אבל לדעתי השאלה היא איך אתה יודע מה באמת מתאים לך? גם אם אני מתחברת למשהו זה אף פעם לא מעיד על איך יהיה לעבוד בו... באח אם אני לא מכירה מישהו מקרוב במקצוע הזה זה אומר שאני לא יודעת מה זה דדורש באמת

ברור שלא יודעים בוודאות, אבל בסופו של דבר כבר מכירים קצת את עצמינו ויודעים מה כיף לנו לעשות, במה כיף לנו להתעסק ואיזו חברה אנחנו רוצים.

ייעוץ תעסוקתי טוב יכול להתאים את המקצוע למקומות יותר עמוקים בנו שאנחנו לא כ"כ מכירים או לא כ"כ שמים לב להשפעה שלהם.

נראה לי שאין היום מקצוע שהוא רק עבודה אחת. 

לומדים מקצוע ובסופו של דבר עם התואר הזה אפשר לעשות מנעד של עבודות.

חשוב לשים לב מה ההשקעה המשפחתית והעצמית בזמן הלימודים, וכמובן בחיי העבודה.

אני לא רציתי ללמוד משהו שמשעבד את המשפחה טוטלית.

בסופו של דבר העבודה היא כלי, המשפחה והאידיאלים הם המטרה.

כן, אני יודע, זה לא ניו-אייג'י מגניב לכתוב דבר כזה. זה לא "לך בעקבות התשוקה שלך והכל יסתדר מאליו" או "אם תהיה טוב במשהו, תוכל להתפרנס ממנו" ושאר ירקות שמנסים למכור לנו כל החיים, אבל למי שלא רוצה להגיע למצב שבו הוא עומד ברוטשילד וצועק: "שהמדינה תיקח אחריות על הילדים שלנו" - זה צריך להיות השיקול הראשון. 

בסופו של דבר, עובדים כדי להתפרנס. אם אין פרנסה בתחום מסוים, אז אין טעם לעבוד בו ואפשר לפתח אותו כתחביב אם רוצים. 

לעבודה קוראים עבודה ולא super fun time. 

שיקול שני: ענין. 

שיקול שלישי: נוחות. 

מהצד הפרקטי והפחות חשוב - מה עוזר מקצוע שמכניס כסף עם לא אוהבים ולא עובדים בו?

בסופו של דבר יש לך תואר ואתה עובד במשהו אחר או לא עובד בכלל. 

עדיף תואר פחות נחשב וכן לעבוד ולשמוח בו.

ומצד האמת - הכסף הוא אמצעי, ואם הוא לא מתאים למטרה אז הוא לא שווה כלום.

יש לנו ערכים, אידיאלים, מוסר - הכסף בא לשרת אותם. הם הערך הראשון.

אח"כ נבדוק איך הכסף יכול בצורה חכמה ומועילה לעשות את זה.

אך חשוב לשים לב תמיד, כל כמה זמן לחשוב על זה - האם הסדר חשיבויות שלי מסודר נכון.

המשברים הגדולים שלי בתקופת הלימודים היו כאשר הפכתי את הדברים, כאשר הלימודים היו עיקר והמשפחה הייתה טפל. ברגע ששיניתי את זה (לא היה לזה ביטוי בצד הפרקטי) בראש שלי, וכל דבר תפס את מקומו נהיה לי הרבה יותר טוב.

די פשוט, למען האמת: אוכל, מגורים, בילויים והוצאות נוספות. 

עדיף לעבוד במקצוע שמכניס לך כסף ואז יש לך כסף להשקיע בתחביבים שלך ולחיות כמו בנאדם נורמלי ולא כמו חורני. 

במיוחד הדברים אמורים כשצריכים לפרנס משפחה. 

כסף הוא אמצעי - האמצעי הכי חשוב בחיים - אבל מאוד מאוד מאוד עוזר כשיש אותו. 

הוא יכול לעזור בכל מטרה. 

כסף יכול לאפשר לך לתרום ללומדי תורה, לנזקקים, לרדת באחוזי המשרה כדי לעשות דברים אחרים ועוד הרבה מאוד דברים נחמדים. 

עבודה היא עבודה. מטרתה לפרנס. אם נהנים ממנה, זה בונוס, אבל זה לא הכרחי. 

המשפחה היא תמיד העיקר, ולכן חשוב שיהיה להם איפה לגור ומה לאכול. 

הרבה מאוד! שלא נהנים - לא עובדים במקצוע שהם למדו, אלא - מעדיפים לעשות חלטורות או למצוא נישה שכן מתאימה לחיי משפחה שלהם והם אוהבים למרות שהיא מכניסה פחות כסף.

זה לא תחקיר, אבל עכשיו עולים לי 5 אנשים בראש...

עכשיו עולה לי בראש אדם שמתפרנס יפה יפה, מתחרט על כל רגע כי אין לו זמן למשפחה ולתורה, רק אין לו אומץ לעזוב. 

אתה מבין? הוא חי את החיים שלו בחרטה ואכזבה.

מה יותר רע מזה??

רוב האנשים לומדים תארי חסרי תועלת מאותה סיבה בדיוק. 

את יחסי הגומלין בין כסף להנאה ממקום העבודה מתחילים למדוד ברגע שיש מינימום של כסף. 
אם ההבדל הוא בין להרוויח טיפה פחות או טיפה יותר אבל בכל מקרה זה יהיה מספיק, הוא הנאה עצומה לעומת סבל גדול - אז כן, יש לשיקול ההנאה משקל. 

אם בחירה היא בין עבודה שהיא לא כיפית, אבל עם משכורת שיכולה לפרנס בכיף משפחה לבין לחפש לעבוד במה שאוהבים רק בשביל שכר זעום שלא מכסה את האוברדרפט, אז הבחירה צריכה להיות הראשונה. 

עולם לי עכשיו אלפי אנשים שצעדו ברוטשילד שהלכו ללמוד ספרות ואז רצו גם לעסוק בתחום ואין להם כסף לשכר דירה.  

הם היו סתם חרטטנים שהחליטו לגור בת"א.

היה להם מספיק כסף + עוד כמה בעיות אחרות.

הם לא הדוגמא...

ואתה צודק בקטע של הספרות.

אבל הם אהבו ספרות ובזה הם רצו לעסוק. 

פשוט לא שוים יותר מידי.

יש מעט מאוד נישות באקדמיה ששווה ללמוד אותם מהצד של פרנסה.

יש רפואה ופרא רפואה, STEM, משפטים וראיית חשבון, הוראה ואדריכלות, זהו בערך.

אם המטרה היא פרנסה אפשר ללמוד מגוון תעודות ורישיונות שלא באקדמיה, תיווך נדלן, רתכות ומסגרות, אינסטלציה ושיפוצים, טכנאים וחשמלאים למיניהם, רישיון מנוף או טרקטור או מלגזה או משאית, הלוואי שהציבור החרדי (והציבור הישראלי בכלל) יתמקד בזה במקום בתארים מיותרים במדעי הרוח והחברה, אין שום פרנסה בתחומים האלה.

כמו שכתב ריה"ל "ואל תפתיך חוכמה יוונית שאין לה פירות כי אם פרחים".

גם מעניינת אותי ההזדמנויות שיש ללימודי תואר "מהדרין"

אגב אולי בפרוג יהיו תשובות רלוונטיות יותר

קמפוס שטראוס,

יש להם מכינה לגברים, מניח שיש גם לנשים אבל לא יודע 

עכשיו רואה ששאלת על תואר אז לא רלוונטי

לעבור מנחה 3 חודשים לפני הסוף- אני לא יודעת כמה זה ריאלי.

תואר עיוני, ולצערי באמת אין המון חומר ל-2 מאמרים נוספים. אפשר ל-1. המון זמן התבזבז על כיוונים שלא צלחו.

אני מרגישה שהמנחה חושב שהתחתנתי קטולית עם הבעיה שאני מנסה לפתור. אני כולו באתי ל-4-5 שנות מחקר, לא מעבר. 

גם באמת שהמחקר מייאש אותי לגמרי. אני אמורה ללדת בתחילת שנה ואין כיוון מבטיח באופק. אם אצטרך לעבוד על זה עד לפתרון הבעיה אני עלולה להשתגע באמצע.

הגיוני שיש הרבה כיוונים שלא צולחים אבל בדרך כלל יש כיווני מחקר עם סיכון יותר גבוה ויותר חדשניים וכיווני מחקר נוספים פחות חדשניים אבל עם סיכוי טוב יותר להצלחה.

לגבי הוועדה המלווה זה החוקרים שהיו במעבר שלב.

הייתי קובעת פגישה עם המנחה ומנסה להבין איך כן אפשר לכנס את החומר שיש למאמר אחד נוסף. איזה סימולציות חסרות וכו ושמה על זה פוקוס מרכזי. יכול להיות גם שהמנחה שלך אובר ביקורתי ואם תדברי עם הוועדה המלווה הם דווקא כן יחשבו שיש מספיק חומר או קרוב לזה (מכירה מנחים משוגעים שלא רצו לשחרר אנשים בתואר שני גם אחרי כמה פרסומים וטענו שזה לא מספיק).

פשוט אני כבר כל כך מותשת מזה שכבר פחות חשוב לי התוספת ד"ר לשם שלי, העיקר לסיים.

כרגע הכיוון של הפסקת לימודים הכי ריאלי, מקווים לנס עם הרבה עבודה קשה.

ומוסיפה שאפשר לקבל הארכות אוטומטית עכשיו בגלל המלחמה..

בכל מקרה לא הייתי מוותרת, הייתי מנסה לראות איל אפשר כן להוציא מזה בחודשים הקרובים דוקטורט, את לא צריכה שלושה מאמרים אלא עבודה בהיקף של שלושה מאמרים

מניחה שיש לך וועדה מלווה, אולי להתייעץ איתם? זה אמור להיות חלר מהאחריות שלהם

בדכ עושים באמצע הדוקטורט ומגישים להם מסמך. רוצה לכתוב לי בפרטי מאיזה אוניברסיטה את?

אם את לא זוכרת, יכולה לשלוח מייל לרשות לתלמידי מחקר אצלכם

לי התואר השני לקח זמן רב, כך שבאמת לפעמים דברים מאתגרים ממש ולא הייתי מציע להתייאש אם כי הרמה של שני ודוקטורט לא קרובים.

שולח כוחות מכאן.

תרצי שאפרסם את זה בראשי כדי להשיג עוד תשובות?

אין חובה לסיים דוקטורט בצורה של מאמרים. זה אופציה, אבל לא חובה.

אמור להיות בתדירות של פעם בשנה פגישה עם ועדה מלווה (מהמוסד שלך או חיצוני), והם אמורים לתת חוות דעת נוספת למנחה לגבי התרומה, התקדמות וכו'.

נראה שלא היה לך דבר כזה.

בטח יש אצלכם דיקן\אחראי תארים מתקדמים שאפשר לדבר איתו על העניין.

בסופו של יום, דוקטורט זה עובר\נכשל. זה לא משנה אם עוברים ב-61 או במאה.

אז בסדר, לא יצא מאמר יוקרתי. אבל השאלה היא אם מה שכן נעשה מספיק למשהו, ובשביל זה שווה לפנות למישהו בעל תפקיד באוניברסיטה (הכוונה היא לפרופ' בכיר מהתחום, שכבר הגיש סטודנטים משלו ובחן אחרים, ויש לו למה להשוות) ולשמוע מה אפשר לעשות.

והרבה דירות שותפים.
 

בלוד יש כפר סטודנטים.

ברחובות יש כפר סטודנטים.

מניח שיש גם מעונות בבר אילן, לא יודע איך הם.

אוכל לחפש פרטי קשר לכל השלושה למי שרוצה, מוזמן לפנות בפרטי.

ממה שהבנתי

הרבה דתיים גם

ייתכן מאוד שאפשר לגור שם גם בלי ללמוד באריאל

שווה לבדוק