קבלו סיפור לידה על הדרך...

הריון ראשון. בת.

חודש תשיעי עובר בלחץ מטורף. הקטנטונת מתעקשת להישאר במצג עכוז.

רופא אומר שאם עד שבוע 38 היא לא מתהפכת הוא מפנה להיפוך.

אני בוכה כל היום. רועדת מההיפוך, רועדת מסיפורים מפחידים ששמעתי. ולא מפסיקה להתפלל.

ניסיתי את כל מה שרק אפשר, לעמוד עמידת נר, מוזיקה למטה, אור למטה, ומה לא..

והיא עקשנית קטנה נותרה על עכוזה..

ממשיכה להתפלל, הולכת לסבא- רב צדיק וחשוב, להתברך. סבא מברך ומרגיע, אך עדיין לא קרה הנס...

ביום חמישי הולכת לאולטרסאונד. עדיין מצג עכוז... רופא עצבני קובע תור להיפוך ליום ראשון בבוקר. אומר שאין סיכוי שתתהפך לבד. גדולה מידי ושבוע מאוחר.

נוסעת לסבא, בוכה ומתחננת. אומרת שהרופא קבע תור ואני מפחדת. סבא הצדיק מבטיח שלא יהיה! מבטיח לי שלא יהיה היפוך!

לראשונה הולכת לישון רגועה. צדיק גוזר והקב"ה מקיים.

שבת עוברת ברוגע. יום ראשון מגיע.

הולכת לאולטרסאונד עצובה, מרגישה אותו הדבר. לא הרגשתי שום שינוי בתנוחת העובר

טכנאית אולטרסאונד חמודה אומרת לי להרגע, בעלי מחזיק לי יד ואומר לא נורא. נעבור את זה ביחד.

והבדיקה מתחילה, החדר חשוך, אני עם דמעות בעיניים ותקווה אחרונה בלב.

טכנאית מסתכלת עלי ולא מבינה- היא במצג ראש? למה את כאן בכלל?

אני על סף עילפון. צועקת באושר! בעלי עם דמעה בעין. נס!

שבוע 39 קרה הבלתי יאמן. השמנמונת התהפכה. בלי שהרגשתי!

טלפון לסבא, לסבתא, אמא, אבא. וכל מי שרק אפשר.

פרסומי דניסא

אח"כ קרו עוד המון ניסים. והלידה היתה מדהימה! אבל קצת טראומטית.

שבוע 42+2 הולכת למעקב הריון עודף. צומחות לי כבר קרניים מההריון הזה. 

רופא במרפאה אומר יש לך מיעוט מים חמור. עופי לבי"ח.

נוסעת לבי"ח. טלפון לסבא המתוק. שיתפלל עלי שהכל יהיה בסדר.

בבי"ח מרגיעים בנוגע למיעוט מים. אך לא מוכנים לשחרר בגלל שבוע הריון מאוחר.

מתאשפזת במחלקה בהמתנה לזירוז. לילה. דממה. רק אני ואלוקים.

מתפללת שהכל יהיה בסדר. שהלידה תעבור בקלות. בלי קרעים וסיבוכים. שאקבל את ילדתי המדהימה.

שעה 24:00 פתאום מרגישה כאב בבטן. ציר? אחרי 20 דקות שוב כאב. וואיייי אני מרגישה צירים!!!!

מתקשרת לבעלי באושר. הוא עונה לי מתוך שינה... 

שעה 2:00 מגיעה אחות, לוקחת אותי לזירוז.. בעלי כבר איתי, עולים לחדר לידה!

אני אומרת לאחות שאני כבר עם צירים שעתיים ואולי כדאי לחכות עם הזירוז, אחות צוחקת לעצמה, ציר כל 20 דקות...את לא בלידה מאמי...

חדר לידה. מילדת מתוקה! בודקת פתיחה- ואו! פתיחה 4 וחצי! בכלל לא כואב לי איזה כיף!

מתקשרים להעיר את אמא. מגיעה עם פרצוף כרית.

שעה 4:00 צירים צירים צירים. מתחיל להציק. לא נורא.. מילדת מציצה מידי פעם. מעודדת.

שעה 5:00 מיילדת נכנסת ומציעה סטריפינג, אני מסכימה.. והיא עושה לי את הדבר הכי כואב בעולם.

שעה 6:00 אני עייפה. כבר יומיים לא ישנה. מעירה את אמא שנרדמה על הכורסא.. מבקשת אפידורל שאוכל לישון קצת. מרדים מגיע. דקירה קטנה ואני מורדמת! בדיקת פתיחה. ואו 6! עד כאן שרדתי בלי אפידורל?!

מנסה להרדם. מוניטור עלי כל הזמן. איזה רעש...

8:00 בבוקר. מילדת חדשה. חמודה אבל פחות מהקודמת. רואה שיש ירידות בדופק.

הלחץ מתחיל. בדיקת פתיחה- 6?????? עדיין? רבונו של עולםםם.

ביקור רופאים- ירידות בדופק? שכבי על צד שמאל. אוקי. עכשיו רק צד שמאל רדום לי כמה נחמד.

מרגישה צירים ברגל אחת. מדהים. 

רופא מביא שקית פיטוצין. צריך לזרז את הקטנטונת...

שעה 9:00 ראש המחלקה מבקר אותי- חמוד כ"כ. בדיקת פתיחה. עדיין 6...... אני כבר מתחילה לדאוג. רופא גם כן. 

ירידות בדופק לא פוסקות, כל ציר הדופק יורד ל-50...

מיילדת מזעיקה את הרופאים, 10 רופאים מתכנסים לחרוץ את גורלי. אחד אומר להוריד לניתוח מיד. שני אומר וואקום, שלישי אומר מנה מוגברת של פיטוצין.... ואני כבר רגועה. אני בידי שמיים אחרי הכל. 

לבסוף מכריע ראש המחלקה. ניתן לה עוד חצי שעה ואז נוריד לניתוח.

חצי שעה של חסד. להגיע מפתיחה 6-ל-10.. ה' יעזור.

אני רפויה, מתפללת.

אמא מתקשרת לסבא הצדיק. סבא מדבר איתי, מרגיע, אומר שיש סגולה שלוחשים באוזן ימין משהו ואז בשמאל וכו'. (ווידוי שלי- אני קצת לא מאמינה בסגולות )

סבא עושה את הסגולה. לוחש באוזן ימין ואז בשמאל ואז בימין וכו'. ומבטיח שהכל יהיה בסדר. לא יהיה ניתוח בעז"ה.

מיד כשסבא מנתק אני מרגישה פתאום שקפוא לי, רועדת בלי שליטה, מבקשת מזגן על חום, החדר רותח ואני רועדת. פתאום מרגישה לחץ!!! לוחץ לי!

מיילדת מוזעקת, פתיחה מלאה!! ראש למטה!! (תוך 20 דקות מפתיחה 6...)

מתחילה לידה. לחיצוווווווווווווווווות וואו מתיש.

מילדת מכוונת, ללחוץ, לא ללחוץ, ללחוץ ללחוץ........ הופ. ראש יצא! מרגישה אותה ביד! היא שם!!

לחיצה נוספת והופ, מחליקה החוצה. שלמות טהורה.

מילדת לא נותנת לי אותה, היא מלוכלת מאוד. מיים מקוניאלים! ה' שמר עליה.

מנקה, מנתקת את חבל הטבור והאושר של החיים שלי שוכבת לי ביד.

ושוב טלפון לסבא, סבתא, אבא, וכו'. 

אני אמא!!

היום האוצרית הזאת בת 11 חודשים. האושר של החיים!

חנוכה שמח לכולן!

כתבת כ"כ יפה.

והקב"ה התסריטאי הכי מדהים עולם.

 רק נחתתתתתתתתתת

אז ב"ה בשנה שעברה, מיד אחרי חנוכה, הגיע הריון שחיכינו לו יותר משנתיים.

עלינו על הסיבה שמנעה את ההריון, והצלחנו להתגבר עליה.

ועכשיו אני עם ילדה מקסימה בת 3 חודשים.

"לפני שנה "זאת חנוכה"  התפללתי הההרבה על תינוק בקברי צדיקים וכן עשיתי את הסגולה של החת"ם סופר

וב"ה לפני שבועים נולדה הנסיכה.

ציפייה של שנתים גם.

איזה כיףףףף

האושר הכי גדול להחזיק תינוקת שה' שלח לי.

ולא תאמינו ותגידו שאני משוגעת אבל מתחננת לה' שישלח לי עוד תינוק בריא בגוף ובנפש בעז"ה גם שנה הבאה עם אמא בריאה בגוף ונפש. עם הריון הכי קל כי ההריונות גומרים אותי יותר מלידה.

לעמוד מול השלהבות ולבכות מולם עד שהשלהבות מיטשטשות מרוב דמעות והופכות לאבוקה גדולה

שאי אפשר יהיה לראות כמה נרות דולקים, הכל יהפך לאש גדולה.  ולבקש בקשה מה' והתפילה בעז"ה נענית.

 בשורות טובות לכולנו.

באזור 18:15.

בד"כ פעם בשבוע אני עובדת עד מאוחר ואז הוא מגיע יותר מוקדם.

אם לא מסתדר לו אז מביאים בייביסיטר.

איפה הפער ביניכם?

משמרות 🙄

לא נוח

מה לא עובד אצליכם בעצם

אני יוצאת מוקדם וחוזרת סביבות 16:30

הוא מפזר בבוקר, אחרי זה יוצא לעבודה. חוזר לרוב לקראת 19:00.

יש לבעלי גמישות לעבוד מהבית כשיש צורך.

יש בבית מטפלת מהצהריים ועד שאני חוזרת הביתה.  

וחוזר מתישהו בין 6 ל7 וחצי, תלוי בעומס בעבודה, בממוצע חוזר ברבע ל7.

אני עובדת 7 שעות, יוצאת לפניו לעבודה ומסיימת לעבוד ב3 וחצי

אני שכירה ובעלי עצמאי

מגיעה לעבודה בין 8 ל9, תלוי אם אני מפזרת,צריכה לעבוד 8 שעות

לבעלי אין שעות אבל הוא אוסף כל הזמן. יכול לעבוד גם עד 11 בלילה וגם יותר מאוחר

בסטנדרט חוזר באזור שש וחצי חוץ מיום שממשיך לקניות

תכלס היה במילואים יותר זמן מהסטנדרט..

יום בשבוע בד"כ הוא אוסף ואני עושה יום ארוך וחוזרת לקראת שבע

לק"י

נראה לי שזו היתה משרה מלאה.

היה יוצא עם מישהו מהעבודה דרך כלל ב-7:00-7:30. ומסיים סביב ארבע (לא היו שעות קבועות ממש. תלוי בעבודה שהיתה להם).

וחוזר כל יום בשעה אחרת, כי הוא עבד בכל מיני מקומות שונים. לפעמים בתוך העיר ולפעמים שעה נסיעה.

זה לא רלוונטי כי בעלי לא עובד ומאד נוכח בבית

אבל אני רואה מקולגות וגברים בתפקידים שונים בעבודה

חלקם תפקידים מאד בכירים

שרובם מקפידים חלק מהימים להיות נוכחים בבית

לצאת חלק מהימים ב15

לקחת את הילדים/ להיות איתם

לגבי שעות יותר מאוחרות

בתפקידים רגילים ישארו עד 16-17

בתפקידים בכירים גם יותר

אני חושבת שהיום יש מספיק מודעות במקומות עבודה לצורך של הגבר להיות מעורב בבית

רוב הגברים שכן נשארים שעות ארוכות בעבודה כל ערב

זה לא נובע מאופי העבודה אלא מהרצון שלהם לא לנכוח בבית (שיכול להיות לגיטימי

גם לי היו תקופות שסדרתי לי עבודה בשעות הערב כדי לנכוח פחות

אי אפשר להנכיח אדם בכוח בבית)

כי אנחנו לא ככ "נורמליים"

בעלי ר"מ בישיבת הסדר.

נמצא בסדרי בוקר קבוע שזה עד 13:00.

ואז יש ימים שנמצא גפ בסדר צהריים וחוזר הביתה ב18:00 בערך, ויש ימים שדווקא בצהריים נמצא בבית אבל בערב יוצא.

אני יוצאת מאוחר וחוזרת בשעות לא נורמליות 🙃

חלק מהשבוע עובדת מהבית אז מסתדר עם החיים.

כשיש ילדים קטנים, עוד פחות יש סטנדרט כי זה תלוי גם מה אופי העבודה, אבל גם תלוי מתי הוא מגיע מהעבודה ואיזה חלופות יש.

לרוב דורשת 8.30-9 שעות בעבודה.

מפה זה תלוי מרחק, משרה היברידית, דרישות, אופציה להשלמת שעות בערב..

אז אני לא מבינה איפה הפערים בינכם ;)

כשבעלי עבד במשרד הוא לרוב היה יוצא ממש מוקדם בבוקר וחוזר בסביבות 18. אבל חלק מהשבוע עבד מהבית.

כיום הוא במשרה גלובלית עם מרחב תמרון, יש בזה חסרונות שלפעמים גם בזמן בית "מובהק" הוא נדרש לפרוש לעבודה.  

עד לא מזמן הוא עבד רחוק מהבית במשרה לא גמישה

היה יוצא איזור 6 בבוקר וחוזר בין 6 ל7 בערב אם לא היו עיכובים נוספים

לאחרונה הוא עבר תפקיד למשרה צמודה לבית ממש, מרחק של כדקה הליכה

הוא יוצא מהבית בשבע וחצי בבוקר וחוזר באיזור 17 ואבא פי מליון יותר נוכח ב"ה.

אבל אני לא חושבת שזה נורמלי והשני לא, בהכרח. זה קשוח אבל זה מציאותי גם כך...

אבל כשאבא שלי עבד במשרה מלאה הוא היה חוזר כל יום באיזור 18-19, כי הוא בחר להתחיל לעבוד ב10-11 בבוקר. חמי יוצא כל יום בשש בבוקר וחוזר ב22-23. בעיקרון משרה מלאה זה בדר"כ בין 8-9 שעות עבודה, ושעת החזרה נגזרת ממתי אתה מתחיל לעבוד וכמה זמן נסיעה יש הביתה

בעלי עובד במשרה מלאה

יוצא בשבע חוזר בחמש וחצי פלוס (9 שעות במשרד)

אבא מאוד מאוד נוכח.

בדר"כ פעם בשבוע עובד מהבית ואז מפזר ואוסף את הילדים ואני מתעכבת עד מאוחר בעבודה.

הוא מתחיל בשבע או שמונה בבוקר.

אני מפזרת ואוספת

משרה מלאה שלהם זה פחות מהמשק.

יש לו יום חופשי אחד.

ובשאר הימים מגיע בין 14:00 ל15:00 בצהריים.

יש ימים מעט מאוחר יותר.

רוב השבוע יכול להוציא את הילדים מהגן מלבד יומיים שבהם הוא עובד בעבודה נוספת.

ראשון שני הוא ממשיך לעבודה נוספת ואז זה אומר שאחרי העבודה הוא יוצא שוב ב16:00 עד 18:00

שלישי רביעי חמישי הוא חוזר מוקדם ואז הוא מחזיר את הילדים ואני נשארת בעבודה אם באלי.

השעות אצלי יותר גמישות ואני משלימה מהבית אם צריך.

וזה באמת מורכב. ויכוח קבוע בין חמי לחמותי אם אפשר להצטופף ולארח את כולם או שלא כדאי.

לא דומה שבת כלה לאחות לפני חתונה

שזה אירוע חד פעמי ומיוחד

ליומולדת/יום נישואין או משהו דומה

וכן. לפעמים יש אירועים כאלו שעושים בשבילם מאמץ גדול יותר

ויחד עם זאת- לא לכל דבר צריך להסכים

לי יצא בשבת די דומה (שבת בר מצוה) אחרי לידה להחליט בשבת בבוקר שאני לא מבוגלת ללכת עם 3 ילדים לבד ושאני נשארת בדירה ולא הולכת לבית כנסת ובעלי בא לעזור לי אחרי התפילה

מי שעיקם את האף- היה לו אף עקום

והוא יכול להאשים רק את עצמו

בעלי אמר שלא בטוח שנבוא, אבל הם לא מצליחים לקבל את זה...

הלוואי והם יצליחו גם להבין את המקום שלנו.

לגבי התנאי של לאכול באולם לדעתי זה ממש לא הוגן, כי זה מעמיד אותם בסיטואציה לא נעימה. אולם עולה כסף ודורש כוחות של ארגון, גם אם זה נראה לכם בקטנה או שאתם מוכנים לעשות את זה בשבילם, יכול להיות שהם רואים אחרת את האפשרות הזאת

אני מסכימה ומבינה שאנחנו אלה שנפסיד (וכל השאר ירוויחו מקום נורמלי יותר).

לגבי האולם, אנחנו לא היחידים הסיטואציה ממש מפריעה להם, גם לעוד שני נשואים זה ממש קשה והם מקריבים בשביל זה, לכן עלה הרעיון של תנאי, אבל אני באמת לא מרגישה שזה נכון להציב תנאי להורים.

נשמע שזה צפוף אובייקטיבית ולא שאתם מפונקים. פשוט אני חושבת שגם אם כמה אחים נמצאים תחת הכותרת של "קשה" עבור כל אחד זה אומר משהו אחד, וזה תלוי בכוחות שלכם באותה התקופה, בשאלה אם יש תינוקות, בילדים השונים שלכם ושלהם ובעוד מלא פרמטרים. אז אפ להם נכון יותר להקריב ולהגיע - אחלה. ואם לכם זה לא נכון - זה בסדר גמור, ובעה שיהיו הרבה שמחות במשפחה שתזכו להצטרף אליהן בעתיד.

אבל בכל מצב עומדת מאחורי מה שאמרתי לגבי האולם, גם אם זה קשה לכל האחים.

אני חושבת שבאופן כללי חלק מהתפקיד שלנו ביחסים בינאישיים זה לדעת מה נכון לנו ומה טוב לנו. ההורים של בעלך עושים את זה בצורה מבאסת, אבל גם בצורה מצוינת - מה שנכון להם זה לארח בתוך הבית שלהם ולא באולם, ולכן זה מה שהם עושים. לכם כנראה נכון כרגע לא להתארח בצורה כזו - אז אל תלכו.

והאחרים גם כן צריכים לדעת מה נכון להם בסיטואציה..

יש אולי דרך לחלק את העומס של הסועדים? נגיד אם יש נכדים-אחיינים שהם כבר עצמאיים אז לעשות להם שולחן במטבח/חדר/מרפסת/כל חלק אחר של הבית ואז המבוגרים והילדים הקטנים ישארו לאכול בסלון ויהיה לכם יותר מקום?

את התינוקת לא הייתי משאירה לבד בחדר אחר, הייצי מנסה לחשוב אם יש דרך לשים אותה איתכם. אישית הייתי מעדיפה לאכול בתורות עם בעלי כשכל פעם אחד אוכל ואחד איתה במנשא או בידיים

סביב חתונה זה כן קצת יותר מחייב אבל לא בכל מחיר.

לא הייתי שמה תינוקת בת חודש בעגלה בחדר אחר כשהכל רועש. זה גם ככה די גיל של הנקה נונסטופ, אז בעיקר סינר הנקה ולתפוס פינה נוחה על הספה. 

אצלינו במשפחה כבר כמה פעמים עשינו שבת משפחתית ביישוב של אחי

אחי וגיסתי היו אחראים על הכל

וההורים שלי הגיעו כמו אורחים

זה ממש הקל עליהם..

את התשלום על האולם אני כבר לא זוכרת אם התחלקנו או שההורים שלי שילמו.

בבישולים התחלקנו וכל משפחה שילמה גם על החדפ והפינוקים שקנו.

כמובן לא אצלך!!

כי את תהיי מייד אחרי לידה

וזכית שבע לך ככה קשוב לצרכים שלך ❤️

אולי לאכול חלק מהארוחות בדירה שאתם נשארים בה? 

לבוא רק אם אני רוצה ולא כי צריך

בד"כ כשאני מאד במקום כזה פתאופ גם אני מוצאת את הרצון לבוא למרות הקושי ונהנית.

אבל ההרגשה שמוכרחים ושהפ יתבאסו עלי וכל זה מכניס אותי ללופ לא נעים.

ואם החלטתי בכל אופן לא לבוא, הכל טוב

תמשיכו לשמור על קשר עם המשפחה בעוד המון סיטואציות לא על זה ייפול דבר..

תחשבו על דרך לשמח את הכלה בצורה אחרת או משו כזה..

כשאת אומרת שחמיך וחמותך לא רוצים אולם זה משיקולים כספיים?

אתם מסכימים לשים על זה כסף?

מבחינת שאר האחים והאחיות איך הם רואים את זה? מפריע להם הצפיפות והעומס?

בעיניי אם אתם לא היחידים שמפריע להם מאוד העומס הייתי מנסה לארגן "קואליציה".

לדבר עם שני זוגות במשפחה שגם הם יהיו בעד אולם.

ואז לדבר בנחת וברוגע עם ההורים ולשכנע אותם.

ואם הבעיה של ההורים היא כסף אז כן שכל אחד יבטיח לשים על זה כסף כדי להשתתף בעלויות

ולהבטיח לעזור הרבה בארגון של האולם, בסדר ובניקיון.

במידה וכלום לא הולך,

אני לא הייתי מוותרת על שבת משפחתית.

בעיניי משפחה זה מעל הכל!! וזה ממש חשוב השבתות גיבוש האלו.

תנסו לראות מה יכול לעזור לך ספציפית להרגיש יותר בנח.

אולי תחפשו לבד דירה פרטית לעצמכם?

ואפילו שאת תהיי רק בחלק מהסעודות ותקצרי לעצמך את השהות.

אבל בעיניי האופציה לא להגיע היא לא אופציה (כמובן רק בעיניי, אבל באמת אני חושבת שזה מאוד מאוד מאוד חשוב)

יכול להיות שהוא רגוע רק עליכם, בלי קשר לקור.

זה תלוי גם איך המזג אוויר אצלכם, ועד כמה הבית קר.

פעם שמעתי שהמדד לקור הוא לא בכפות הידיים, אלא בחזה ובגב.

וצריך גם להיזהר לא לחמם יותר מידי.

אולי יעזור מדחום בחדר, שתדעו מה באמת הטמפרטורה?

הידיים והרגליים תמיד יהיו יותר קרים כי זה החלק החיצוני יותר של הגוף וגם הידיים יחסית חשופות אז זה לא מדד, צריך לבדוק מתחת לבגדים,בבטן או בעורף..

כדאי לדעת שגם חימום יתר לא כ"כ בריא, לי זה נראה שהוא לבוש טוב וכמו כן ניובורן רגוע יותר על הידיים 😉

כפות ידיים יכולות להיות קרות גם כשלא קר לו. אמרו שבודקים בחזה אם חם..

הייתי נזהרת לא לחמם יותר מידי. כדאי יד חום בחדר לבדוק שלא יותר מ21-22 מעלות אם אני זוכרת נכון

ומעל זה אוברול חם ושמיכה???

נשמע לי מטורף

תינוק צריך שכבה אחת מעליך.

ולא ערמת שכבות

אאכ את חיה באירופה במינוס מעלות עכשיו

גופיה ומכנסיים

אוברול חם

ושמיכה

ממש מספיק

חריץ קטן של חלון פתוח.חשוב שתהיה תחלופת אוויר

ואם את חוששת אז לקנות מד טמפרטורה לקיר

איך העורף שלו? נראה לי שזה מה שקובע, לא הידיים.

ןתיזהרי גם מחימום יתר...

בהצלחה ♥️