זאת חנוכה התשע"ח
... לאחר חודש שמשוועת לעכל ולכתוב את הלידה שלי ללא הצלחה
הצלחתי לעלות את זה על כתב.
אז נתחיל......
ערב שבת חוזרת מהעבודה מתעצבנת ובוכה על שהבית כ"כ בלאגן הבגדים של הילדים אינם מקופלים סימטרי בארון
במקום לנוח צהרים אחרי לילה ללא שינה, מקפלת מסדרת ארונות בגדים מפעילה כביסות ממיינת צבעים.
שותה תה להירגע מדברת מעט עם אמא ונכנסת להתקלח לכבוד שבת המלכה.
מתלבשת לכבוד שבת מתאפרת מתקשטת ולא שוכחת נעלי עקב.
אם "הר אדם" ( בהרגשה)לפחות נעלי עקב שארגיש נשית.
מדליקה נרות אך לא בוכה כמו שבוע לפני כן, משום מה אין לי הרגשה שזה יהיה השבוע הזה
מתיישבת על הספה ומתחילה קבלת שבת ומחליטה בליבי שלאחר חודש של נסיונות לזרז את הבאת תהליך הלידה
השבת אינני מעוניינת ללדת ואם כבר חיכיתי כ"כ הרבה זמן לא נורא אם אחכה עוד יומים שלוש אפילו ארבע עד ליום שמתחשק לי ללדת ( יום רבעי) והשבת אני לא זזה הרבה ולא לגעת בי "שלא אתפוצץ כמו בלון
מתחילים סעודת שבת הכל כרגיל ב"ה מצליחה לאכול יפה הודות לאומפרדקס שחברותי לפורום הציעו
( נשאר לי אומפרדקס אחד בלבד)לשבת בבוקר.
יום ראשון הולכת לצום או לסבול ולהתענות מצרבות
עד שאקבל מרשם ועד שהבעל יקנה בעיקרון האומפרדקס כבר היה אמור להסתיים ביום שישי אבל ויתרתי על יום רביעי .
ובאמת סבלתי כהוגן עד כדי צרבות עם חוסר נשימה והקאה .
איזה קושי להקיא ולהתאמץ עם בטן גדולה.
וכמובן כמו ששיתפתי אכן לילה לפני כן יום חמישי בלילה הלילה שלא הצלחתי להרים את הרגלים למיטה מרוב הכבדות וחוסר אספקת דם לרגלים שכל החלק של הירכים והישבן בצבע כחול( מפחיד, אבל לא רוצה לפנות לרופא(
רוצה להישען רק על ה' ודי לסיים עם ההריון הזה בשלום כמובן.
ליל שבת מסיימם סעודת שבת הבעל לא מרגיש כ"כ טוב הולכים למיטה ומסביבנו הילדים שברכני הקב"ה
מדברים ומשוחחים על הא ועל דא מה שלא היה לי מספיק זמן לדבר איתם במשך שבועות.
לאחר שעה ורבע של דיבורים פורשים למיטות והולכים לישון ב 20:45
טוב, נשלים את השעות שלא ישנתי לילה לפני כן ועוד כמה לילות.
.
לילה טוב ושקט........
חצות..... הסינדרלה קמה!
הרגשתי טפטוף? כמו שאני חולמת כל החודש שזה יתחיל בצורה הזו?
הולכת לשירותים – לא חושבת!
חוזרת למיטה.
מנסה להירדם אך לא מצליחה יש לי צירים קטנים כמו כל החודש מנסה לספור
אך הצירים 35 שניות לא יותר. במרווחים של דק' 5/3
הבעל מתעורר לקול נשימותי ונשיפותי
לבי"ח?מה קרה? צריך לקום? רוצה שנסע
לא !!! זה ככה כל החודש מה נזכרת דוקא היום לקום?
תשמעי איך את נשמעת למה את נושמת כך ?
זה עוזר לי לעבור את הצירונים האלו כיוון שהבטן מתהדקת וכואבת.
שוב קמה לשירותים מחליפה לפד .
מנסה לספור וגם צירים של 9 ו 10ו 7 אך לא סדיר לעיתים 5 דק' צירים
ולא זה לא במשך דקה..
כרגיל כמו כל לילה הכאבים מגיעים ונרגעים לפנות בוקר
מנסה לישון אך לא מצליחה מהכאבים? מהמחשבות?
לא! לא! זה לא היום.
בכיתה ( בגלל הלידה הקרבה ובגלל התלמידות שהתחננו למסיבה) ערב הורים אסיפה בגן של הילדה שלי וחוץ מזה זה לא לעניין לנסוע בשבת ולהשאיר את הילדים לבד יש לי עוד מסיבת חנוכה מוקדמת
ננסה לישון נקווה שזה לפחות יגיע במוצאי שבת, לא בשבת! לא רוצה .
הבעל מתעורר לגמרי ואני כל רגע לשירותים רצה כיוון שאינני יודעת מה יש לי, אולי ירידת מים?
אולי דימום? אולי פקק רירי? לא!!! שום דבר!
רק הפד בצבע ורוד מעניין?! אולי זה ישן? אולי אני לא רואה טוב?
חוזרת למיטה.
הבעל מתחיל להתארגן ואני כועסת עליו " מהלחץ שלך עוד באמת אלד היום"
אתה חייב להבין שזה ככה כל לילה ויותר גרוע רק הלילה הזה משום מה התעוררת
אבל תמיד אני ערה שעות ומבלה את הלילות שלי בספה עד לפנות בוקר.
מרגישה צמרמורת ונעים מאוד בבית.
אוקי, אומרת לבעלי זה- זה !!!
אם יש לי צמרמורות אני בלידה כי רק בלידה אני מרגישה כך.
נכנסת שוב לשירותים לראות סימן
מחליפה פד, מנגבת ורואה ורוד אז כן, יתכן מאוד שזה כן זה וכן ירידת מים כמו שהתפללתי אך בטפטופים שאינני מרגישה.
שוב לא בטוחה אבל,
מתארגנת: לובשת בגדי שבת תכשיטים רק נעלים נוחות ולא עקב( בכל זאת לידה, כמה שרציתי כל החודש ללדת יפה ומאופרת לכבוד התינוקת שלי שתרגיש שבת)
הבעל מעיר את הבנות ואני עדין מנסה לשכנע שזה לא בטוח עכשיו ובוא נמתין עוד קצת אולי בעז"ה זה יהיה עוד כמה שעות במוצאי שבת ולא בליל שבת.
לנסוע ללניאדו כמו שרציתי. די ה' בבקשה עוד כמה שעות לא בשבת לא בשבת שאוכל
והבעל משכנע אין לך מה לדאוג את רוצה לניאדו? ניסע ללניאדו!
לא, זה לא הצורך שלי ללידה, לא אסע ללניאדו בשבת.
מי שירצה להסיע אותנו עכשיו ולקבל כסף במוצאי שבת הבעל מתקשר להזמין מונית אין נהג גוי ואין
(לא הכנו כסף מראש) כי האמנתי בכל לב שלא אזדקק לזה בשבת.
והפעם משום מה לא היה לנו מזומן בבית.
מתי לאכול בעלי מכין נפשית את הבנות הגדולות מסביר להם עד מתי הפלטה דולקת
ונדבר איתכן במוצאי שבת בעז"ה.
והסברתי להן על הוראות בטיחות בבית האכלה של הקטנים ולא לומר בינתים לאף אחד שהלכתי לביה"ח גם לא לקטנים יותר רק לומר שאבא הלך איתי לרופא כי כאבה לי הבטן עד שלא נשמע בשורות טובות לא להגיד להם וכמובן שמבקשת מהצדיקות שלי לומר תהילים לרפואתי ולרפואת הולד שהכל יעבור בשלום בע"זה תוך כדי שאני מדברת איתן מעבירה את הציר הכואב נותנת להן נשיקות ומתחננת לה' שנחזור לשלום עם בשורות טובות וידים מלאות. הן לא מעיזות לדבר איתי עד שניגשתי אליהן
לוקחת דברים אחרונים בתיק אתרוג מסוכר שהכנתי( שבסוף לא לקחתי בצירים ובלידה)
ובעלי מכניס את הפלאפון. תפילת חנה
מתקשרים לעוד תחנת מוניות אין להם מונית. ועוד אחת ולהם יתפנה נהג רק עוד חצי שעה ועד שיגיעו...
מחליטים ללכת לתחנה של מד"א ששם יש אמבולנסים מרחק של 6 דק' הליכה .
מסוגלת ללכת? שואל בעלי.
כן, בוא נתחיל וה' יעזור .
יורדים לכיוןן הכביש עם כל התיקים מעבירה 3 צירים חזקים באמצע הרחוב נשענת קדימה על הקירות מסתכלת לצדדים שלא יחשבו שנפלתי על הראש .
מתעקשת שלא כי אני לא רוצה להגיע לבי"ח עם רעש וצלצולים כמו בסרטים. (כבר מ0:00 )ואני בעלי רוצה להזמין אמבולנס מגיעים לתחנה של מד"א הכל סגור השעה 3:00 לפנות בוקר,
לקח לי 3 שעות להפתח ולהסביר למה אני לא רוצה אמבולנס עד שהרגשתי שאני כבר לא מסוגלת לעבור את הצירים האלו יותר ועוד ברחוב בעלי מתקשר לאמבולנס עובר 10 דק 15 דק' ועדין לא מגיע
מתעצבנת על מי שענתה לו ולא שלחה את האמבולנס עדין, בעלי מבין שזה כבר ממש רצוני ומתקשר שוב למד"א לשאול מה קורה עם האמבולנס אומרים לו שהוא ממש בדרך.
תוך 3-4 דק' רואים את האמבולנס.
2מתנדבות מקסימות ונהג ערבי מקדמים את פניי.
רוצה להתיישב אבל הם מחייבים אותי להתיישב רק על האלונקה הקשבתי להם –מעלים אותי לאמבלנס
ולא צעירות הן נותנות הרגשה נינוחה וכיפית – ממש חוויתית. מתחילים לנסוע- מרגישה רוגע גם בגלל שאנחנו בדרך כי הצירים כבר נורא התחזקו ופחדתי נורא ללדת באמצע הרחוב וגם בגלל שיצאו לי באמבלנס 2 מתנדבות ותיקות בגילאי 40-50
מתחילות לתשאל אותי ממתי ואיך ואני פתאום מחליטה שזה אכן ירידת מים בטפטופים למרות שעד הכניסה לאמבולנס לא הייתי החלטית לגבי זה.
נוסעים ונוסעים נראה נצח מעבירה איזה 2-3 צירים נוספים חזקים מאוד.
ותוך כי מדברת בשמחה ונעימות עם המתנדבות הן בהלם שזו לידה שישית, איך את עושה את זה?
לגדל ילדים- הלידה עכשיו הקושי הגדול בעיני) איך את מגדלת? ב"ה, אני עונה. הגידול לא נורא הלידה היא הקושי אומרת ברגע של לחץ לפני לידה.(שכחתי לרגע ארוך כמה דמעות תפילות כאבי ראש כאבי לב
שמחה שלפחות זו נסיעה שקטה וללא יללות ואזעקות האמבולנס( למפרע, כשסיפרתי לבעלי שבסוף זה לא היה נורא לנסוע אמבלנס כי לא נכנסנו בסירנות- בעלי מתקן ואומר שבודאי נסענו ברמזורים אדומים עם סירנות, מה לא שמעת??? הקב"ה ידע שאתבייש לכן סתם את אוזניי)
3:30 מגיעים לבי"ח בעלי עם כל התיקים הולך לקבלה ואותי מעלים במעלית לחדרי לידה.
מגיעה ביחד עם המתנדבות (למרות שביקשתי מהן לרדת מהאלונקה, הן לא מסכימות – אלו הנהלים)
מגיעות אלי ושואלות אותי שאלות מקבלות אותי ושולחות את המתנדבות נפרדת מהמתנדבות באהבה –כאילו מכירה אותן חודשים( מהתרגשות של הלידה ובגלל שנתנו לי הרגשה כ"כ מרגיעה ונעימה) 2 מילדות
נכנסת לחדר לידה ברגל – למרות שמילדת אחת רוצה שאשב על כסא גלגלים מילדת אחרת ברוטלית מדברת בטונים לא כ"כ יפים ואומרת לחבתה המילדת תני לה ללכת היא מסוגלת.
מתפללת לה' שלא זו תהיה המילדת שלי- לא אובהת את הסגנון.
בעלי מגיע עם כל התיקים ולאחר שעלה הכל ברגל- בכל זאת שבת.
מחברים אותי למוניטור עונה על שאלות פרוצדאליות.
שואלים אותי על אפידוראל עונה שלא לקחתי 5 לידות כרגע לא רוצה.
רוצה כדור פיזיו – אין להם.
רוצה להתקלח כדי לזרז- לא עכשיו רק לאחר מוניטור.
המיילדת רוצה לבדוק אותי אבל לא מרגישה בנוח מה גם ששונאת את הבדיקות האלו יותר מהלידה( תאמינו או לא) כולי רועדת עם צמרמורות ורעידות בלתי נשלטות לאחר מוניטור של 30 דקות
מבקשת ממנה קודם לשטןף את עצמי ורק לאחר מכן להיבדק, המיילדת מסכימה.
שוכבת במיטה כדי שתבדוק פתיחה אך שוב מתביישת לחוצה עדין לא מוכנה נפשית
מסבירה למיילדת שזה הקושי הגדול שלי בלידה- הבדיקות.
והיא מאוד מבינה ולא לוחצת אומרת לי : מתי שתרצי תקראי לי , בינתים אלך לעוד חדר.
מרגישה צירים יותר חזקים נשענת על הקיר מתחילה לדמם קוראת למיילדת כדי שתבדוק אותי למרות שלא כ"כ רוצה אבל מעוניינת כבר לדעת באיזה מצב אני.
עכשיו היא לא יכולה לבוא , המיילדת הקודמת שלא רציתי מגיעה- לבדוק אותי לא מעונית מחכה למיילדת שלי, אתאפק.
מה???? כל זה ורק 4? המיילדת מגיעה בודקת פתיחה של 4!!
טוב , תקראו למרדים רוצה אפידוראל רק תסבירי לי מה זה אפידוראל כי אני לא לקחתי מעולם וחוששת.
בעלי מפחד, לא אל תקחי אף פעם לא לקחת תמיד פחדת למה עכשיו?
די, אין לי כח לסבול! סבלתי כל ההריון מכאבים צרבות נוראיות כבדות חוסר שינה אני עיפה מכל החודש ומלילה שעבר רוצה לנוח, לישון.
קוראים למרדים הוא מגיע אך חושש לתת לי אפידוראל – אחרי 5 לידות ללא , פתאום רוצה אפידוראל?
פתיחה של 4? לא כדאי ! מסביר לי למה. " את עוד מעט יולדת- אין צורך"
פתיחה של 4 זה לא עוד מעט! אומרת. כבר קרה לי שיולדת היתה בפתיחה כזאת ותוך כדי ההזרקה ילדה.
טוב , בכל זאת אני רוצה ה' יעזור.
הוא עדין מתלבט והמילדת לוחצת עליו ואומרת לו שיתחיל אבל אני לא חותמת על ההסכמה לאפידוראל רוצה שרק הוא יחתום גם לא המילדת במקומי שהציעה לי- שבת! ולא רוצה שתחתמי בשבת זה לא לצורך. אתה יהודי פונה למרדים? לא!
אתה יכול. אז
הוא לא מסכים ועדין חושש רק בגלל שהמידת לוחצת עליו , והוא אומר למילדת שהוא לא חותם לבד רק איתה והיא ענתה לו: בודאי ד"ר אנחנו ביחד נחתום.
מתחילים את ההכנות לאפידוראל עדין רועדת רעידות וצמרמורות בלתי רצוניות.
שואלת בחשש אם זה בסדר ובטוח שאני רועדת שלא יפגע לי במשהו- והמרדים והאחות מרגיעים אותי שזה בסדר.
המילדת מחזיקה לי את היד ושואלת אותי : "איך נשארת כ"כ יפה ומאופרת כאילו עכשיו נכנסה השבת?
ואני יודעת טוב מאוד מתי נכנסה השבת, הבן שלי דתי- ואני מאוד מקפידה בבית."
(זה מה שרציתי כל החודש –ללדת ולקבל את הבת שלי יפה מאופרת עם תכשיטים ובגדי שבת)
עובר הזמן אך עדין לא מרגישה את ההשפעה עוברת את הצירים בקושי והאחות אומרת לי : את מביה למה לא לקחת עד עכשיו אפידוראל? הגוף שלך לא מקבל את האפידוראל הוא לא משפיע עליו.
לא מאמינה! כ"כ רציתי לנוח להירגע, למה?? למה זה לא משפיע עלי?
האחות קוראת למרדים שוב לעלות את המנה בגדי שיוקל לי ועדין לא משפיע למרות הזמן החולף.
מרותקת למיטה בגלל ההרדמה- משהו שלא מכירה מלידות קודמות שתמיד אני בתנועה, אבל זהו הנוהל לאחר אפידורל.
עובר הזמן ועדין לא כ"כ משפיע יש מעט היחלשות אבל עדין ....
מתפללת בספר "תפילת חנה" ומבקשת מה' שיהיה בקלות ובמזל מתפרצת בבכי שהכל יעבור בקלות ואצא
מזה בשלום.
תוך כדי תפילה עוצרת לעיתים לעבור את הצירים ולנשום מתחננת לה' שלא יהיו קרעים תפרים וכל מרעין בישין.
קוראת לאחות מהר כיוון שכבר נורא לוחץ לי וכואב לי מאוד, מפחדת ללדת לבד,
נכנסת האחות השניה המילדת הראשונה לא יכולה כרגע, אין לי ברירה נותנת לה שתבדוק אותי כי כבר ממש
כואב לי בעלי יוצא מהחדר.
מעדכנת את המיילדת בבבעיה רפואית ששהיתה אצל הילדה הראשונה שלי ורוצה שרופא יראה התינוקת מיד שתיוולד ולא בתינוקיה הרופא אכן מגיע ומחכה בחוץ.
6:30 פתיחה מלאה יכולה ללחוץ.
רוצה את המילדת השניה היא אכן מגיעה , אך עכשיו אין לי כ"כ לחץ וגם אין לי כח!! אין לי כח ללחוץ!!!
מה אעשה?? אני יודעת שאני חייבת ללחוץ זה רק כך יגמר וזהו. אבל אין לי כוחות אני עיפה.
המילדת משכנעת אותי אבל אני בוכה שאין לי כח.
מדברת עם עצמי שאני חייבת ללחוץ אחרת יצטרכו לחלוץ אותה ממני או לנתח וחבל!
עברתי עד עכשיו את כל ההריון הזה והצירים, מה קרה לי? תלחצי משכנעת את עצמי, אבל די אני עיפה!
משכנעת את עצמי שזה עומד להסתיים ואני חייבת עכשיו כי עוד מעט חילופי משמרות ואין לי מושג מי תגיע ובסה"כ המילדת הזו מקסימה ומבינה אותי כ"כ ויצרנו קשר טוב ושאלה אותי על ביה"ס שאני מלמדת בו כיוון שהבן שלה רוצה לשלוח את הנכד/ הבן שלו לשם ומאוד התרשמה.
לא מצליחה לשכנע את עצמי מתפללת לה' שיתן לי כח ורצון ללחוץ וללדת, כי אני כלום וזה רק ממנו.
המילדת מבקשת ממני ללחוץ כדי שתראה היום לידה כיוון שהיום היא לא יילדהואני בוכה ואמרת לה שגם אני רוצה אבל לא מצליחה.
חילופי משמרות מגיעה מילדת אחרת ואני רוצה את הראשונה אבל היא יצאה מביחה שהיא בסביבה והיא כבר מגיעה.
מדברת עם עצמי מתפללת ומתחננת לה' שיתו לי את הכוחות כי אני שום דבר ואני חייבת חייבת רק שיעזור לי וזה יגמר רק ב2 לחיצות.
מבקשת מהמילדת לומר לי מה לעשות? כי אין בי כוחות.
המילדת החדשה מאוד נחמדה ואומרת לי אני כבר רואה את הראש ואת השיער רק תלחצי.
דייייייי ה'!!!!!!!! עזור לי אני לא יכולה אין בי כח!!
תן לי כחחחחחחחחחחחחחח!!!!!!!!!!!!!!!!!
מבקשת מהמילדת לומר לי כמה לחיצות כדי לדעת כמה אצטרך ללחוץ ולגמור עם זה
תתחילי היא מבקשת.
ואני מחייבת את עצמי ומתחננת לה' תן לי כח תוציא אותה ממני לבד בלעדי צורחת לה' לחיצה אחת.
עצרי לא ללחוץ אומרת המילדת.
ועכשיו לחצי!
לוחצת ובוכה לה'- וב"ה בשעה טובה ומוצלחת מרגישה שהנסיכה שלי בחוץ.7:15
לא להאמין 2 לחיצות כמו שביקשתי והיא מונחת עלי 3.570 של אושר שה' שלח רק לי.
אושר אמיתי בכייה עם שמחה ענקית .תודה ה' תודה תודה תודה.
סיימתי את הכל! לא להאמין כאבים כבדות צרבות הקאות צירים מה עוד? סבל מתמשך! ואוצר מתנת ה' על גופי מתנה בשבת קודש .
דוקא בשבת זו שהחלטתי לוותר ולחכות קיבלתי את האוצר מידי ה'
מחכים כמה דק' חותכים את חבל הטבור בודקים אותי וב"ה לא להאמין חסדי ה' גם לא נקרעתי ולא נשרטתי, וואו!!!!!
תןדה ה' זה ממש לא מובן מאליו.
תינוקת אמיתית בריאה תוך 2 לחיצות ללא שריטות וקרעים וללא תפרים תודההה.
" ממשיכה בתפילה לאחר הלידה וגם היום ביום חשוב זה " זאת חנוכה
שכפי שאומר הרבי מרו'זין שביום זה תפילה של יהודי/ה פשוט/ה יכולה לפעול יותר מכל תפילה של צדיק ביום הכיפורים
'אנא ה' תן לכל נשות עמך ישראל לחוות את רגעי האושר האלו חווית הלידה- ליד ה'.
עם בריאות אושר שלום שמחה אהבה והרבה הרבה סייעתא דשמייא.
וכן , אני רוצה שוב שנה הבא בעז"ה.
אפשר?????????
תודההה!!!!!!!!!!!
.
