מחילה, אבל אחרי ההתרוצצות עם הילדים, עבודה, לנסות להשאיר את הבית שפוי נראה לך שיהיה לי כח להתאפר/ להתלבש יפה סתם כי בעלי חוזר הבייתה אחרי יום קליל בעבודה? 

אבל זה מאוד הגיוני, כמו שבבית אתה חולץ נעליים, לבוש בבגדים נוחים ובחוץ לא. 

אני אשים צבע בעיינים זה יגרום לו להאריך ולאהוב אותי? לי זה ממש לא נשמע

אני חושבת שמפסיק פעם ב... שכיוצאים ואת מתלבשת טוב אז זה כיף בדיוק כמו שהוא מתלבש טוב וזה עושה טוב שאתם זוג שנראים טוב.

באופן עקרוני נכון ללבוש טרנניג ומטפחת יפים, לקנות מידי פעם חדש שלא יהיה בלוי

אבל מפה ועד לשים כל ערב שרשרת איפור בעינים וכו .

וגם האמת האמת אני באופן אישי לא מחפשת את זה שבעלי ישתגע על המראה שלי יותר חשוב לי שדברים שמפריעים לי ישתנו וזה לא יקרה אם אשים איפור בעינים . בודאות.

כאילו בעלך עולה במדרגות את רצה לשים שרשרת???

באופן עקרוני זה נחמד ויפה להראות טוב . מתלבשים בבוקר יוצאים הבעל רואה אותך לבושה טוב

יוצאים לאירועים או יציאות את נראת טוב

לא חושבת שזה כזה קריטי שהבעל בא ואת תהי עם שרשרת ובושם

ונגיד שכן. אז בשביל מה? כאילו מה המטרה ? באמת אני שואלת. מה המטרה בלהראות עם מטפחת יפה ושרשרת כשהבעל מגיע?

את כולך עייפה רוצה כרגע רק לישון לנוח מכל היום המטיש

את נשואה כמה שנים טובות עם כמה ילדים?

או נשואה שנה עם תינוק?

כי לדעתי זה מאווודדדד משמעותי

לפרגן לעצמה ביציאות וחוגים וכו' זה  כן אני בעד

אבל האמת שאם אני אשים מטפחת יותר יפה או פחות כשבעלי מגיע לא נראה לי שזה ממש משנה, הוא לא יבוא פתאום ויתעלף עלי כשכל הילדים ברקע אחד אוכל אחד מתקלח אחד מושך בשיער וכו....

אז שוב, חשוב להשקיע להראות טוב, אבל לא בשמונה בערב כשמילא הכל כרוח סערה ,המטפחת והשרשרת לא יהפכו את החיים למדהימים.

ואני גם לא חושבת שמקום של האישה זה כל הזמן לרצות ולנסות להראות טוב ולבשל ולנקות וכ

שאני נשואה כמה שנים טובות עם כמה ילדים ונכון שבשמונה בערב הכל כרוח סערה

ובכל זאת משתדלת שהבגדי בית הנוחים שלי יהיו יפים גם אם זה טרנינג אז טרנינג חמוד ולא מוזנח ובלוי

משתדלת גם להתאפר בקטנה

וזה משפיע מאד

נכון שהוא מגיע לבית בזמן כזה אנחנו לא ממש פנויים אחד לשני כאילו שיצאנו לדייט אבל זה עושה משהו יותר נעים לאוירה, נותן תחושה טובה ברקע

ממש כמו שכשהוא עמוס ועובד קשה עדיין יהיה לי יותר כיף לראות אותו לבוש טוב ולא מסמורטט ולא שאני מבקשת את זה ממנו אבל מספיק שזה יהיה במודעות שלו באופן כללי וכשזה כן קורה זה נחמד

אני מרגישה שזה מכניס קצת ניצוצות אפילו בתוך העומס של היומיום. וזה כיף ממש

בתכל'ס החיים שלנו מאד עמוסים ואם נשמור את כל הרומנטיקה שלנו רק למתי שממש יש לנו זמן לזה - לא נגיע לזה כמעט אף פעם. 

אני אפילו זורקת את הישנים כדי שלא אגיע למצב שאתקע ואז אלביש אותם

כל מה שישן, גם לי וגם לילדים וגם בעלי אנחנו זורקים ,כי איכשהוא מגיעים ללבוש אם הם בבית.

אז את חושבת שאם לובשים טרנניג חמוד זה גורם לבעל לא להיות אדיש אליך? כמו ששואלת פותחת השירשור?

זה מה שאני עושה...

להגיד שאם תלבשי טרנינג חמוד זה יגרום לבעל לא להיות אדיש אליך? בדיחה טובה.

זו דוגמא קטנה לדברים קטנים שמראים יחס של רצון טוב, לקיחת אחריות על הצד שלי במערכת היחסים, לעשות דברים קטנים שיעשו לבעלי טוב על סמך מה שאני מבינה ממנו או שומעת ממנו בהזדמנויות שונות שאנחנו מדברים על דברים

לכל אחד יש העדפות אחרות וכל בעל ואישה לומדים במשך הזמן להכיר אחד את השני מה כל אחד אוהב ומה עושה טוב לכל אחד.

הדגש הוא הרצון הטוב לעשות בשבילו גם דברים קטנים וגם בתוך שטף החיים ועומס היומיום

לקחת אחריות על החלק שלי, לעשות את הדברים ממקום של אהבה ורצון לנתינה. לא ממקום של מניפולציות או צפיה שהוא יעשה או שהוא יחזיר.

בדר"כ מקבלים כפליים בחזרה - אולי לא בדיוק בדרך שאת ציפית אבל זו גם חלק מהחכמה - ללמוד להבין ולזהות מה הדרך של בעלי להראות אהבה, להעניק. ללמוד להנות מזה ולקבל מזה את האהבה שאליה הוא התכוון 

קצת מתוסבך, מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי..

את לא צריכה לדרוש עזרה בבית. הוא צריך להשתתף איתך. זה גם הבית שלו.

אין שום פסול שהוא ישטוף כלים או יעביר מכונה או יסדר את החדר.

כמובן שאת לא צריכה לגעור בו בצורה לא יפה אלא להאיר את עיניו שהבית של שניכם. ואם הוא רוצה שיהיה נעים בבית הוא צריך גם להשתתף במטלות. 

אני חושבת שלתת חופש פעולה כמו שאת נותנת זה מידי הרבה!! 

הלו להזכיר לו שאתם נשואים ויש גבול כמה משחקי מחשב ופעיליות פוליטיות על חשבונך!!

לדעתי את יותר מידי יושבת בשקט ונותנת לו שקט ומילא היה מעריץ אותך על כך. אבל זה לא נשמע ככה ממך ...

כנ"ל ארבע. למי את חושבת שאת עושה טובה שהוא לא לוקח חלק מפעילות שוטפת בבית? לא רק שאת לא עושה לו טובה. את עושה לך נזק!!!!

שיתחיל לגלות מחויבות לך ולבית כי אתם נשואים זה לא פקניק

ובמציאות שהוא אדיש אליך הכל לוקח כמובן מאליו , הכל מגיע לו

אז תחשבי באיזה צורה תצליחי להניע אותו כדי שלא יהיה אדיש אליך

כל מה שניסית עד היום לא הצליח תנסי דרכים אחרות

תזכירי לי...

אז הוא אדיש אליך מאז המקרה?

או בעקבות האדישות שלו התאהבת במישהוא?

אני רואה את זה קצת אחרת

לדעתי יש לך שחיקה נפשית פנימית, את נותנת ונותנת ונותנת ולא מרגישה שמקבלת בתמורה. כלי מלא יכול לעלות על גדותיך ולהשפיע גם על הסביבה, אם את רק נותנת ולא מתמלאת את מתרוקנת. אני צודקת?

את צריכה להבין שחלק מהנתינה שלך אליו זה לתת לעצמך. נשמע לא ברור? 

את עושה הרבה בשבילו בשביל לשמח אותו וקצת מוחקת את עצמך בדרך, זה יכול קצת להסביר למה אולי הוא לא מספיק מעריך אותך. תדעי לך שבידיך לשנות את זה - את תתחילי לכבד את עצמך, להעריך את עצמך. לתת לעצמך מקום. וזה יעביר לו שדר שאת חשובה שיש מקום לצרכים שלך.

כמים הפנים לפנים - אם את לא מכבדת את הצרכים שלך גם הוא לא יכבד אותם. ולהפך

שבי עם עצמך, תחשבי מה בא לך לעשות - דברים גדולים, דברים קטנים. תעשי לך רשימה.

פעם ביום יומיים או שלושה תעשי דברים מהרשימה.

אם זה משהו שאת צריכה את הסכמתו או השתתפותו - דברי איתו (אני למשל לא אלך לקורס שעולה כסף בלי לדבר על זה עם בעלי. אם זה בקטנה אז כן אבל הוצאה יותר משמעותית - מדברים על זה ביחד)

אם את צריכה שישמור על הילדים או שתביאי ביביסיטר - דברי איתו על זה.

לא ממקום מסכן, ממקום שמעריך ומכבד את עצמך.

בסופו של דבר בצורה עקיפה יש פה גם נתינה לבעל - את יוצרת בשבילו אישה מאוזנת, שמחה, בעלת הערכה עצמית בריאה. כלי מלא יש לו גם מה לתת.

רק את יכולה להוציא את עצמך מהשחיקה הכל כך טבעית ומובנת הזאת

פשוט תתחילי לתת לצרכים שלך מקום גבוה בסולם העדיפויות שלך

רק להוריד את כל האיפור ייקח לי שעה שיכולתי לישון בה ;) אני צוחקת. אם האיפור גורם לך להרגיש טוב עם עצמך אז השגנו את המטרה, כי זה משפיע על הבעל שאת שמחה ורעננה. אישית לא נוח לי עם איפור ואיך שאני נוחתת בבית אני מעיפה את המטפחת ושמה טרנינג. הכי נוח וכיף לי

בעלי מעדיף שאתלבש פשוט. הוא לא מתחבר לאיפור, ללקים ולמטפחות מקושקשות ולבובו המטורפים שנשים הולכות איתן.

ודווקא כשאני מסתובבת בפיג'מה בבית זה נותן לו תחושה ביתית וכיפית. כמובן שהפיגמות לא בלויות אלא נקיות ומגניבות (יש לי ממש אוסף של דיסני ודומיו).

אז לא, הגברים לא ת-מ-י-ד מעדיפים אותנו ככה. כמובן שחייב להיות טיפוח בסיסי של ריח נעים מהגוף ומהפה. אבל לא צריך להגזים. אנחנו בבית לא בפגישת עסקים.

יש כל כך הרבה סוגי גברים. חבל לעשות הכללה כזו.

מה כל אחד אוהב זה כבר עניין של טעם אישי

מאד מבינה את מה שחסר לך, את הגעגוע לקסם של פעם. במשך הזמן הקשר משנה צורה

זה קצת כמו צומת דרכים כזה, אפשר להגרר לאכזבה ותסכולים שיעכירו את האוריה ולא תשיגי את הרומנטיקה והאינטמיות שלהם את מתגעגעת ואפשר גם להחליט בשקט בשקט בינך לבין עצמך שאת פועלת להצתת הרומנטיקה והאינטמיות מחדש בלי "לדבר על זה" - יותר מעשים פחות דיבורים

ליזום יציאות משותפות, ליזום ערבים אינטמיים - מה שמתאים לכם.

אבל בגישה חיובית, במקום גישה של - אתה אדיש, אנחנו כבר לא מאוהבים כמו פעם

לנקוט גישה של - בא לי לעשות איתך משהו מיוחד 

אצלינו אפילו הליכה טובה בערב ביחד עושה את העבודה, משתיקים טלפונים ויוצאים לגמרי עם עצמינו, קצת זמן איכות שקט ונעים בלי ילדים ובלי כלום ההליכה הנמרצת, האויר - משהו בזה יוצר תחושת קירבה כל כך טובה. זה משהו שקורה רק אם עושים את זה, לא אם מדברים על זה... (בכלל נראה לי שגברים בכללי פחות אוהרים "לדבר על זה..") 

אגב, לגבי ה"ליבו גס בה" - עד כמה שזכור לי הפירוש דוקא חיובי, לא זוכרת במדויק

איך בעלך הסביר לך את זה?

כל שאר הדברים שאמרתי - משהו מזה דיבר אליך?

כמה שנים אתם נשואים? יש לכם ילדים? 

מצאתי לך מאמר נחמד על שלבים בקשר הזוגי

שלבים בקשר הזוגי

כולנו רוצים אהבה אמיתית, אהבה מתמשכת כזאת שלא נגמרת גם אם אנחנו בשנות ה-20, ה-30 או אפילו ה-40 לחיינו ואף מעבר..

עם זאת מערכות יחסים רבות מסתיימות ורוב האנשים לא מבינים מדוע .
הם מאמינים כי עשו טעות, מגיעים למצב של היסוס ו- ׳׳התפכחות׳׳ (שלב -3), וטוענים לדעתם כי הם בחרו בשותף הלא הנכון לחיים ולכן רוצים לסיים את הקשר.

מיד כשהקשר מסתיים ולאחר שעוברים את תהליך ה-׳אבלות׳׳ על הקשר הזוגי שמגיעה לאחר הפרידה, הם מתחילים לחפש שוב, זוגיות חדשה מההתחלה. בתקווה שהפעם זה כנראה יהיה שונה.

מה שמוכיח כמה אנשים מחפשים אהבה בכל המקומות הלא נכונים!

הם לא מבינים כי ׳׳שלב - 3׳׳ הוא לא הסוף! ׳׳שלב - 3׳׳ הוא ההתחלה האמיתית להשגת אהבה אמיתית, אהבה שנמשכת ללא ספק - לנצח.
איך זה עובד? יש כמה שלבים.

אלו הם השלבים:
שלב 1: התאהבות/הימשכות - ראשונית.
שלב 2: להפוך לזוג באופן רשמי.
שלב 3: ׳׳התפכחות׳׳ (היסוס ומחשבה שניה על הזוגיות)
שלב 4: התמודדות וגילוי עצמי.
שלב 5: באמצעות הכוח של שנייכם - לכבוש את העולם יחד!

שלב 1: להתאהב׳׳התאהבות׳׳ היא טריק של הטבע אפשר לומר, רגש ותחושה שנוצרים יחד כדי לגרום לאדם לבחור בן/בת זוג לחיים ועל ידי כך המין האנושי ממשיך להתקיים בזכות הזוגיות שנוצרת מאהבה.
משיכה ותושקה מטורפת, ביישנות תחילה שחוסמת ואז התקרבות בלתי פוסקת.
שיחות אל תוך הליילה, מחשבות בלתי פוסקות, פרפרים בבטן, כל מפגש מרגש, סקס מטורף - חושני ומלא בתשוקה בלתי פוסקת וחשק לעוד כל הזמן!
לא מפסיקים לדבר עליהם או להתגאות בהם או בכלל להיות מאושר שיש לכם אותם לצידכם.
זה מרגיש כל כך נפלא אם תחשבו על זה מבחינה מדעית כשמתאהבים אנחנו מוצפים הורמונים כגון דופמין, אוקסיטוצין, סרוטונין, טסטוסטרון, אסטרוגן ועוד המון השפעות מיוחדות וחיוביות על הגוף, ממש כמו סמים! (נשמע מוגזם אה? ... זאת אהבה. ) 
התאהבות גם מרגישה נהדר כי אנחנו משליכים את כל חלומותינו ותקוותינו על בן/בת הזוג שלנו. אנו רוצים לדמיין כי הם יוכלו להגשים את כל הרצונות והחלומות שלנו, שנטייל במקומות שעליהם חלמנו בילדות, יאהבו אותנו כמו בסרטים או לפחות כמו שהיינו רוצים, יספקו את כל השאיפות ממערכות היחסים הקודמות שלנו שלא הצליחו ופשוט - יגשימו! יגשימו את הפוטנציאל הזוגי החבוי בנו שרק מחכה לפרוץ החוצה אל האדם הנכון שיצליח לגלות אותו.
ואנחנו בטוחים שאנחנו נישאר מאוהבים לנצח בזכותם.

שלב 2: להפוך לזוג
בשלב זה האהבה מעמיקה, אנו הופכים יחד להיות לזוג. זהו זמן של להיות ולבלות כמה שיותר ביחד וכמה שיותר לשמוח, להנות, לצחוק ולחייך מכל רגע ורגע אפשרי של הדבר הזה שנקרא - ׳׳ביחד׳׳ ולצבור זכרונות מתוקים לכל החיים.
אנו לומדים עם הזמן מה האדם השני אוהב ושונא, מה טוב עבורו ומה רע בשבילו, לומדים לקבל אותו לחיינו והוא אותנו. אנחנו מכניסים לחיים שלנו מישהו נוסף, לאט לאט לומדים לפתח חיים של "שנינו" יחד ומפסיקים לחיות לבד כמו שהיינו לפני שנפגשנו.

בשלב זה אנו חווים פחות ופחות מתחושת ה-׳׳סם הממכר׳׳ שהיה לנו בתחילת הקשר (שלב 1) ותחושת הסם פשוט לאט לאט מתפוגגת...
עם זאת- אנחנו מרגישים יותר מלוכדים עם שותפינו החדשים לחיים.
אנחנו מרגישים יותר מחוברים לשותף החדש לחיים שלנו, רגועים ובטוחים יותר ויותר מיום ליום.
הסקס כמובן לא יוכל להיות פרוע יותר כמו שהיה בעבר, אבל זה מספק אותנו לבינתיים, מאוד.
אנחנו מרגישים בטוחים בזוגיות, אנחנו יודעים שנדאג לה ונטפח אותה. אנחנו מרגישים קרובים ומוגנים ובעיקר מוערכים מצד בן/בת הזוג שלנו על כל דבר קטן. לעתים קרובות אנו חושבים שזוהי הרמה האולטימטיבית של אהבה ואנחנו מצפים שזה יימשך לנצח.

אנחנו בדרך כלל חיים באיזור ׳׳שלב 2׳׳ כעיוורים לפני מה שבא ומתקרב אחרי הסיבוב: שלב 3.

שלב 3: ׳׳התפכחות׳׳ (היסוס ומחשבה שניה על הזוגיות)
אף אחד לא סיפר לנו על שלב 3 בהבנת האהבה והזוגיות.
שלב 3 הוא המקום שבו חיי זוגיות רבים של אנשים התמוטטו. עבור יותר מדי קשרים זאת תחילת הסוף. תקופה שבה דברים מתחילים להרגיש רע. זה יכול להתרחש באיטיות או יכול להרגיש כל כך מהר כמו לחיצה על מתג שפתאום הכל מתהפך והכל משתבש! דברים קטנים מתחילים להטריד אותנו. אנו מרגישים פחות אהובים ופחות אכפת לנו. אנחנו מרגישים לכודים ורוצים לברוח.
אנחנו הופכים להיות יותר עצבניים וכועסים או לפגיעים ומסוגרים. אנחנו יכולים להישאר שעות נוספות עסוקים בעבודה או עם משפחה וחברים אך לא עם בן/בת הזוג שלנו. אנו תוהים היכן האדם שפעם אהב נעלם?! . אנו מייחלים להאהבה שהייתה לנו בעבר שתשוב ותחזור, אבל אנחנו לא יודעים לאן היא נעלמה או איך להשיג אותה בחזרה.
אחד מבני הזוג או שניהם יחד לפתע רוצים לברוח מחוץ לבית, מחפשים סיבות למה הם צריכים לצאת או תירוצים למה לא יכולו להיפגש או לבלות יחד כפי שנהגו בעבר.
בסקס עדיין שוכבים יחד, אך ללא תחושת מרגש אינטימית, חושנית, או עם תשוקה מטורפת כפי שהייתה בעבר...

התשוקה נעלמת ואיתה גם האהבה, כך זה מרגיש לפחות.
לעתים קרובות אנו מתחילים לחלות במחלות פיזיות אמיתיות,

הגוף סובל ונהיה חולה בעיקר מהנפש והנשמה שלנו שסובלים והפכו לחולים עוד הרבה לפני ובכך משפיעים על גופינו.
תקופה איומה שאף אדם לא מאחל אותה לעצמו בזוגיות שלו, אך מתישהו היא צריכה לבוא, זאת האמת.

יש פתגם ישן שאומר "כאשר אתה עובר בגיהנום, אל תעצור, המשך ללכת קדימה." 
זה הצד האמיתי בשלב זה של החיים, ההגעה ל-׳׳גיהנום׳׳ שבזוגיות.
זה קושי עצום שמצריך משני בני הזוג לנסות ולהתמודד יחד בקשיים שלפתע נפלו על שניהם יחדיו.
זה יכול להיות כל דבר, ממריבה קטנה, למעשה מטופש, למילה שלא הייתה במקום או כל סיבה אפשרית אחרת שקיימת בעולם שיכולה לגרום לכם כזוג לכל הדברים והתחושות השליליות שכתובים בפסקה מעל.

וזה לצערי רובנו, השלב המכריע במערכות יחסים רבות שבמידה ולא הצלחתם להתמודד איתו או לשאוף לשלב מספר 4, כנראה שכבר לא נשארתם עוד יחד, ובעיקר געגוע אל העבר או הניסיון ליצור מערכת יחסים חדשה עומד על הפרק.
הצד החיובי של שלב 3 מגיע מיד אחרי 
כך או כך, בין אם הגעתם לשלב 3, או בין אם לא הגעתם כלל או שאתם כבר אחרי, המשיכו לקרוא את השלב הבא...

שלב 4: התמודדות וגילוי עצמי.
זהו ההמשך של שלב 3. שלב 4 קורה אחרי שהשלמתם עם העבודה שזה המצב הקיים אצלכם היום, אם הגעתם לשלב 4 כנראה שיש בכם עוד את הרצון ׳׳לתקן׳׳ או ׳׳לשפר׳׳ או שבכלל ׳׳ללמוד לעתיד׳׳ מה אמור לקרות אחרי ולא ליפול למספרי הסטטיסטיקה של כל אלו שנפלו בדרך.

מיד אחרי שהחום והאש שנוצרים יחידו ב-׳׳גיהנום׳׳ הזה שלכם בשלב השלישי, הוא שורף בעיקר הרבה אשליות שהיו לכם על עצמכם ועל השותפים שלכם בזוגיות בתחילת דרכה של מערכת היחסים שלכם. כאן יש לכם הזדמנות להיות יותר אוהבים ולהעריך את האדם שאתם איתו, למרות כל הקושי שנוצר אתם נמדדים באמת עם עצמכם עד כמה אתם מסוגלים לתקן ולבנות מחדש את הזוגיות שעוד שניה נעלמת כמו גפרור שהוצת לפני מחצית השניה ומאיים לשרוף את הכל.
הקושי שנוצר בשלב השלישי נותן לכם את ההזדמנות בפעם הראשונה בחיים להתעלות מעל עצמכם לשם שינוי, לקבל החלטה ולהתמודד עם המצב הקיים. במקום להמתין ולחכות שבן/בת הזוג שלכם יעשו את הצעד הראשון או הנכון ביותר לדעתכם, ויהיו ׳׳בני הזוג האידיאלים׳׳ כפי שהייתם מצפים מהם להיות,
אתם הם אלו שצריכים להפוך לכאלו הפעם ופשוט ליזום.

יכולת ההבנה שלכם והתמודדות העצמית שלכם בעיקר, מול הקשיים האישיים והנפשיים שאתם חווים כרגע (ריחוק, אגו, כבוד עצמי, עקשנות, כעס, אי הקשבה, עצבים, חוסר תקווה, שמירת טינה וכו׳.. ) במטרה של - לא לוותר ולא להפסיק את הדרך הארוכה שעברתם עד כה, מתוך האמונה שהעתיד שלכם יחד יכול להיות טוב הרבה יותר אם תשתדלו מעט, יחד.
כל זה יקרה ויצליח כשתהיו כנים, פתוחים וגלויים יותר מתמיד אחת עם השני.
כשתצליחו לגרום לבן/בת הזוג שלכם לדבר איתכם על מה שמפריע באמת, מה שנקרא ׳׳לשים את הקלפים על השולחן׳׳ או במילים פשוטות - לדבר! לנסות לפתור את הבעיות כמו אנשים בוגרים שעל כף המאזניים מונחת כרגע הזוגיות שאותה בניתם ואין בכוונתכם לוותר עליה מתוך אמונה וידיעה כי היא הדבר הטוב והנכון ביותר עבורכם.
רק אז, רק כאשר הדבר יגיע משניכם יחד לאחר הסבר ושיחה מעמיקה על כל הבעיות, תוכלו להגשים את השאיפה שהייתה לכם מההתחלה והיא - חיי אהבה אמיתיים בדגש על המילה - יחד!

ככל שאנו נלמד יותר איך להבין ולקבל את השותף שלנו לחיים - אנו נוכל ללמוד איך לאהוב ולקבל את עצמנו הרבה יותר מבעבר.

שלב 5: באמצעות הכוח של שנייכם - לכבוש את העולם יחד!

אף אחד לא צריך להזכיר לנו שהעולם ׳׳לא מקום מושלם׳׳.
עוד יש מלחמות וסכסוכים בין מדינות, דתות, עמים ובעיקר בין - אנשים.
אנו תוהים האם בני האדם יוכלו להמשיך לשרוד בעולם הזה. ואני תוהה באופן אישי: ׳׳אם אנחנו אפילו לא יכולים למצוא ׳שלווה׳ בין שני אנשים שמאוהבים אחד בשניה, מה הסיכויים שנוכל ליצור עולם טוב יותר עבור כל מי שנמצא על הכדור הזה? ׳׳
אך כיום כשאני מסתכל על הצד השני של המטבע של אותה השאלה ומקשר אותה לזוגיות מתקבלת התשובה:
אם אנחנו נוכל ללמוד להתגבר על חילוקי הדעות בינינו לבין בני/בנות הזוג שלנו ולמצוא באמת אהבה ארוכה ומתמשכת במערכות היחסים שלנו ללא כל ספקות.
אולי כך נוכל לקיים דרך חיים אמיתית ליצור אהבה בעולם עצמו....

עד אז, עד שהעולם כולו יהיה ׳׳מלא באהבה׳׳ תדאגו למשפחה, לבית, לחדר שלכם - לגבר או לאישה שנמצאים שם לצידכם בכל לילה, תדאגו ליצור בינכם אהבה ארוכה ומתמשכת ללא תנאי או ספקות, כזאת שאם תצאו למסע ארוך יחד מסביב לעולם, תוכלו להתגבר על כל מכשול וקושי ולחזור הבייתה עוד יותר מחוזקים.
וזאת המטרה, לכבוש יחד את העולם שלכם עצמכם בזכות הכוח של 2 - כוחו של זוג.

ברגע שמצאתם את האדם הזה שאוהב אתכם ויוותר על כל העולם למענכם, הסתכלו עליו, חבקו אותו, ותנו לו להרגיש שלא תשחררו אותו אף פעם תמורת שום הון שבעולם, כי בשבילכם הוא הדבר היקר ביותר שקיים.

כל הסוד הוא לעבור את השלב השלישי,
ברגע שחציתם אותו לטובה - אתם שלב אחד לפני הסוף (המתוק)
ברגע שחציתם אותו לרעה - לא קרה כלום, למדו מן הטעות ובפעם הבאה זכרו כי כל זוגיות ארוכה תלויה בהתמודדות עם הקושי לרצות לבחור באהבה גם כשקשה. ולא - ׳׳בדרך הקלה׳׳.

אבל תהי אדישה אליו

אולי את יותר מידי נדהמת ונפעמת ממנו

תתני לו קצת לרדוף אחריך תהיי עסוקה בעניניך

דרך פסולה לחלוטין.

וזה לא מעורר באמת להתייחס. בסופו של דבר, גורם למרחק. קל וחומר אם יחוש שאת  מרוצה מה"תוצאה".

ומוטב לבנות את הקרבה המתחדשת, בדרך קצת אחרת מאשר הזמן ש"כל מבט ממיס..". זה דבר שהוא, לפחות בחלקו, חיצוני גם מעיקרו, אלא שבגלל שמעורר "הרגשה" מתעלמים מכך.

לבנות על שיח, על היכרות מחדשת מבפנים. לדבר ולהתפעל האחד מהטוב שבשני. מהאופי. מביטוייו. יותר עמוק. 

זה דבר שמחזיק ומתעצם.

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..