מאוד

התינוק הזה בחר להיוולד אליכם סימן שאתם ההורים שיכולים להעניק לו את ההכי הכי טוב שיש. מכל הבחינות.

נשמע שיש לך ראיה בוגרת בנושא וזה כבר משהו ואפילו משהו חשוב. לא מכירה הרבה כאלה (בעלי באופן אישי בכלל לא קלט את זה ורק אחרי הלידה הוא הפנים והוא אבא נהדר).

בנוסף, זה שיש לך ניסיון זה יתרון משמעותי. ההתחלה לא תמיד קלה אבל זה הולך ומשתפר עם הזמן (אנחנו רק כ-6 חודשים אבא ואמא ובאמת כל יום שעובר הוא שונה לגמרי).

ואתה תראה, כשהיא תצא איזה אושר אתה תרגיש. זה לא מוסבר ואין אפשרות לתאר את זה.

ועוד המלצה שלא קשורה לשרשור שפתחת- שים לב לאשתך. תדאג לה. היא תכף תעבור לידה שזה משהו לא פשוט. גם נפשית וגם פיזית. אז תתמוך ותכיל אותה.

לידה קלה לאשתך ושתצאו בידיים מלאות ובריאות.

שאשתו תשים לב אליו אחרי הלידה, ב"ה עברתי עם אשתי 8 לידות בלי עין הרע אני יכול לומר לך שגם לנו קשה נפשית אנחנו מלווים את האשה כל הזמן נותנים המון תשומת לב המון עזרה ובמיוחד אם היא בשמירה וכו' ואז אחרי הלידה כשהכל נראה בסדר יש לנו נפילת מתח רצינית ואתן לא מבינות את זה וזה יוצר ויכוחים אתן צריכות לדעת שגם לנו קשה סתם לידיעה 

יום טוב ונפלא

רק צריך לזכור את זה פשוט זה מונע ויכוחים, ודרך אגב עבודת פרך במצריים הייתה כשנתנו לגברים לעשות מלאכות של נשים ולהיפך אז גבר שבמשך כמה חודשים מכבס מקפל כביסה שוטף כלים ורצפה מחליף טיטולים ועושה מקלחות מבשל שבתות שלמות לבד אז כן גם הגוף שלו נקרע וגם בנפש קשה לו, לא משווה אבל שווה לזכור את זה 

מניסיון 

אושר וכל טוב

על ההבנה

ומאד מבינה גם מה בעלי עובר בתקופות האלה

על ההבנה

איזה בעסה, אני פשוט חושב שחשוב לומר את זה כי כמעט אף אחד לא אומר את זה וחושבים שאנחנו עשויים מברזל לא פגיעים ולא כלום

טוב שיש לך קצת "חשש" - כי זה מראה על אחריות.

להיות אבא, זה דבר נפלא ועצום. אשריך בעז"ה.

אתה לא צריך להיות "קשוח"... תהיה אתה. תשים לב לאוצר היקר, קח את זה כאתגר שבונה גם אותך, מוציא ממך כחות יפים של חן וחסד ורחמים. זה הרבה יותר מדוד אהוב....

תקבלו קצת "טיפים" מההורים בעלי הנסיון.

ונכון שזה משפיע על החיים ("לא לישון בלילה"). שמעתי פעם איזה אבא מנוסה, אומר לאבא טרי לפני היום בו הגיע בנו מבית היולדות: תישן טוב, זה הלילה האחרון שאתה ישן.... זה לא ממש כך - אבל שינוי בגדר של המושג שינה, לתקופה לא קצרה...

ונכון מאד מה שאתה כותב לגבי ההמשך. שימת הלב לחינוך ולהתווית הדרך. אבל זה לא במקום האופי הטבעי שלך. זה על גביו. וזה בא גם בהתפתחות טבעית, מתוך ההרגשה הטבעית כלפי הילד, האיכפתיות.

מגדל את האדם, באיכפתיות עמוקה ובשמחה.

בהחלט חשוב שבתוכינו יש את "איזה הורי אני יהיה"? אני בטוחה שעד מאה ועשרים העינים שלכם לא יהיו עצומות לרגע, כי אתה לא תרצה לעצום אותם. כול יום שעובר, הורים  מתקשרים לילדים שלהם יותר ויותר.

הורים, כמו הקב"ה תמיד דואגים,סבלנים ואהבה שאין לה סוף לילדים שלהם.

תגידו כול יום בכונה ובאהבה "הנה לא ינום ולא ישן אבא ואמא בישראל. יהי רצון שתזכו לראות רק שמחה ועוד הרבה צוציקים נודניקים,(אם התינוק לא יבכה בלילה אתה תקפוץ עם דופק מהיר למיטה שלו, מחכה שהוא התעורר ויתחיל לבכות).בהצלחה!!!

אל תדאג זה יבוא לאט לאט נכון שזה קשה וזה אחריות וכו' אבל בגלל זה ה' ברא אותם קטנים ולא מיד גדולים כדי שנלמד אחד את השני יהיה לנו זמן לעצב אותם וכדי שהם יעריכו אותנו כי כשהם קטנים אנחנו מטפלים בהם עוזרים להם הם תמיד רואים בנו את המשענת שלהם בקיצור יהיה בסדר לא לדאוג ושיהיה במזל טוב

אני מאמינה שיש בזה הרבה מן האמת,

אז אתה יכול להסתכל על זה כך שמראש אתה מתחיל בנקודת זכות

הקשר יהיה טבעי וזורם יותר.

נכון, זה לקום בלילות ולשנות סדרים והרגלים.

גם להתחתן זה מפחיד אם מבינים את המשמעות האמיתית של הוויתור שזה דורש,

ובכל זאת עשית זאת!

אחרי שפוגשים את האחת שמתחתנים איתה, לא חושבים על כל הוויתורים שצריך לעשות,

מוכנים לקפוץ למים ולהשקיע מאמצים.

כשתפגוש את הקטנה, בעזרת ה' בזמנו ובידיים מלאות ובבריאות - 

תשכח את כל החששות ורק תתמלא באהבה גדולה.

לכל דבר מתרגלים. ילד הוא לא איזה מפקח שנותן לך ציונים ומטיף מוסר על כל פאשלה. פחות או יותר, בגיל חצי שנה כבר תדע איך מבדרים אותו, איך גורמים לו לחייך וכו'. בהצלחה!

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...