ככה יותר מתחברים לדת

כמו שתשובה מיראה יכולה לבוא מתוך מחשבה על עצמי כך גם התשובה מאהבה.

כלומר בנאדם יכול להחליט שהוא עובד מאהבה כי זה יותר כיף מאשר לעבוד מיראה, הוא יכול להיכנס למין "תנועה נפשית" של אהבה בגלל שקשה מאד לעבוד מיראה

וכן להיפך- עבודה מיראה יכולה גם לבוא בלבוש מאד לא אגואיסטי זה מה שמכונה "יראת הרוממות" התרגום הכי טוב ששמעתי על המושג הזה זה בעצם מעין "ההערצה"(למי שיש הגדרה מוצלחת יותר שיגיב)

למעשה הזוהר הק' כותב (בלשון שלי): כל מצווה שאין לה אהבה ויראה לא עולה למעלה

ברור אבל ברור שבדורנו זה תשובה מאהבה זה מוזכר גם בהרבה ספרים(לא זוכר איזה כרגע) בכללי כל עבודת ה' בדורנו צריכה להיות יותר מבוססת על עבודה מאהבה כמובן שיש חלק גם ליראה 

למה מאהבה?1.אני עובד יותר בשלמות

2.עם יותר רגש ורחמנא ליבא בעי

3.בדור של בילבולים כאלה צריך שאהבה תחזיק אותנו

4.מספק ויותר כיף

5.קשר אמיתי עם הבורא

מהר יותר....

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....