יש הבדלים משמעותיים בין גברים לנשים.
גם בעולם הרגש, גברים ונשים שונים, והצורך והדרך שלהם להתחבר היא שונה.

הדבר הראשון והמשמעותי ביותר לעשות- זה לשחרר.
אל תילחצי ואל תלחצי עליו. אני מבין מאיפה זה מגיע, וזה מגיע ממקום טוב, אבל זה יזיק.

אתם לא "לא מתקשרים" - צריך ללמוד לתקשר וזה תהליך.
ככל שתלחצי יותר הוא יתחפר יותר, לכן ההיפך- אל תעשי שיחות כאלו אם זה לא מתאים לו.
תלמדי את הדרך שלו לתקשר ולהתחבר רגשית. 
 

העניין השני הוא איך לעזור לו לפתוח עולם רגשי- 
תתענייני בו, ברגשות שלו, תשאלי אותו איך אתה מרגיש בלי לחפור ברגשות, מה שענה ענה.
שזה בכלל יהיה צד בחיים שלו שיש שאלה כזו.

לאט לאט.

כן, כשמדברים על קבוצה, עושים מה שנקרא הכללה. היא אמנם לא צודקת לכל פרט, אבל צודקת 
לרוב הפרטים. ובמקרה הזה זה נשמע ממש כך.

שאת אשה והוא איש - מזל טוב! בשביל זה התחתנתם.... ב"ה.

לא שאין דקויות בכיוונים אחרים, אבל בכללי, זה הבדל מצוי. ויותר מזה - גם איש שבעצם נחמד מבחינתו לדבר על רגשות, במינון הנכון, כשאשתו מגזימה - זה עושה לו ההיפך. יכול להרגיש שזו "הצגה", להרגיש שמנסים להוציא אותו מהאיזון. באופן טבעי, חוזר אל עצמו. וכמובן, האשה המתוסכלת, שזו את במקרה זה, לוחצת כי היא ממש רוצה לדבר - והוא כמובן, שבצדק רוצה את עצמאותו, עוד יותר לא עונה - לא רוצה לפגוע בך..

אז דבר ראשון שבראשונים, אל תנסי להכריח אותו איך להיות, בוודאי שלא "להיות את". קבלי באהבה את זה שהוא גבר, ואותו כמו שהוא אישית. תשמחי שהוא זה הוא, שהוא אדם רגיש. מן הסתם כשאת משתפת אותו בדברים שעברו עלייך, הוא מקשיב ברגישות ואיכפתיות.

אלא מה? את רוצה "שגם הוא יהיה יותר מודע לעולם הרגשי שלו וידע לנהל איתי תקשורת פתוחה. ככה אני למדתי שמנהלים דברים". כלומר, את רוצה שיהיה כמוך. מאיפה הלגיטימיות של דרישה כזו?..

את חושבת שתקשורת פתוחה, זה לדבר על רגשות. אבל את בעצם לא מוכנה כלל להיות מודעת לעולם הרגשי שלו - בלי כוונה כמובן. הרי את רואה שמבחינת העולם הרגשי שלו, לא טוב לדבר על הדברים הללו. אם את לא מתחשבת בכך - איך את רוצה שיתחשב בשלך?..  ומי אמר לך שאינו מודע לעולמו הרגשי? מודע היטב, ויודע שלא זו הדרך שמתאימה לו. אבל בגלל שהוא איש טוב, אינו עוצר אותך...

אז יש לך טעות. להתאחד כחברי נפש אמיתיים, זה חשוב מאד. אבל זה לא בא ע"י שצד אחד רוצה שהשני יהיה כמותו, ובכלל - שאיש יהיה כמו אשה.

כבדי את השונות. את יכולה להתענין מה עבר עליו, לשאול אותו, להקשיב למה שהוא אומר. פחות לנסות "להכריח" אותו להתפעל ממה שאת, להתלהב ממה שאת.

כמה שפחות "תציפי" אותו - יש יותר סיכוי שעם הזמן, יווצר שיח טבעי, שכל אחד מכניס בו את ענייניו - וכל אחד יודע את גבולות הגיזרה שבהם אי אפשר להכניס את השני בכח למה שלא ממש מענין אותו, חוץ מזה שהוא שמח שהשני שמח... (יש להניח, למשל, שאם היה לומד גמרא בעיון כל היום, וזה היה הדבר שהכי מלהיב אותו - היה מספיק פיקח בשביל להבין שהוא לא אמור לצפות ממך להתלהבות מעומק של איזה סוגיא, והיה מוצא משהו משותף שהחיבור הרגשי והשכלי של שניכם יכול להתבטא בו).

זו דעתי.

זה נכון שחיבור נבנה בחלק חשוב ממנו, מתוך שיחה משותפת, התקרבות שכלית ורגשית.

מה שלא נכון, לדעתי, שזה דווקא תוך "דיבור על רגשות", במובן שאת הצגת אותו - שהוא כנראה קצת "קיצוני" ומציף.

למשל, את מתלהבת משירים מרגשים. יתכן שגם הוא מתפעם משירים או כתבות שיש בהם משהו אמיתי שמעורר את ליבו. אבל אולי השירים שלך נראים מרגשים, בעיניו זה "קיטשי" מידי; או שעצם הדיבור ה"מופרז" על ההתרגשות שבכך, זה לא מספיק ממשי אצלו; מבחינתו - אם יתייחס כך, זה לא יהיה אמיתי. הוא איש.

הנה, תראי לדוגמה: "אז אם לא נשוחח על מה שאנו מרגישים על מה נדבר?
על מה שהוא למד היום? זה מנותק מהחיים זה בסך הכל לימוד. זה לא קשור לחיים המשותפים שלנו".

את מבינה? דבר שאצלו זה ממש "החיים", אצלך זה "בסה"כ לימוד".. בחור ישיבה רציני, שומע משפט כזה - כמעט מתעלף.... "סה"כ לימוד"?.. על לימוד תורה?...  ומבחינת בחור ישיבה (לא יודע מה עושה בעלך - מביא כדוגמה), יתכן שדווקא לדבר על "נושאים" - נושאים באמונה, נושאים בחינוך ילדים, במידות - הנה, זה דווקא נושא לשיחה. זה יוצר את "החיים המשותפים". אולי בעיניו זה דווקא "שיחת נפש עמוקה"?.. מדברים בכנות וערכיות על דברים ממש חשובים...

מבחינתך, לדבר על רגשות והרגשות..

לכן, הצעתי לענ"ד שני דברים - על בסיס הבנה שדברים נבנים בהדרגה: האחד - לנסות יותר להקשיב אליו. להתענין איך היה היום? מה הכי תפס אותו, שימח אותו? לנסות להקשיב גם את עולמו.

הדבר השני, לנסות טיפה "למתֵן" את הדיבור הרגשי. אולי כך יהי לו יותר קל להאזין.

וכעת - אני חושב אולי משהו נוסף:

קחי איתו שיחה. לא שיחה שאת באה "ללמד" אותו מה צריך לעשות, אלא להתייעץ איתו. מתוך כבוד לכך שבוודאי יבין את הנקודה, ואולי גם יהיה לו מה להציע:

תתחילי ממה שהתחלת כאן, שאת מאד אוהבת אותו וכו'. באמיתיות. ואז תגידי לו שרצית להתייעץ איתו, לשאול אותו מה הוא חושב שכדאי לעשות.

תגידי לו: תראה, אני נהנית לדבר על רגשות וכו'... כמו שכתבת כאן. אני בת..

אתה, אני רואה שזה לפחות משלב מסיים מלחיץ אותך, לא נח לך.

אז בגלל שאני רוצָה שיהיה טוב לך, וגם טוב לי, וגם ביחד - תגיד לי אולי איזה סוג דיבור אתה פחות אוהב, שאני אשתדל..

ועם זה, תגיד לי איך נראה לך הכי טוב ליצור בינינו תקשורת טובה, לא שטחית, גם בלי "לדבר על רגש". על איזה דברים טוב שמדברים, וזה נראה לך מקשר טוב, ששנינו נשמח?..

תנסי, אולי הוא יענה הכי טוב. אולי גם יבין קצת יותר מה את צריכה וישתדל עוד טיפה בכיוון - וגם את תביני את הכיוון שלו ותשתדלי טיפה יותר. יש להניח שעם הזמן, תכירו יותר טבעית זה את זה, ותלמדו יותרלהאזין אחד לשני, גם במה שלא בדיוק ה"שפיץ, שלי. 

וזו עצמה, התחלה של "שיחת נפש" כנה ומתונה..

ובאמת חלק מסגונות הדיבור - משאירים לחברות. גם חברות טוב שיש..

זו ענ"ד.

יש לך בעל ירא שמים וזה מתבטא גם בעוד תחומים גם במידות הטובות. תשמחי שזה כך

ומה שאני יכולה להציע לך זה לצאת מהמחשבה המקבעת הזאת ש"אנחנו תקועים כי אין לנו בילוי משותף"

ולחשוב יצירתי

יש דברים שאפשר לעשות ביחד וזה כיף - הליכה, לצאת לפארקים (יש ימים שמזג האויר יפה), טיילת על הים בזמנים שריק יחסית, זמן איכות זוגי בבית - משחקי קופסא/קלפים, לאפות או לבשל ביחד משהו מיוחד בשביל הכיף

והאמת היא שכשיש מצב רוח רומנטי גם פעולות שגרתיות כמו יציאה לקניות ביחד יכולה להפוך לבילוי זוגי, זה הכל בראש

לחשוב יצירתי ולא לפחד להשתטות

אפילו בית קפה באיזור סביר.

שתופסת אותי גם לפעמים, כשאני חושבת על הזוגיות היפה שיש לנו ב"ה אני חושבת לעצמי - הרי כשהילדים שלנו בעז"ה יגדלו ויינשאו הם כבר רואים הורים עם קשר נפלא, הם לא מודעים למהמורות שצלחנו בתחילת הדרך, וצלחנו לא מעט כאלה

ואני חושבת שזה משהו שצריך לומר להם, לתת לילדים קצת כלים וצידה לדרך, הם צריכים לדעת שהקשר הזה לא הגיע מעצמו והיה כרוך בהרבה עבודה עצמית, השקעה, וכו 

הם צריכים לדעת שגם הם יכולים לזכות לקשר נפלא אבל צריך להסביר להם שהם יצטרכו לעבוד על זה וגם להסביר איך עובדים על זה

באופן כללי נשמע שיש לכם בסיס מצוין ואני ממליצה לך לקרוא ספרים טובים על זוגיות או לשמוע שיעורים כדי להעשיר את עצמך בתובנות על בניה נכונה של חיי נישואין, זה יעזור לך להבין את התסכולים הקטנים, להבין שזה טבעי ונורמלי ולהבין איך להתמודד עם זה בדרך שתבנה ותצמיח את הקשר שלכם עוד יותר

אולי התשובה היא במינון הנכון. קצת מדברים על רגשות ואז עוברים לנושא שמעניין את בעלך ואז מדברים על עוד דברים. לא חייבים שנושא שיחה יהיה קשור לחיים שלכם, מספיק שזה יהיה מעניין לשניכם. 

אם בעלך מוכן קצת לשמוע ממך על רגשות אז זה לגמרי מספיק ולא צריך לדרוש ממנו לדבר על זה. 

כתבת שאת רגישה מאוד ואם מה שהוא מרגיש לא ירגיש לך טוב? חשבת על זה? שאלה גם איזה רגשות רוצים לחלוק וממה הם נובעים. לפעמים זה מאוד קשה כשמישהו בא ושופך עליך רגשות קשים שלו. במיוחד לבן אדם רגיש. 

עוד נקודה. לפעמים בן אדם במקום להגיד שהוא עייף או מקנא או משהו אחר שופך עליך איזה דלי רגשי שהוא בעצם לא מרגיש את זה אבל כן חושב שהוא מרגיש וכשהוא ינוח כבר לא ירגיש ככה אז לפעמים כדאי לחסוך את זה. 

כי יכול להיות שהוא מרגיש אשם כשאת מביעה תסכול?

כי אולי הוא מפחד שלא יספק את הצד הרגשי שלך ולכן נסגר?

יש הרבה סיבות לכך..

אמרו לך פה דברים מאוד יפים על ההבדל שבין איש ואישה.

אני חושבת שאולי הדברים מובנים בשכל- אבל התסכול יישאר תסכול.

כנראה שכתבו לך את זה פה באיזו תגובה, אבל אני ארשה לעצמי:

תעודדי אותו כשהוא מדבר על הרגש.

תעודדי אותו כשהוא מקשיב לך.

תעודדי אותו אם אמר משהו שענה לך על איזה צורך רגשי.

לא בהגזמה. לא בלחץ סמוי. אלא בעדינות ו"כדרך אגב". לאט לאט הוא ייפת אלייך (אני מקווה).

"נפשי חולת אהבתך"

תכלית העולם הרגשי זו הרגשת השראת השכינה המשותפת

לחוש יחד את האהבה האלוקית החופפת עלינו 

זאת גם תכלית המגע העדין

הרגשה זו ניתנת להבעה במילים, אך היא לפני מילים והיא אחרי מילים והיא המבוקשת בין המילים והאותיות

תשתמשי במילים כדי לחוש זאת עם בעלך.

הוא יוכל להתחבר לעולם הרגשי יותר בקלות

לשוב לחוש השראת שכינה משותפת

לשוב לרגש הבסיס המשותף, שלפני החוסר והצורך הרגשי הפרטי

(ברגש הפרטי גברים ונשים שונים בדרכי פעולה אך במשותף הם שווים)

לחוש יחד את האהבה האלוקית החופפת עלינו תמיד

לשמור את דרך עץ החיים

הרפיה משותפת

רגיעה, הורדת הקצב

השראה בדרכים שונות

"רומנטיקה", טבע, ניגונים,

נוכחות בהויה. בהווה. קדושה. תורה

צורת דיבור רגועה אינטימית, ללא השרדות ואשליות החיים (כך תוכלי גם לפתוח רגשות פרטיים בצורה שהוא יקבל)

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר