מכירים אותי לפעמים אפילו יותר ממה שאני מכירה את עצמי...

לפעמים ככה ולפעמים ככה...

אבל בכללי נראלי הם לא באמת יודעים...

אבל אני לא גרה איתו...

חברות חצי קלאץ', מורות גם....

בפנימיות יכול להיות שכן אבל חברות ומורים וכו' ממש לא...

הם לא מכירים בכלל בכלל בכלל! לצערי... אני משתנה ממש ובמהירות...הם כבר לא עוקבים... הם לא מכירים את החברות הקרובות שלי.. ועם מי אני מסתובבת ומדברת...

המצב ממש מעציב אותם... אמא שלי בוכה לי המון שהיא לא מכירה אותי(היה לנו פעם קשר מדהים)...

והאמת.. כיף לי ככה.. ממש אל.. חחח רעה אני

ממש מכירים, יותר ממה שנראה אבל לא נראה שתמיד מבינים ..

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....