רשימת מטלות:
צריך להשלים את החומר.
ולהתחיל ללמוד למבחן. בעע כמה חומר.
ולהמשיך את העבודה.
ולהתחיל את העבודה השניה.
אעעאעאעאעע למי יש כוח???
ויש לי רצון כזה לנסוע מחר לים.
פחח בחיים לא יקרה.
ואני צריכה להחליט מה אני עושה ביום שני.
אני ממש רוצה ללכת הביתה.
אבל בשלישי בבוקר.. זו בעיה.
יאא אבא מה אני עושה.
למה המורה לא הסכימה לשחרר אותי מזה???
אני יודעת שזה יעשה לי רע.
אוף.
פשוט אוף.
וכל השבת חשבתי עליה.
ועל כמה שאני פשוט לא רוצה לראות אותה יותר בחיים.
ולא לדבר איתה לעולם.
שהיא הרסה אותי.
יותר ממה שכבר הרוס, אם זה עוד אפשרי.
דייי אבא למה אני מדברת ככה.
היא בנאדם טוב. באמת.
אז למה אני מדברת ככה.
לעזאזל.
אמרו שאסור להכחיש את הרע.
אז הנה, אני לא מכחישה.
כן. עשית לי רע. מאוד אפילו.
ולא הבנת את זה.
וכששלחתי לך הודעה לא ציפיתי שזה ייגרר ככה.
את לא מבינה אותי.
ולעולם לא תביני.
את גם לא צריכה להבין.
אל תנסי אפילו.
אבל את לא צריכה להרוס אותי.
את לא צריכה להתנהג ככה.
אני צריכה אותך.
אבל לא ככה.
אני כנראה פשוט הכי מטומטמת בעולם שאני חושבת שזה דבר בסיסי. לא לספר את מה שאני אומרת לך.
אבל כנראה אני מטומטמת וזה לא ככה.
את לא מבינה כמה אומץ הייתי צריכה כדי לשאול אותך על זה.
בחיים לא תביני.
כמה קשה לי לגשת אלייך ולדבר.
אולי לך זה בא בטבעי.
אבל לי לא. ממש לא.
ועד שעשיתי את זה,
את נותנת לי אגרוף בבטן.
יפה.
את כנראה לא חשבת על זה שזה מעשה שלא ייעשה.
אבל את הרסת לי את האמון.
באנשים בכללי.
בך.
(כאילו שהיה)
למרות שאני צריכה אותך,
אני עכשיו לא רוצה לדבר איתך יותר בחיים.
וביום שני אני אפגוש אותך.
איזה כיף לי.
למרות שאני במתח מהתשובה שלך,
אני לא רוצה לדבר איתך.
עד יום שני בשביל תשובה כזאת זה יותר מידי.
אבל את לא מבינה וגם לא תביני.
ותשכחי ממני עד יום שני.
וגם זה רק כשאני אבוא ואבקש ממך תשובה.
סבבה.
הכל טוב.
בעצם לא.
צריך להשלים את החומר.
ולהתחיל ללמוד למבחן. בעע כמה חומר.
ולהמשיך את העבודה.
ולהתחיל את העבודה השניה.
אעעאעאעאעע למי יש כוח???
ויש לי רצון כזה לנסוע מחר לים.
פחח בחיים לא יקרה.
ואני צריכה להחליט מה אני עושה ביום שני.
אני ממש רוצה ללכת הביתה.
אבל בשלישי בבוקר.. זו בעיה.
יאא אבא מה אני עושה.
למה המורה לא הסכימה לשחרר אותי מזה???
אני יודעת שזה יעשה לי רע.
אוף.
פשוט אוף.
וכל השבת חשבתי עליה.
ועל כמה שאני פשוט לא רוצה לראות אותה יותר בחיים.
ולא לדבר איתה לעולם.
שהיא הרסה אותי.
יותר ממה שכבר הרוס, אם זה עוד אפשרי.
דייי אבא למה אני מדברת ככה.
היא בנאדם טוב. באמת.
אז למה אני מדברת ככה.
לעזאזל.
אמרו שאסור להכחיש את הרע.
אז הנה, אני לא מכחישה.
כן. עשית לי רע. מאוד אפילו.
ולא הבנת את זה.
וכששלחתי לך הודעה לא ציפיתי שזה ייגרר ככה.
את לא מבינה אותי.
ולעולם לא תביני.
את גם לא צריכה להבין.
אל תנסי אפילו.
אבל את לא צריכה להרוס אותי.
את לא צריכה להתנהג ככה.
אני צריכה אותך.
אבל לא ככה.
אני כנראה פשוט הכי מטומטמת בעולם שאני חושבת שזה דבר בסיסי. לא לספר את מה שאני אומרת לך.
אבל כנראה אני מטומטמת וזה לא ככה.
את לא מבינה כמה אומץ הייתי צריכה כדי לשאול אותך על זה.
בחיים לא תביני.
כמה קשה לי לגשת אלייך ולדבר.
אולי לך זה בא בטבעי.
אבל לי לא. ממש לא.
ועד שעשיתי את זה,
את נותנת לי אגרוף בבטן.
יפה.
את כנראה לא חשבת על זה שזה מעשה שלא ייעשה.
אבל את הרסת לי את האמון.
באנשים בכללי.
בך.
(כאילו שהיה)
למרות שאני צריכה אותך,
אני עכשיו לא רוצה לדבר איתך יותר בחיים.
וביום שני אני אפגוש אותך.
איזה כיף לי.
למרות שאני במתח מהתשובה שלך,
אני לא רוצה לדבר איתך.
עד יום שני בשביל תשובה כזאת זה יותר מידי.
אבל את לא מבינה וגם לא תביני.
ותשכחי ממני עד יום שני.
וגם זה רק כשאני אבוא ואבקש ממך תשובה.
סבבה.
הכל טוב.
בעצם לא.