וגם לא באופן שלומדים בישיבה.

בד"כ, בנות גם בזמן שנמצאות במדרשה, לא לומדות שלושה סדרים אינטנסיביים כמו בישיבה רצינית. משלבים כל מיני שיעורים וכו'. וזה בסדר גמור, אין כל ענין ליצור חקיינות בדברים הללו.

שמעתי פעם ממישהי שאחרי שלמדה במדרשה (שלומדים בה גם גמרא), שנה פלוס, כבר הציעו לה להדריך שם בנות. בישיבה, בחור בשיעור ב', עוד לא מתחיל לחשוב שהוא יודע משהו..

הקיצור, זה דבר נדיר. וכנראה גם טוב שזה כך. לא חייב להיות אותו סגנון, גם בנושא התורני.

[ולפעמים, תשובות שיש דברים כאלה באופן פשוט, מגיעות פשוט מאי הכרה של מה זה למדנים רציניים. לא כל בחור בישיבה הוא באמת כזה]

אבל כאשר התשובה היתה שזה נמצא ב"מדרשה", אז היה צריך להסביר את החילוק.

את אומרת שלומדות שלושה סדרים רציניים בשבוע. אבל בישיבה, זה שלושה סדרים ביום.. כמה שנים.

[ובהחלט משמח אם אפשר גם ללמוד עם האשה. ולא חייב דווקא גמרא, יכול להיות דברים אחרים בתורה. וגם עצם זה שהיא יכולה להבין על מה הוא מדבר, ולחוש התענינות אמיתית, והתפעלות אמיתית - זה לגמרי לא מבוטל...  העיקר לשם שמיים]

לכן תיקנתי.

זה ממש ממחיש את הענין... פתאום תפסתי שאולי כשכתבתי "שלושה סדרים אינטנסיביים כמו בישיבה", לא הבנת שהכוונה לשלושה ביום..

[המסגרת שאת מזכירה כעת, זה באמת ממש "מסיבי". יש להניח גם, שכאלה שכבר בדבר כזה, הן ממש רציניות על זה. אם כי, אני חושב שכלל, זה לא מה שמתאים לרוב הבנות, ולדעתי זה לא חיסרון. כל אחד כעניינו. אחרי הכל, גם מצות ת"ת היא דווקא על הבנים]

צריך את ההקשר. מישהו שואל אם יש בנות שהן כך מבחינה תלמודית, גמרא, ועונים לו "מדרשה", אז צריך להעמיד את הדבר על דיוקו.

אבל כבר אמרתי, שאני לא חושב כלל שיש מה להיעלב מ"כמה הלימוד שלהן"  שעפ"י רוב הוא אכן פחות באופן משמעותי מבנים שלומדים רציני בישיבות - מהסיבה הפשוטה שזו לא אמורה להיות "הגיזרה שלהן", באופן טבעי. התורה לא דרשה את הדבר הזה מהבנות, וכן דרשה דברים אחרי - מן הסתם זה מותאם לעומק התכונה הנפשית באופן כללי. בלי לשלול את הייחוד של מי שזה כן מתאים להן.

ובוודאי שהרצון הכללי, להיות שייכת לתורה, ולדעת תורה - בלי להיכנס לפרטים מה בדיוק בתוך זה הכי מתאים - הוא דבר נשגב מאד. אשרי חלקן.

[לגבי מה ששאלת: בכל ישיבה סטנדרטית, יש שלושה סדרים ביום. זה בסיס]

ואני מכיר את המקרה אליו התייחסתי.

[וההשוואה "בדיוק כמו אברכים בישיבות" אינה במציאות. לא מדבר על חריגות שתמיד יכול להיות. ולדעתי טוב שזה לא כך. בכללי, זה לא מתאים]

ההבדל בין איש ואישה הוא גדול מאוד

בתור גננת שלשער שעבדתי שנים בחיידרים

ושנים בגני בנות. לא הבנתי איך יש עדיין אנשים שלא עושים את ההפרדה הזאת

צורת החשיבה שונה מאד, האנרגיות אחרות, התחביבים שונים

בגן בנות יש מלא בובות ועגלות, בגן בנים יש 30 מכוניות.

יש דברים שבנים מבינים מגיל קטן יותר. גם אותיות הבנות לא יכולות ללמוד מגיל 3 כמו בחיידרים. ויש עוד הרבה הבדלים, בכלל  מה השואה?  שני יצורים שונים בתכלית. עד שלא תתחתנו לא תבינו. זה רק בגדר נס שאיש ואישה נשואים יחד שני יצורים שלא יכולים בדרך הטבע להסתדר יחד. רק התורה והטהרה ובורא עולם מחברים ביניהם.

נשים יכולות להבין הרבה דברים, היו נשים צדיקות שידעו את התורה כולה

אבל עדיין "כל המלמד ביתו תורה כמו מלמדה תיפלות" זה לא מתאםי בכלל לכל אחת.

הרבה יותר חשוב שאשה תלמד את ההלכות שהיא צריכה כמו שמיה"ל וכשרות המטבח

שיהיה במזל טוב לכולם ותזכו לבנות בתים נאמנים בישראל להמשיך את שרשרת הדורות

מניחה שלא. אם כן, היית יודעת שהן לומדות נפלא, ואני יודעת את זה כי עשיתי את זה בעצמי.

בנים ובנות בהחלט שונים זה מזה בהמון תחומים, חבל להוסיף בלי צורך ממשי.

לאחרונה הייתי בשיחה של אחת כזו שהתווכחה (וכמובן גם ניצחה!) את כל הגברים שהתווכחו איתה.

יש הרבה נשים גאונות בתורה בצורה מרשימה ביותר!, אבל איתה- זו היתה פעם ראשונה שראיתי דבר כזה.. כולם היום בשוק מכמות הבקיאות המטורפת שלה בתורה.

אסור ללמוד ככה תורה

מי מתעורר ומפגיז?

כשאישה מנצחת גבר בויכוח זה רק כי נמאס לו לשמוע אותה

לא מתחברת לבנות כאלה.. ולא חושבת שאישה צריכה להיות ווכחנית ובעלת סברה...

ממש לא נשי בעיניי.. 

מה זה פה, עוד רגע היא תחשוב על לצאת מהמטבח. איפה אנחנו חיים.

התכוונתי שאישה במהות שלה לא צריכה לייצג סברות בגמרא.. לא התכוונתי לסברה מלשון דעה באופן כללי...

לאישה יש תכונות יפות כל כך שלגברים אין ( ) שמה קשור עכשיו שתלמד גמרא ותפתח אופי ווכחני ודעתני? 

תיכננתי להגיב שוב בציניות אבל ציניות זה רע.

רק לפרוטוקול אציין שאנו חלוקות בעניין באופן די משמעותי.

באיזה שהוא שלב סבא שלי לא הסכים לה לדבר עם מדוייטים בלימוד כי את כולם היא פסלה על זה שהם היו עם יכולת פחותה משלה.

של בחור ישיבה, פשוט ידעה הרבה יותר מסביב ללימוד מהבחור הממוצע.

הסיפור היה שהיא נזפה בו על זה שהוא התווכח איתה שהמחבר של מנורת המאור זה לא רבי יצחק אבוהב (יש לפחות עוד 2 מחברים לספרים בשם מנורת המאור שאני מכיר, מה שקצת מצביע על בעייתיות בגישה חחח).

אגב חז"ל שאמרו "חכמה בגויים אל תאמין".

(זה לא היה מובן מאליו שהתכוונתי לתורה בגויים אל תאמין?!)

או שהתכוונת לחלוק על זה שגמרא זה תורה?

לא סתם תלמיד חכם, בנש"ק, קרוב משפחה של החזון אי"ש, שקיבל את כל החינוך שלו בישיבות והוסמך לרבנות! תתבייש!

ואם אתה מהנטורי קרתא שחלקו עליו בגלל איפה שבחר להתפרנס, זכור שגדולי עולם אחרים ראו בו אדם ירא"ש עד הסוף.

כן תרבנה.

רק צריך לדעת שלפעמים זה מגיע כעסקת חבילה עם פמיניזם בקטע רע או פזילה לרפורמה, אז לבדוק אם זה מתאים מהבחינות האלה..

אתה אומר שירבו רפורמים או פמינסטים אלימים?

הבנת אותי

היה נראה שאתה סותר את עצמך, ועדיין לא הבנתי את הרעיון (מחד אתה תומך מאידך אתה מצביע על בעייתיות מאוד קשה). אבל לא חייב להכנס לזה, אם זה מה שאתה מעדיף

יש סיפור דומה בגמרא על אישה כזו שהייתה מחכימה יותר מתלמידי חכמים וזה עיכב לה את השידוך 

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

יש את אסף זולדן הוא תותח

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

אני לא חושבת שמודלי זוגיות מכל סוג שהוא היו משפיעים על מה שאני מחפשת.

מה שהכי נגע בי היה לראות כמה הוא השקיע בסבתא שלי בהקשבה בעדינות וביחס המכבד שנתן לה.

ואצל ההורים התחברתי במיוחד לזה שהם תמיד ביחד גם כשהם לא מסכימים הם עדיין מחייכים אחד לשנייה ויש ביניהם חום יציבות ציניות הומור בעיניי יש בזה משהו ממש קסום.

מההורים שלו במערכות יחסים שלו (ובכלל בחיים)

מי שחושב שהוא לא, עדיין לא גילה את זה.

מודל הזוגיות השפיע בעיקר אחרי החתונה

לא חושבת שנכח כמעט לפני

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.