לעזור לך אבל זה סתם לרעתך

וזה לא כולם

אבל פסיכולוגית זה לא תמיד "עזרה"

ומי שחכם שם לב מתי זה עוזר ומתי כדאי להימנע

ותתפלא..זה לא כזה "נדיר" 

ממש לא אצל כולם אבל נדיר? לא ממש

ולפעמים שהן מתכוונות לטוב יוצא רע

אמרתי שפה ושם יש כאלה ואתה לא יודע את זה

אבל להרבה חברות שלי (לא דווקא מהעיר..) קרה מקרים דומים

וגם אם הן רצו טוב ויוצא רע זה לא אומר שאנחנו צריכים להיפגע 

מהטעויות האלה...פשוט צריך ליהות חכם ולדעת מתי כן

ומתי לא

חוץ מזה גם ההורים שלי אמרו שכדאי להתרחק מזה

וההורים של אנשי חינוך ולא סתם פושטקים

צריך לדעת שלא הכל בחיים זה ללכת אחרי המסלול

היא החלט מתוחכמת וערמומית, אבל היא לא רעה.

אני בטוחה שיש פה ושם כאלה שכן רעות ומשהו מסובב להן בשכל, אבל לא כולן ככה.

התפקיד של פסיכולוג הוא לרפא את נפש האדם, לא לפצוע אותה.

כמובן שלכל כלל יש יוצא מין הכלל ופאשלות, שהן הפסיכולוגיות ה"קוקיות"....

הבעיה עם הפסיכולוגית הספיציפית הזו- שלצערה הרב אני מתוחכמת וערמומית בדיוק כמוה ואולי אף יותר.. (לא רוצה להשוויץ)

אז יש לנו קרב מוחות

אני לא אמרתי דבר כזה

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!