בסך הכל אני לא רוצה לצאת לשבת הזאת כי היא נוגדת את הערכים שלי.
מה את עושה מזה עניין????
והוא, בכלל.
את בחרת להיות חלק מזה אז את תצאי לשבת הזאת.
ואם לא אז תצאי מההדרכה.
אה. טוב.
אם זה ככה אז אני באמת אצא.
לא אכפת לי לא להיות חלק מדבר כזה.
אני לא רוצה להיות חלק מדבר כזה.
והיא רוצה שאני אדבר איתה. או איתו.
יאללה מה את עושה מזה עניין???
אין. לי. כוח. אליה.
די.
אני לא רוצה לצאת לשבת הזאת. נקודה.
(ואני גם לא אגיד לה שקשה לי.
שיש לי דברים אחרים שאני מתמודדת איתם.
שאני לא צריכה להתמודד עכשיו עם עוד קושי, עם עוד משהו שיעצבן אותי.
שאני אחשוב רע על אנשים.
אני כבר חושבת רע על אנשים.
זה לא יעשה לי טוב.
אבל אני בחיים לא אגיד לה את זה.)
ויהיה לי קשה להיות מחוץ לבית.
דיי אבא איך אני יוצאת מזה??
ובכלל.
זה יהיה אחרי שבת חנוכה שאני לא אהיה בבית,
שבת אולפנה שאני רוב הסיכויים לא אלך אליה אבל אולי כן,
ואז השבת הזאת.
אני לא רוצה. לא רוצה את זה.
אני כל כך מעוצבנת עליה.
די אבא.
אני לא רוצה להתעצבן עליה.
אני לא רוצה לחשוב עליה רע.
אני צריכה להירגע ולעשות סוויץ'.
אבל קשה. קשה לי.
אני באמת מעוצבנת.
היא לא מבינה.
בכלל.
אבא תעזור לי