לעניות דעתי לפחות

רק לפעמיים איך שזה מתנהל פה בפורום, פחות עושה לי חשק להשתתף... אם כבודו הבין את כוונתי...

ראיתי פעם ספר של הרב שג"ר על זה שנקרא "לוחות ושברי לוחות". פתחתי אותו והיו שם כל מיני מילים ממש מסובכות שלא הבנתי, אז ויתרתי כבר...

 

אבל אכן נושא מעניין וחשוב.

שגרניק...

מכמותי ואנגלית.
הוא הכין אותי מצויין לשאלות פסקה ולטקסטים

בדיוק היה לנו שיחה בישיבה עם אחד כזה 

וכל הישיבה רעשה וגעשה...

@נחמיה17
מסתמא הוא כבר באמצע לכתוב על זה משהו ארוך...

מה אני חושב על פוסטמודרניזם? לא יודע... לא התעמקתי בזה עדיין... צריך עוד קצת ללמוד על זה...

אחד מהעקרונות של הפוסט מודרניזם הוא שיש כמה אמיתויות.

הקרטריון לאמת הקרטריון למוסר. של הרב קלנר.

השני הוא הדרכה כללית שאין לי כח לכתוב.

משהו ארוך, שמח?

אם כבר משהו מחכים!

 

 

אז ככה-

יש שני מונחים שזה ממש תלוי במה  אתה משתמש ביחס לדעות וכו'-

 

החלטיות

ונאמנות

 

החלטיות- זו מילה גאותנית שהעולם הפוסט מודרני בז לה, היא אומרת שדעה זו היא האמיתית, "היא אומרת", תזכיר הפוסט-מודרנה, "לא קובעת".

 

נאמנות- זו מילה מלאת ענוה. אני נצמד לא למשהו משלי. אני מכיר בזה שיש יותר ממני. אני רק אומר. אבל יש משהו קיים. משהו שאליו אני מוכן להתמסר.

זה כבר משנה קצת את  הכללים. כלומר הפוסטמודרנה מבקשת מכל מי שהוא לא היא (כלומר, נגיד- אתה) ענוה בעוד ההיא- תעשה מה בא לה. היא משתמשת במונח החלטיות.

 

הנאמנות- מבקשת ענוה בכל אחד כך שמותר ואפשר להכיר בכך שיש יותר ממני וממך. להכיר אבל, זה לא מספיק חזק. כי 'להכיר' זה בלי לתת וכשלא נותנים ההכרה היא בעצם כיבוד בעלמא שאתה תעשה מה בא לך. הנאמנות מבקשת  להכיר גם במגבלות. גם בלתת. זו ענוה במישור אחר לגמרי. ענוה לכולם.

 

[וואו, יצא לי נחמד.]

 

עכשיו אתם מרוצים?

טוב, תיוגים.

@יהדות=דרך חיים

@מבסוטטט

@פיתה פיתה

@קמנו ונתעודד

@כישוף כושל

@נגרינסקי

@יחידי

 

@לך דומיה תהילה

@אגל טל

(בצורה קצת משונה, חלקית, חד צדדית ושלא אומרת שום דבר...)
יותר רצינו שתכתוב את דעתך...

(אאווץ'! לא מסכים)

כתבתי בזה את דעתי, הבנת הנקרא. מה יוצא מבין השורות.

אני חושב שהפוסטמודרנה היא קטנה ורדודה ביחס למה שאני מצפה בנוגע לענוה ביחס  לדעה.

אבל ציפיתי ממך ליותר...

ולגבי מה שאתה חושב, אתה מנסה להסתכל על הפוסטמודרנה ביחס למה שאתה מצפה... זה קצת לא שייך כשאתה מדבר על הפוסטמודרנה בעצמה...
בשביל לתמודד מול הפוסט מודרנה אתה צריך לבוא ממנה...

בס"ד

 

דיונים פילוסופיים בנסיופ זה כלכך תשעג-ד, תשעה בחנוק....

איך היום רק מדברים על "יוואו קניתי לק" "יואוו האחיינים שלי בונבונים נצנצים" "היי, מה נשמע? אני  ברכבת  הקלה תכף ארד בתחנה המרכזית כי אני חייב שירותים"?!!!!

אוף.

אני רוצה לאו דוקא דיונים פילוסופים שתהיה רמה של מה כיף לי.

אוף.

מה רע בדיונים מהותיים?

 

 

בס"ד

 

נסיופ הוא חדר נחיצות כזה. לכל דור הוא נפתח כדי למלא את צרכיו.

אשרינו שהוא נפתח בשבילנו כשנצרכנו לזה, ובל נזלזל או נצר עינינו באופן שהוא נפתח לבאים אחרינו.

 

לא שאני לא מתגעגע לימים ההם לפעמים, אבל הם עברו.

אהבתי אותו למרות שאני לא בטוח שאני רוצה שזה מה שיהיה בפועל.

ובשנים שאתה הזכרת לא הייתי בכלל!

 

וגם- כשאני  "הייתי" זה היה כשהייתי יותר צעיר מאשר מה שאתה היית בזמנו וזה שונה.

בס"ד

 

(אפילו חשבתי על זה בעצמי)

 

 

אבל המציאס היא שכרגע יש פה דור שברובו רוצה משהו אחר. אם זה ישתנה- אדרבה ואדרבה, אשריך. אבל אולי כדאי לחשוב על כיוונים אחרים.

מחילה. פשוט יש דברים שלא צריך לנתח יותר מדי, פשוט חיים ומה שקורה קורה

בס"ד

נסיו"פ הוא אולי חדר נחיצות אבל הוא גם התיק הזה שאפשר להכניס אליו הכל.
אני חושבת שיש פה גם מקום לדיונים כאלה אם חלקנו נקיים אותם שוב (למשל אתה, אני, נחמיה, אני77 כשהוא קופץ פעם בעשרים שנה, עוד כל מיני שחשקה נפשם בדיונים ודעות).
בקיצור, זה די תלוי בנו. נסיו"פ לדעתי יכול להכיל יותר מגוון אחד של אנשים

זה מפני שהראש שלי נתקע בגג.

קפצתי מרב אושר

"למשל אתה, אני, נחמיה, אני77" כתוב פעמיים אני ועוד פעם אחת אני כתוב!!! אני באמת!

בפנימיות שלי אני מחייך ומכיוון שככל אחד אני בפנימיות הר המורניק- זה נחשב להרבה. סתם לא. אבל אני שמח.

בס"ד

אבל העיקר שאתה שמח

רק תמצא מי שיקשיב לך וסבבה

אמנם קצת התבגרתי מאז הימים ההם, וגם הסגנון שלי השתנה מהימים ההם,

אבל אני עדין לא מסרב להזמנה לדיון פילוסופי...

 

ואם יורשה לי (לא ברצינות, זה רק בשביל הנימוס), אפתח בבדיחה-

ילד בא לאימו ושואל: אמא, אני באתי ממך ומאבא ואתם מסבא וסבתא וכן הלאה למעלה. אבל מאיפה כל זה התחיל? סיפרה לו האם על בריאת העולם והילד שמע והמשיך. ניגש לאביו ושאל את אותה השאלה, ואביו סיפר לו את סיפור האבולוציה ושבאנו מהקופים. חוזר הילד לאימו ושואל, אימא, למה סיפרת לי את כל הסיפור הזה על בריאת העולם, ואבא בכלל סיפר לי שבאנו מהקופים?! ענתה לו האם: ילדי היקר, שאלת אותי, אז סיפרתי לך מהיכן אני הגעתי. שאלת את אבא והוא סיפר לך מהיכן הוא הגיע...!

 

אז מה שיש לי לומר על פוסט מודרניזם הולך בערך כך:

הפוסט מודרנה היא הבת המתבגרת של המודרנה, ובשביל להבין אותה כמו שצריך, יש להבין קודם מה היתה האמירה של העולם המודרני. העולם המודרני היה תוצר של ההתפתחות המדעית, החברתית והתרבותית שהיתה לפני כמאה וחמישים שנה, ובתיאור כללי ולא מספק של מה שקרה זה בערך כך: אנשים חיפשו אידאלים, חיפשו חכמה, חיפשו לחשוב בצורה ביקורתית ואמיתית, להבין איך צריך לנהל את העולם, ואיך אפש להבין הכל. איך אפשר לחיות ולהיות אנשים נאורים, משכילים, אוהבים, נאהבים ועשירי רוח. מתוך זה קמו הרבה תנועות בעולם, תנועות לאומיות, סוציאליסטיות, ועוד.

 

ימים עברו, שנים חלפו, העולם השתנה, הפילוסופים חשבו, האמנים חיפשו, והאנשים ניסו למצוא את דרכם. ואז קמה לה תרבות חדשה, פילוסופיה חדשה, רוחות חדשות התחילו לנשוב. ולפני שאציג מה קרה, אני רוצה להקדים מספר הקדמות שיסבירו קצת את הנחות היסוד של הפוסטמודרניזם.

במשך זמן ארוך מאד, הלכו והתפתחו תאוריות מדעיות שמסבירות איך העולם התפתח בצורה טבעית. איך התנהלות מקרית יצרה חומרים וחיים, ואיך החיים התפתחו ולמדו לשרוד. ואיך שבעצם כל ההתנהלות האנושית היא תוצר מקרי של כישורי השרדות. (זה שהתפתחו תאוריות מדעיות כאלה ממש לא אומר שזה נכון, רק שזה מה שחושבים הרבה אנשים שיש להם תעודות שאומרות שהם חכמים.)

וכאן מגיעה הבדיחה שהבאתי בהתחלה, התאוריות המדעיות האלה אולי לא נכונות על העבר, אבל הם נכונות מאד לגבי העתיד. כשאתה מחנך מישהו שהוא בריאה של ה'- אז הוא הולך ונעשה לנזר הבריאה, קם ונהיה לאיש, שמח בחייו וממלא אותם בתוכן של עשייה ובנין לעולם, בירור האמת וכינון מלכות ה'. אבל כשאתה מחנך אותו שהוא בא מהקוף, הוא לאט לאט מאמץ לעצמו תכונות של קוף אנושי, משכיל, מתורבת ומנומס, ממש אחרית הימים... (אני לא אומר שהוא הולך ונהיה קוף כדי לזלזל בו. אני מדבר פה על סוג אחר לגמרי של קוף ממה שאנחנו מכירים. על צאצא של קופים, שמה שנשאר לו מהקופיות שלו זה רק המורשת של הגדרת הזהות...)

דבר נוסף שקרה (ואני לא בטוח שזה לא הושפע מהדברים לעיל אבל נניח לזה כרגע), הוא שלאנשים נמאס מהניסיונות המלאכותיים לשכנע אותם להיות אידאליסטיים. אם אין דת, אז פשוט תחיה וזהו. תן להנות, תשמח ואל תפריע.

דבר נוסף שקרה הוא שהטכנולוגיה התפתחה ברמה מטורפת, והשפע בעולם המערבי פרץ את כל הגבולות, וכבר אין משהו שמניע אנשים לעבוד קשה, וסף הפינוק הולך ועולה. וכשאנשים לא צריכים לעבוד קשה וסף הפינוק עולה, צורת החשיבה שלהם הופכת לרדודה ושטחית. תן להם לחם ושעשועים ושיחקת אותה.

 

ולכן התעוררה רוח חדשה שאומרת- תן לחיות בשקט, תן לישון, תן לנוח. אל תדבר בשם האמת, כי בטח אפשר לחלוק עליך, ובכלל דיבור בשם האמת, הוא מפתח לכל שתלטנות. ואם טוב לנו ואנחנו מצאנו את הדרך לשמוח (?) בחיים שלנו, אז מה אתה רוצה? רק אל תפריע לאף אחד, כי יש לנו אינטרס כלל עולמי לעזור לאנשים ולא להפריע להם, כי רק ככה נוכל באמת להמשיך להתקיים. כל שאר הערכים (צניעות, הסתפקות במועט, חיפוש האמת, עמקות)- לעזאזל. תזרום וזהו. כמובן, אם ממש בא לך לשאול שאלות ולהיות ערכי ולחפש את האמת- אז תהנה, לך על מה שעושה לך טוב... (אם זה לא דורש יותר מדי, למה סתם חבל עליך...) כמובן, בתנאי שאתה עושה את זה כי אתה נהנה מזה, ונותן לאחרים לזרום לאיפה שיהיה להם טוב. לא שיהיה לך, חס ושלום, דעות מוצקות וברורות, ודרישות מהסובבים אותך.

 

יכול להיות שקצת הגזמתי והכללתי. אבל בסופו של דבר זה עיקרה של התרבות הפוסט מודרנית. ואם הרבה מהחילונים לא כאלה- זה רק בגלל שהם לא באמת הכניסו את עצמם עד הסוף לתוך התוהו ובוהו הזה.

 

הצד האמיתי שבפוסט מודרניזם הוא ההתפכחות שיש בו ביחס לתרבויות שלפניו. בדורות קודמים אנשים חשבו שהאדם יכול ליצור ערכים גם בלי לשאול מי ברא אותו. הטבע והמוסר יכולים להספיק לו, לא צריך את האמונה שהיא סתם עול מכביד ופותחת פתח לשרלטנים שמתחילים לדבר איתך על דברים רוחניים שאתה לא מבין בהם ולא תמיד מספיק חכם בשביל להבין שהם מבלבלים לך את השכל (מכוהני העבודה זרה, דרך הטפות הכמרים ועד למוסרי מורשת מוחמד). אבל לאט לאט הכל קורס, ואנשים מבינים שבאמת בשר ודם- זה כלום, אפס גמור, שבאנו מטיפה סרוחה וספנו במקום עפר רימה ותולעה. ואז, אם אנחנו גם מכירים את מלך מלכי המלכים שברא אותנו כדי שנעשה פה דברים טובים עד שנשוב אליו כשנסיים את תפקידנו ונגיש דו"ח על כל מה שזכינו לעשות- אז יש אמת ויש ערכים ויש משמעות לדברים, ואם אנחנו לא מכירים אותו, אז נשארה פה חתיכת שומן לפטם עד שיורידו אותך לקבר (לא שיש משמעות לקבורה, אבל שיהיה...)

 

במובן מסוים, אפשר לומר שגם היהדות עצמה מכילה אמירה דומה, שבאמת אל תצפה מהאדם שיגיע ליותר מדי מצד עצמו, ותזכור שבאמת הכל אפס ותוהו, אם לא שה' מחיה, מדריך ומעניק כח וערך אמיתיים לכל הבריות.

 

(קצת חפרתי, אז נגיד שזה גם בשביל כל הזמן שלא הייתי פה)

שבוע טוב וחנוכה שמח!

בס"ד

אבל טוב לקבל ממך הבזקי הודעות!

חנוכה שמח )

פוסט מודרניזם, אדיר

אבל סיי רגע
(רגע)
עדכנני נא. מה הוא הסמיילי המאושר?

אני כבר לא בטירונות. הנהלים עכשיו שונים (גם אם אני קצת מותח אותם... )


תמונה להמחשת ה"חופש"

בתמונה ניתן לראות את הצוות שלי נהנה לו בלעדיי, בעודי צופה בהם מתא הנהג של צוות אחר.
(|מתמרמר|)

ומסקנה - ת"ש זה דבר יחסי.

אשכרה.