(שירת ילדוֹת, נראה לי.)
שיר מקסים.
אבל אפשר למצוא בו קצת רמז.
מאדום תפרח נפשי. בובה זהבה. זהב יוצא מאדום. נוצץ.
דוב. אצל יוסף הצדיק, לפני שתי פרשות נאמר " וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים וְגוֹ' הרהורי דברים היו שם מי הרהר יוסף הרהר אמר כשהייתי בבית אבא היה אבא רואה איזה מנה יפה היתה שם והיה נותנה לי והיו אחי מכניסין בי עין רעה עכשיו שאני כאן מודה אני לך שאני ברווחה אמר לו הקב"ה הטליס חייך שאני מגרה בך את הדוב"(ב"ר פ"ז ד) יוסף הצדיק נענש בגירוי הדוב- זליכה אשת פוטיפר.
צחקו (רשי בראשית כא ט)- "מצחק" - ל' ע"ז כמו שנא' (שמות לב) ויקומו לצחק ד"א לשון גילוי עריות כמה דתימא לצחק בי ד"א ל' רציחה כמה דתימא (ש"ב ב) יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו וגו'
עד כאן דרך רמז בלשון המליצה.
אבל רבניי! רבותיי! אלופיי, מיודעיי!
ל"מה לגרש החושך והרי הוא ילד טוב."
אויה לנו!
כיום עומדים רבים עלינו מכל הכיוונים ורוצים לקרוא לחושך אור.
אומר ריש לקיש (ב"ר ב ד)- חושך זו מלכות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל.
הרי הוא ילד טוב.
" הוי האמרים לרע טוב ולטוב רע שמים חשך לאור ואור לחשך שמים מר למתוק ומתוק למר " (ישעיהו ה כ)
רש"י שם-
האומרים לרע טוב - מקלסין לעכו"ם ורע בעיניהם לעבוד הקב"ה שהוא טוב
שמים חשך לאור - דבר שהוא עתיד להביא עליהם חשך אומרים שיאיר להם
שמים מר למתוק - עון שהוא עתיד להביא עליהם פורענות מר אומרים שימתיק להם
ומתוק למר - עבודת הקב"ה המתוקה אומרים מרה היא
ובקהלת (י"א ז)- "ומתוק האור" רש"י - מתוק הוא אורה של תורה
אוי לנו. כי אנו חיים בתרבות חושך.
מחשיכה עינינו!
באיזה העלם אנו מצויים!
צריך לקום לבוא ולומר. בשיא המוסיף והולך. להרבות אור.
להיות עזים בביישנות.
בעזות דקדושה.
לבוא ולקרוא בקול ברור.
לא! זה חושך!
לעבור על הלכה זה חושך!
שירות משותף- חושך!
סניף מעורב- חושך!
תחבורה בשבת- חושך!
פינוי יישובים- זה חושך!
צריך לבוא ולקרוא את זה.
בלי מורא!
להוסיף. אנחנו בשיא. כל יום מוסיפים- מעלין בקודש. עכשיו אנחנו בשיא. מובא אצל מהרי"ל מזאקילקוב תלמיד הנועם אלימלך- שחנוכה הוא גמר החתימה של יום הכיפורים- גמר ההמתקה. וכן באלף המגן הנותן בים דרך אלו יממים מאלול עד חנוכה.
להתודות בפה כמו שכותב הרמב"ם שזו מצות התשובה. (הל' תשובה א א)
"להתודות לפני האל ברוך הוא". לשים את הדברים נוכח פני ה' .
מה חושך ומה אור. מה מתוק ומה מר.
וכמו שכותב הרמב"ם בשמונה פרקים שהחולה קורא למר מתוק ולמתוק מר.
להיות בריאית
להחזיק כסוגה בשושנים (סנהדרין ל"ז א) "סוגה בשושנים(שיר השירים ז ג) שאפילו כסוגה של שושנים לא יפרצו בהן פרצות והיינו דאמר ליה ההוא מינא לרב כהנא אמריתו נדה שרי לייחודי בהדי גברא אפשר אש בנעורת ואינה מהבהבת אמר ליה התורה העידה עלינו סוגה בשושנים שאפילו כסוגה בשושנים לא יפרצו בהן פרצות"
נחזיק סוגה בשושנים כנגד כל פרצי חומות מגדלינו.
ומנותר קנקנים יעשה נס לסוגה בשושנים.
שנזכה!