בהתאגנות קצת איטי, לא במידה ניכרת

לא מרגיש לי נכון לבקש שיעתיק רק חלק, זה אולי פתרון ביניים אבל לא נוכל כל החיים לרפד לו ולחסוך לו את ההתמודדות

 נראה לי שצריך לפתור את הבעיה מהשורש, אני מנסה להבין מה יכולה להיות הבעיה

אני אכן מתוסכלת כי אין לי דרך איך לעבוד איתו

אני לא מחפשת פתרונות קסם

גם אם יש עצות טובות, אני מניחה שבדר"כ מדובר בתהליך וזה בסדר גמור הבעיה והתסכול הגדול שלי שאני לא יודעת איזה תהליך לעשות איתו

אני יכולה לדבר עם המורה שירפה ולא יתן לו לכתוב בהפסקה ושיתן לו עוד זמן למבחן

אבל מעבר לזה, איך אני יכולה לעזור לו באמת לשפר את המצב? כי ברור שמשהו פה לא לגמרי תקין, זה לא אמור להיות ככה

והעומס הלימודי מן הסתם רק הולך וגדל במשך השנים

אצל מומחה עינים ילדים, כנראה שזאת לא הבעיה

תודה בכולופן

עשית לי רע לגבי ההפסקות. אבל את באמת צודקת מאד. אני צריכה לדבר עם המורה דחוף שלא ישאיר אותו בהפסקות.

שאולי הוא חושב הרבה על מה שהוא כותב כדי לא לכתוב בשגיאות כתיב וזה מה שמעכב אותו

איך לדעתכם צריך להתייחס לשגיאות כתיב בכיתה ג' ? אני מתכוונת גם כהורים וגם כמורים

וכל ההארות רק הורידו לי את הביטחון העצמי

נגיד כל יום בצהריים את נותנת לו להעתיק קטע מספר מעניין או לכתוב לך סיפור בהמשכים שתקראי בעניין. כשהוא יכתוב הרבה גם הקצב יבוא. כך אני חושבת. או משחק התכתבות אתך או אחים אחרים בבית

עם יותר מילד אחד, ומצבים קשים יותר ממה שאת מתארת.

מזדהה מאוד עם גישה 2 שהביאה מעין אמונה בתגובה שלה, וככה גם התנהלנו עד לשיפור גדול בעזרת שיטת נילי רביב.

וגם להעצים את הילד בתחומים אחרים שהוא טוב בהם, לתת משקל קטן גם מבחינת חשיבות וגם מבחינת זמן התעסקות בקושי. והרבה חום אהבה והערכה.

בהצלחה רבה. 

נשמע מעניין, את ממליצה על השיטה?

אצלנו זה היה יותר מורכב - גם דיסלקציה ועוד לקויות על הקשת.

והשיטה עזרה להכל.

תתייעצי איתם, אבל תנסי למצוא מטפלת בשיטה שלמדה אצלם אבל לא מצוות המכון - נראה לי יותר זול ויותר קצר.

עם הילדים הקטנים יותר נעזרתי בהומאופתיה - זאת גם אפשרות טובה, תלוי במצב.

דברתי עם המורה, היה מאד קשוב ומוכן לבוא לקראת הילד

סכמנו שהמורה לא יקפיד על שגיאות כתיב בכלל (ואם הוא בכל זאת ירצה שנעבוד על זה הילד יביא את המחברת הביתה ואני אשב איתו על זה) 

דברנו שהילד לא יצטרך להשלים בהפסקות ומה שכן יצטרך להשלים יביא הביתה.

בנוסף דברתי עם הילד על תמריץ קטן בכל יום שהוא מספר לי שהספיק לכתוב הכל בשיעור (זה מדבר אליו..)

מקוה שנראה שיפור בעז"ה

תודה לכולם!

אני לא כותבת. דבר ידוע ומקובל הוא ש"כבשה" לא כותבת .

בגיל 9 איבחנו לי דיסגרפיה התגלה אחרי שקימצתי במילים במבחן (עד כיתה ג' לא היו מבחנים)

הראשון שעשו לנו , וקיבלתי ציון נמוך, אמא שלי והמורה התפלאו מאוד 

כי הייתי ילדה ידענית וחכמה , המורה עשתה לי מבחן בעל פה ידעתי הכל . 

עברתי אבחון דידקטי כדי לגלות לקות למידה, בתקופה שזה ממש היה לא רווח ולא מוכר כמו היום (כמעט 20 שנה אחורה) 

ואובחנה דיסגרפיה. (לקות למידה בכתיבה)

כשהיה צריך לכתוב הייתי אומללה, כל המורות ויתרו לי על כתיבה ובחינות בכתב ובחנו אותי בעל פה, חוץ

ממורה בת מעל 60 שפשוט לא הצליחה להבין איך ילדה חכמה לא כותבת. תיסכל מאוד,

במיוחד שבמקביל היו לי הפרעות שינה, תסמונת טורט והפרעות קשב וריכוז. 

למדתי להקליד בזריזות והשתמשתי בעיקר במחשב, צילמו לי חומר ועזרו לי הרבה בבית ספר

כדי למצות את הכישורים הרבים שהיו לי בתחום הלימודי. בבחינות נבחנתי בעל פה. 

היום כל התחום של מחשבים מפותח הרבה יותר ויותר קל לילדים עם דיסגרפיה .

היום אני עושה תואר שני ככה שזה לא מה שהפריע לי להתקדם בחיים,

היה יותר קשה, אבל באמת שהצלחתי... ב"ה

שמחה לשמוע שידעו איך להתייחס לעניין לפני 20 שנה ומקסים לשמוע איך הצלחת

הרבה ילדים נפלו אז בין הכסאות והמערכת לא הבינה אותם ולא ידעה להתמודד איתם

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....