מאוד

התינוק הזה בחר להיוולד אליכם סימן שאתם ההורים שיכולים להעניק לו את ההכי הכי טוב שיש. מכל הבחינות.

נשמע שיש לך ראיה בוגרת בנושא וזה כבר משהו ואפילו משהו חשוב. לא מכירה הרבה כאלה (בעלי באופן אישי בכלל לא קלט את זה ורק אחרי הלידה הוא הפנים והוא אבא נהדר).

בנוסף, זה שיש לך ניסיון זה יתרון משמעותי. ההתחלה לא תמיד קלה אבל זה הולך ומשתפר עם הזמן (אנחנו רק כ-6 חודשים אבא ואמא ובאמת כל יום שעובר הוא שונה לגמרי).

ואתה תראה, כשהיא תצא איזה אושר אתה תרגיש. זה לא מוסבר ואין אפשרות לתאר את זה.

ועוד המלצה שלא קשורה לשרשור שפתחת- שים לב לאשתך. תדאג לה. היא תכף תעבור לידה שזה משהו לא פשוט. גם נפשית וגם פיזית. אז תתמוך ותכיל אותה.

לידה קלה לאשתך ושתצאו בידיים מלאות ובריאות.

זה מה שהיא אמרה לי. היא לא אמרה מאיפה זה. בי זה נגע מאד.

תודה רבה על ההארה 

שאשתו תשים לב אליו אחרי הלידה, ב"ה עברתי עם אשתי 8 לידות בלי עין הרע אני יכול לומר לך שגם לנו קשה נפשית אנחנו מלווים את האשה כל הזמן נותנים המון תשומת לב המון עזרה ובמיוחד אם היא בשמירה וכו' ואז אחרי הלידה כשהכל נראה בסדר יש לנו נפילת מתח רצינית ואתן לא מבינות את זה וזה יוצר ויכוחים אתן צריכות לדעת שגם לנו קשה סתם לידיעה 

יום טוב ונפלא

רק צריך לזכור את זה פשוט זה מונע ויכוחים, ודרך אגב עבודת פרך במצריים הייתה כשנתנו לגברים לעשות מלאכות של נשים ולהיפך אז גבר שבמשך כמה חודשים מכבס מקפל כביסה שוטף כלים ורצפה מחליף טיטולים ועושה מקלחות מבשל שבתות שלמות לבד אז כן גם הגוף שלו נקרע וגם בנפש קשה לו, לא משווה אבל שווה לזכור את זה 

מניסיון 

אושר וכל טוב

על ההבנה

ומאד מבינה גם מה בעלי עובר בתקופות האלה

על ההבנה

איזה בעסה, אני פשוט חושב שחשוב לומר את זה כי כמעט אף אחד לא אומר את זה וחושבים שאנחנו עשויים מברזל לא פגיעים ולא כלום

טוב שיש לך קצת "חשש" - כי זה מראה על אחריות.

להיות אבא, זה דבר נפלא ועצום. אשריך בעז"ה.

אתה לא צריך להיות "קשוח"... תהיה אתה. תשים לב לאוצר היקר, קח את זה כאתגר שבונה גם אותך, מוציא ממך כחות יפים של חן וחסד ורחמים. זה הרבה יותר מדוד אהוב....

תקבלו קצת "טיפים" מההורים בעלי הנסיון.

ונכון שזה משפיע על החיים ("לא לישון בלילה"). שמעתי פעם איזה אבא מנוסה, אומר לאבא טרי לפני היום בו הגיע בנו מבית היולדות: תישן טוב, זה הלילה האחרון שאתה ישן.... זה לא ממש כך - אבל שינוי בגדר של המושג שינה, לתקופה לא קצרה...

ונכון מאד מה שאתה כותב לגבי ההמשך. שימת הלב לחינוך ולהתווית הדרך. אבל זה לא במקום האופי הטבעי שלך. זה על גביו. וזה בא גם בהתפתחות טבעית, מתוך ההרגשה הטבעית כלפי הילד, האיכפתיות.

מגדל את האדם, באיכפתיות עמוקה ובשמחה.

בהחלט חשוב שבתוכינו יש את "איזה הורי אני יהיה"? אני בטוחה שעד מאה ועשרים העינים שלכם לא יהיו עצומות לרגע, כי אתה לא תרצה לעצום אותם. כול יום שעובר, הורים  מתקשרים לילדים שלהם יותר ויותר.

הורים, כמו הקב"ה תמיד דואגים,סבלנים ואהבה שאין לה סוף לילדים שלהם.

תגידו כול יום בכונה ובאהבה "הנה לא ינום ולא ישן אבא ואמא בישראל. יהי רצון שתזכו לראות רק שמחה ועוד הרבה צוציקים נודניקים,(אם התינוק לא יבכה בלילה אתה תקפוץ עם דופק מהיר למיטה שלו, מחכה שהוא התעורר ויתחיל לבכות).בהצלחה!!!

אל תדאג זה יבוא לאט לאט נכון שזה קשה וזה אחריות וכו' אבל בגלל זה ה' ברא אותם קטנים ולא מיד גדולים כדי שנלמד אחד את השני יהיה לנו זמן לעצב אותם וכדי שהם יעריכו אותנו כי כשהם קטנים אנחנו מטפלים בהם עוזרים להם הם תמיד רואים בנו את המשענת שלהם בקיצור יהיה בסדר לא לדאוג ושיהיה במזל טוב

אני מאמינה שיש בזה הרבה מן האמת,

אז אתה יכול להסתכל על זה כך שמראש אתה מתחיל בנקודת זכות

הקשר יהיה טבעי וזורם יותר.

נכון, זה לקום בלילות ולשנות סדרים והרגלים.

גם להתחתן זה מפחיד אם מבינים את המשמעות האמיתית של הוויתור שזה דורש,

ובכל זאת עשית זאת!

אחרי שפוגשים את האחת שמתחתנים איתה, לא חושבים על כל הוויתורים שצריך לעשות,

מוכנים לקפוץ למים ולהשקיע מאמצים.

כשתפגוש את הקטנה, בעזרת ה' בזמנו ובידיים מלאות ובבריאות - 

תשכח את כל החששות ורק תתמלא באהבה גדולה.

לכל דבר מתרגלים. ילד הוא לא איזה מפקח שנותן לך ציונים ומטיף מוסר על כל פאשלה. פחות או יותר, בגיל חצי שנה כבר תדע איך מבדרים אותו, איך גורמים לו לחייך וכו'. בהצלחה!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....