עם מדריכותצ בשביעית וקומונרית בשמינית- שתסלחי לי- הם לא כ"כ יודעות לקיים סניף, וסתם כל היום רודפות אחרינו...

גם לי זה היה ככה בתור חניכה...

בתור מדריכה זה וואחד הקלה... חיכיתי ככ לאחרי חודש ארגון. חייתי לחזור למנוחה ולשלווה

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....