פשוט די.
למה הכל ביחד.
פינוי.
ופיגוע.
והיא אמרה שזה קרה.
והכל חוזר אלי.
והכל צף.
והכל מזכיר את הכל.
טראומות.
מהכל.
גם מפינויים.
וגם מהפיגועים.
וגם שזה קרה. שוב.
אבא דייי.
הראש שלי לא חושבת מרוב פחד.
הלב שלי לא עומד בעומס.
אני חושבת שאני אתעלף עוד דקה.
אני מפחדת. נקודה.
והיום זה מהרבה דברים.
שהיא נפטרה. מסרטן.
ונרצח בפיגוע. מזכיר לי את הפיגוע ההוא.
והיא אמרה שזה קרה. והכל מזכיר לי הכל.
ובכלל בשבת הן אמרו שהיא דומה לה.
ואני חושבת לעצמי דייי רק שלא יגידו את זה.
אוקיי. הרסו לי את השבת.
ואחרי זה רק פחדתי ופחדתי ופחדתי פחד מוות.
יופי לי.
אחרי שגייסתי את כל הכוחות שלא היו לי לשאול אותה, היא אומרת שזה קרה.
אבא די.
אין לי מושג מה אני עושה עם עצמי.
אני מפחדת.
אני רועדת.
אני לא מצליחה לחשוב בהיגיון.
יופי. והיא התקשרה.
וניתקתי לה.
כי לא הייתי במצב של לדבר.
אני עדיין לא.
אבל עכשיו אני לא אדבר איתה עד יום שני. וגם זה לא בטוח.
אבאא דיייייי הלב שלי כבר לא עומד בזה.
התמוטטתי.
די.
כמה אפשר עוד לסבול.