אבל לדעתי השאלה היא איך אתה יודע מה באמת מתאים לך? גם אם אני מתחברת למשהו זה אף פעם לא מעיד על איך יהיה לעבוד בו... באח אם אני לא מכירה מישהו מקרוב במקצוע הזה זה אומר שאני לא יודעת מה זה דדורש באמת

ברור שלא יודעים בוודאות, אבל בסופו של דבר כבר מכירים קצת את עצמינו ויודעים מה כיף לנו לעשות, במה כיף לנו להתעסק ואיזו חברה אנחנו רוצים.

ייעוץ תעסוקתי טוב יכול להתאים את המקצוע למקומות יותר עמוקים בנו שאנחנו לא כ"כ מכירים או לא כ"כ שמים לב להשפעה שלהם.

נראה לי שאין היום מקצוע שהוא רק עבודה אחת. 

לומדים מקצוע ובסופו של דבר עם התואר הזה אפשר לעשות מנעד של עבודות.

חשוב לשים לב מה ההשקעה המשפחתית והעצמית בזמן הלימודים, וכמובן בחיי העבודה.

אני לא רציתי ללמוד משהו שמשעבד את המשפחה טוטלית.

בסופו של דבר העבודה היא כלי, המשפחה והאידיאלים הם המטרה.

כן, אני יודע, זה לא ניו-אייג'י מגניב לכתוב דבר כזה. זה לא "לך בעקבות התשוקה שלך והכל יסתדר מאליו" או "אם תהיה טוב במשהו, תוכל להתפרנס ממנו" ושאר ירקות שמנסים למכור לנו כל החיים, אבל למי שלא רוצה להגיע למצב שבו הוא עומד ברוטשילד וצועק: "שהמדינה תיקח אחריות על הילדים שלנו" - זה צריך להיות השיקול הראשון. 

בסופו של דבר, עובדים כדי להתפרנס. אם אין פרנסה בתחום מסוים, אז אין טעם לעבוד בו ואפשר לפתח אותו כתחביב אם רוצים. 

לעבודה קוראים עבודה ולא super fun time. 

שיקול שני: ענין. 

שיקול שלישי: נוחות. 

מהצד הפרקטי והפחות חשוב - מה עוזר מקצוע שמכניס כסף עם לא אוהבים ולא עובדים בו?

בסופו של דבר יש לך תואר ואתה עובד במשהו אחר או לא עובד בכלל. 

עדיף תואר פחות נחשב וכן לעבוד ולשמוח בו.

ומצד האמת - הכסף הוא אמצעי, ואם הוא לא מתאים למטרה אז הוא לא שווה כלום.

יש לנו ערכים, אידיאלים, מוסר - הכסף בא לשרת אותם. הם הערך הראשון.

אח"כ נבדוק איך הכסף יכול בצורה חכמה ומועילה לעשות את זה.

אך חשוב לשים לב תמיד, כל כמה זמן לחשוב על זה - האם הסדר חשיבויות שלי מסודר נכון.

המשברים הגדולים שלי בתקופת הלימודים היו כאשר הפכתי את הדברים, כאשר הלימודים היו עיקר והמשפחה הייתה טפל. ברגע ששיניתי את זה (לא היה לזה ביטוי בצד הפרקטי) בראש שלי, וכל דבר תפס את מקומו נהיה לי הרבה יותר טוב.

די פשוט, למען האמת: אוכל, מגורים, בילויים והוצאות נוספות. 

עדיף לעבוד במקצוע שמכניס לך כסף ואז יש לך כסף להשקיע בתחביבים שלך ולחיות כמו בנאדם נורמלי ולא כמו חורני. 

במיוחד הדברים אמורים כשצריכים לפרנס משפחה. 

כסף הוא אמצעי - האמצעי הכי חשוב בחיים - אבל מאוד מאוד מאוד עוזר כשיש אותו. 

הוא יכול לעזור בכל מטרה. 

כסף יכול לאפשר לך לתרום ללומדי תורה, לנזקקים, לרדת באחוזי המשרה כדי לעשות דברים אחרים ועוד הרבה מאוד דברים נחמדים. 

עבודה היא עבודה. מטרתה לפרנס. אם נהנים ממנה, זה בונוס, אבל זה לא הכרחי. 

המשפחה היא תמיד העיקר, ולכן חשוב שיהיה להם איפה לגור ומה לאכול. 

הרבה מאוד! שלא נהנים - לא עובדים במקצוע שהם למדו, אלא - מעדיפים לעשות חלטורות או למצוא נישה שכן מתאימה לחיי משפחה שלהם והם אוהבים למרות שהיא מכניסה פחות כסף.

זה לא תחקיר, אבל עכשיו עולים לי 5 אנשים בראש...

עכשיו עולה לי בראש אדם שמתפרנס יפה יפה, מתחרט על כל רגע כי אין לו זמן למשפחה ולתורה, רק אין לו אומץ לעזוב. 

אתה מבין? הוא חי את החיים שלו בחרטה ואכזבה.

מה יותר רע מזה??

רוב האנשים לומדים תארי חסרי תועלת מאותה סיבה בדיוק. 

את יחסי הגומלין בין כסף להנאה ממקום העבודה מתחילים למדוד ברגע שיש מינימום של כסף. 
אם ההבדל הוא בין להרוויח טיפה פחות או טיפה יותר אבל בכל מקרה זה יהיה מספיק, הוא הנאה עצומה לעומת סבל גדול - אז כן, יש לשיקול ההנאה משקל. 

אם בחירה היא בין עבודה שהיא לא כיפית, אבל עם משכורת שיכולה לפרנס בכיף משפחה לבין לחפש לעבוד במה שאוהבים רק בשביל שכר זעום שלא מכסה את האוברדרפט, אז הבחירה צריכה להיות הראשונה. 

עולם לי עכשיו אלפי אנשים שצעדו ברוטשילד שהלכו ללמוד ספרות ואז רצו גם לעסוק בתחום ואין להם כסף לשכר דירה.  

הם היו סתם חרטטנים שהחליטו לגור בת"א.

היה להם מספיק כסף + עוד כמה בעיות אחרות.

הם לא הדוגמא...

ואתה צודק בקטע של הספרות.

אבל הם אהבו ספרות ובזה הם רצו לעסוק. 

והרבה דירות שותפים.
 

בלוד יש כפר סטודנטים.

ברחובות יש כפר סטודנטים.

מניח שיש גם מעונות בבר אילן, לא יודע איך הם.

אוכל לחפש פרטי קשר לכל השלושה למי שרוצה, מוזמן לפנות בפרטי.

ממה שהבנתי

הרבה דתיים גם

ייתכן מאוד שאפשר לגור שם גם בלי ללמוד באריאל

שווה לבדוק

זה אחלה שאלון.

רק סתם מעניין להבין  מה ההבדל בין השכלה אקדמית מלאה (בטעות-נפוצה כתבתם אקדמאית), ובין תואר אקדמי.

שלום לכולם!

אנחנו עדיין בשלב איסוף הנתונים ומחפשים גם אנשים שיש להם לקויות למידה (דיסלקסיה / דיסגרפיה / דיסקלקוליה).

האם יש בקרבתכם אנשים עם ליקויי למידה אשר הגיעו לגיל 18 והם ירצו להשתתף במחקר?

תודה רבה לכל מי שרוצה לעזור או שכבר עזר.

יום נעים ורגוע. 

נ"ב, אשתדל להעביר את השאלון בקבוצת שאלונים.

שלום!

אנחנו צריכים עוד 22 אנשים עם ליקויי למידה (דיסלקסיה / דיסקלקוליה / דיסגרפיה).

תודה רבה על כל עזרה אפשרית.

מאחלת יום טוב ורגוע.

אפילו אם אתם סתם דילגתם על המסרון שלי ולא הגבתם אליו בשום צורה אני לא יאחל לכם "יום גרוע". תשמרו על עצמכם. 

למעשה השאלון לא צריך לקחת 30 דקות, והוא לוקח הרבה פחות זמן.

כדי להתחשב באנשים שקשה להם לקרוא ולמקד קשב ציינו שצריך למלא את השאלון "במשך 30 דקות".

כלומר, מותר לקחת עד 30 דקות. 

אני רציתי להדגיש כי את/ה כעונה על השאלון יכול/ה לקחת לעצמך עד 30 דקות לענות על השאלון, כדי לא למהר לשום מקום ולא להילחץ שהזמן יגמר.

אנחנו צריכים עוד 21 אנשים עם לקויות למידה! תעזרו להגיע למטרה ולסיים את התואר ראשון בהצלחה.

בבקשה אל תלחצו השאלון הוא קצר, אנונימי, ואתם יכולים לפרוש ממנו בכל רגע.

תודה רבה על עזרתכם ותודה למי שכתב לי.

יום טוב לכולם.  

תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.

תודה רבה. יום טוב.

אני לא יודע באיזו רמה זה קריטי.

מתמטיקה זו אותה מתמטיקה.

מדעים זה אותם מדעים.

לשון ואזרחות זה כלל ארצי אני מניח.

חינוך מיוחד אני משער שלא אמור להיות קשר השקפתי

נשארת עם תנך ותושבע ואולי אנגלית אם זה הכיוון שלך אין לי מושג כמה זה קריטי  ההבדל ביניהן, אני לא למדתי בהן מעולם אבל אתה יכול לקרוא מאמרים שהם מוציאים באינטרנט.

ככלל, אורות ישראל היא מכללה נוחה שמטרתה להעביר כמה שיותר סטודנטים. הלימודים שם בדרך כלל נוחים יותר, אין דרישות מוגזמות וממוצע הציונים יחסית גבוה.

והיפכם בהרצוג - שם יש יותר אג'נדה, בטח הלימודים יותר מעמיקים (לפחות ביהדות) אבל גם הדרישות והציונים נם קצת שונים.

מאיפה תצא יותר חכם? לא ערכתי מחקר מסודר, אבל ההנחה שלי ביחס למכללות לחינוך, זה שאין קשר בין חוכמתך לרמה וסגנון הלימודים שלך. אם אתה חכם וסקרן - תתפתח בכל מקום, וכן להיפך.