מאז שהתחילה המחלה שלו
מאז שני לא מכירה כבר לא את אמא שלי
לא את אחים שלי
ו..לא אותו
אני תוהה אם באלי להכיר.
אחראיות?
הלוואי. בשנה האחרונה נשמטה ממני כ"כ הרבה.
אני שקועה כבר עמוק בתוך זה
אני מחייכת וצוחקת והלב בוכה בי
אין לי רצון להתמודד עוד עם כלום
פשוט כי די וכי נמאס
וכי אני רואה חברות שלי שברגע שהן מבקשות מהקבה שיזמן להן שקית ניילון הוא מזמן
ולי את זה לא אז טיפה של חיים טובים את זה אני כבר לא מעזה לבקש
לפעמים באלי רק לצעוק שיעזוב אותי ודי
אבל כוחי ועוצם ידי לא יעזרו לי פה
רק לשתוק ולספוג בשקט
ולהסתיר כמובן
כי אני צריכה להראות שהכל בסדר
הייתי אצל פסיכולוגית דיברתי איתה על השוליים של השוליים של הדברים שהציקו לי
לא מצליחה לסמוך על בני אדם
איבדתי כבר את התמימות.
ואת נשמה וצדיקה וממש תודה על הרצון והעזרה אבל אני לא יכולה ליפול עלייך
תודה לך
טוב לדעת ולהרגיש שיש פה אנשים טובים.
תודה.
אנשים יפים, מוצלחים,
אנשים של החיים,
ברוכים הבאים לחושך,
ברוכים הבאים לרכבת הרים של החיים שלנו,
ברוכים הבאים למחלקות סגורות
למבט אטום וריק
ברוכים הבאים לפחד מוות,
לפחד מהמוות
למקומות שבהם אין לכם מה לעשות
בהם אתם הצופים ואתם ההצגה
אתם הטובים ואתם הרעים
אתם המכילים אבל אתם גם המכאיבים
ברוכים הבאים לנפש
לתרופות,לכאבים
למחלות הפחות פוטוגניות
ברוכים הבאים לשלוש שנים של סרט
של עלייה ירידה ושוב ושוב
ברוכים הבאים למטה
ברוכים הבאים לדמעות של אמא בלי סוף
לרגעי ייאוש אצל אבא
ברוכים הבאים למלחמה על החיים
תכירו, זה קצת מפחיד, גם לנו
אז תיכנסו רק קצת
לא להיבהל
זה בעיקרון לא מדבק
אל תגידו כלום,
תיתנו איזה חיבוק
תעיזו להסתכל קצת בעיניים
תכירו את המבט הזה
תזהו את התהום
ואז תפיצו הלאה
תספרו שזה לא כזה מפחיד כמו שמספרים
ואנשים כאלה הם די רגילים
והם לרוב ממש חיים בתוכנו
והמשפחה שלהם היא לא פוגענית או משהו
ממש רגילה כזאת
אפשר לומר די טובה
ולפעמים באמצע היום, כשאנחנו נראים קצת מהוררים
אז זה רק קצת מחשבות על היקר שנמצא עכשיו בבועה שלו
במחלקה במקום כזה או אחר
נאבק על החיים שלו
אל תפחדו לשאול אם הכל בסדר איתו
אל תפחדו לשמוע את התשובה שלא ממש
והכי חשוב תשמרו את הביקור אצליכם בלב
קרוב קרוב
לא לשכוח, לא לשים בצד
יש אנשים שנלחמים כל יום על החיים
ויש להם משפחה שעומדת בצד
מחזיקה להם את היד
ומתפללת שהם יצליחו
וגם אם זה קורה כמה פעמים ביום
אל תתעלמו
יש פה אנשים שנלחמים על החיים
ויש להם משפחה.
מצד שני אני מתעורר בי אהבה עצומה ומצד שני כאב עצום על אחת שעשתה בתוך מסגרת גן סוג של טיפול פסיכולוגי הנקרא emdr
ובסוף פיטרו אותי כי לא יכולתי מבחינה רגשית לטפל בילד הזקוק להשגחה צמודה וכל הצוות ידע וקיבל חלק מהכלים גם לטפל בי
אז מצד אחד עברתי את הטיפול ובאבחה אחת נגמר וזה כואב שורף את הלב ושואלת את עצמי למה לעיני כולם לעבור טיפול..
ומצד שני היא עבדה איתי בחינם וזקוקה לעזרה הזו ויחד עם געגועים עזים לאותה אחת והכרת תודה על כך איך איך מתמודדים עם הקונפליקט הזה קשה מיסר ועצוב יחד... האם משהו בתוכי מעורער עד כדי כך האם זה נקרא מזוכיזם...... 😭😭😭
אכפת לנו ממך ומאחלים רק טוב ושיהיו לך הכוחות להתמודד
לפני שבועיים עברתי מצב נתק.. פניתי לרופא והיפנה אותי לבדיקות דם כמו אלקורידים )מקווה שכיניתי אותו נכון..
ביקשתי שיבדוק לי ויטמינים ומינרלים ומסרב וממש מרגישה שחסר לי איזה מינרל או ויטמין דחוף בגוף
השאלה שלי איפה אפשר לבדוק בדיקה כזו מחוץ למסגרת הקופות חולים וכמובן שיהיה בכפוף להפניה?
לא הרבה, משהו כמו 30-40 אני חושב
ושיהיה רפואה שלמה. מאחל שהבדיקה תלמד מה יש ומה אין ושיהיה לרפואה.
לא יודע לגבי פענוח.
ביחס למה לובשים, אסור באיסור חמור משהו ממתכת, כל דבר ממתכת חובה להוריד!!!
חוץ מזה, אני לא בטוח. (יש מצב שחובה חלוק של בית חולים, אבל אם יש ריצ'רץ' על הבגד אז אסור אותו)
ממליץ להתקשר אל המכון mri ולשאול אותם
לדעתי, מומלץ מלווה, יש סיכוי סביר שהבדיקה עצמה אפילו תגרום לטשטוש מסוים ואיבוד משקל.
ביחס לאיזור בגוף שאותו מצלמים.
לי צילמו את הקרסוליים, ולא הייתי צריכה להוריד עגילים למשל
כדאי פשוט לשאול
רופא רגיל יכול לקרוא את הצילום ולהבין את הפענוח
לא עשיתי עם חומר ניגוד אז אני לא יודעת, אבל למיטב הבנתי זה לא משפיע על המצב הפיזי.
בכל אופן כדאי עם מלווה, כי בבדיקות רציניות לא כדאי להיות לבד וגם התורים ארוכים (במיוחד עם חומר ניגוד)
מאחל בריאות איתנה וכוחות להתמודד.
לגופו של עניין, אני לא יודע.
בהערה אציין שאין לנו יכולת לדעת אם מי שנמצא בצד השני של המסך מנסה לסייע או לנצל ולכן הזהירות נצרכת בשני הכיוונים וכדאי להיזהר בשיח אישי בנושא
