יש שני מונחים שזה ממש תלוי במה אתה משתמש ביחס לדעות וכו'-
החלטיות
ונאמנות
החלטיות- זו מילה גאותנית שהעולם הפוסט מודרני בז לה, היא אומרת שדעה זו היא האמיתית, "היא אומרת", תזכיר הפוסט-מודרנה, "לא קובעת".
נאמנות- זו מילה מלאת ענוה. אני נצמד לא למשהו משלי. אני מכיר בזה שיש יותר ממני. אני רק אומר. אבל יש משהו קיים. משהו שאליו אני מוכן להתמסר.
זה כבר משנה קצת את הכללים. כלומר הפוסטמודרנה מבקשת מכל מי שהוא לא היא (כלומר, נגיד- אתה) ענוה בעוד ההיא- תעשה מה בא לה. היא משתמשת במונח החלטיות.
הנאמנות- מבקשת ענוה בכל אחד כך שמותר ואפשר להכיר בכך שיש יותר ממני וממך. להכיר אבל, זה לא מספיק חזק. כי 'להכיר' זה בלי לתת וכשלא נותנים ההכרה היא בעצם כיבוד בעלמא שאתה תעשה מה בא לך. הנאמנות מבקשת להכיר גם במגבלות. גם בלתת. זו ענוה במישור אחר לגמרי. ענוה לכולם.
