הוא יאהב, הוא אוהב, אהב
עת הזמר גובר, הפזמון חוזר
הוא אוהב, אהב
....
צחקי ילדה, צחקי
עוד נכונות גשמי זהב
עוד נשיר על ברק ועב
נרוץ בין טיפות, נלקט רקפות
ונצחק כי הכל כזב

אל הכלא פסעתי בצער
אל הכלא החם אשר שמו אהבה
נאספתי כמו נער
וסוהרת יפה בתנועה רחבה
נעלה את השער

לא נצרבת בלהט
השרפות בדרכים שסמרו
מאימה ומדם
וביושר לבב שוב
תהיי ענווה ונכנעת
כאחד הדשאים כאחד האדם

פרועה אני שנה תמימה מה
כולם אומרים לי כי אני יפה
רק רגלי הן עקומות נורא

וכשיצאנו לטיול יול יול
לפרדס וגם ללול לול לול
כולם אמרו ימימה כה יפה
רק רגליה עקומות נורא

איני רוצה שילעגו גו גו
לכשאגדל כולם יאמרו רו רו
ימימה היא בובה כה יפה
רק רגליה עקומות נורא

הסגור והעצוב
כבר ידעו היא לא בסדר
היא הולכת לבלי שוב
עוד פורחות הרחק בעמק
שלל חבצלות הבר
אך למרות הכל, למרות הכל
הכל נגמר
הכל נגמר

איך ניחשתי את זה - לא חשוב
הוא תמיד מסתובב לו עם קטע ישן
עם דמעה ענקית ועם פרח קטן

בכיתי בכיתי
ומי לא בא
מיכאל
והוא הבטיח פעמיים שיבוא אחר הצהריים
ומי לא בא
מיכאל

ושוב הולם ליבי איתך
אך איפה הם כולם
אותם ילדי השמש?
הסירות כולן טבעו
וחברי כולם נסעו
גשרון העץ שהתמוטט
עוד מטייל בין שתי גדותיך

התזכור את השמיים שטיילו על פני המים
את הכוכבים שרחצו בין קני הסוף
התזכור שירי ירח
וחצב בודד פורח
את המחצבה שהתעטפה באור כסוף

מנוח לא מצאה רגלך
ציפור פצועה, חזרי אלי
ושובי לביתך

האזיני לקולות
הרעם על גגות בתים
מקול סופה, שמרי נפשך
שובי לביתך

כוכב נופל ומשאלה נשאלת

לאט לאט בתוך השקט
מגליד הכאב כמו צלקת
הגוף מתחיל לשכוח
רק העור זוכר
גם זה כאב
אבל מסוג אחר

ובאלי לצרוח את מה שקרה השבת אבל אי אפשר, אי אפשר איש אפשר
והכל נוראי והכל רע וזה כלכך לא פיר
סרטן זה איכ איכ איכ איכ איכ איכ איכ איכ

אני קוראת

לפעמים אני רק רוצה שהכל יפסיק רק בשביל שההמתנה הזאת כבר תיגמר
ואולי אנמ רעה אבל די. די די די די
איך לא נגמר לה הכח כבר לעזאזל