קודם כל תדעי שזה הכי טבעי שבעולם, וזה מעיד על משהו מאוד טוב,שהיה לך טוב בבית

אני הייתי מאוד מאוד קשור לבית(לבכות כל ערב במשך חצי שנה)

היו כמה דברים שעזרו:

לדבר עם הקב"ה

לשים תמונה של המשפחה על הפלאפון

להיות הרבה עם החבר'ה ואז אתה לא שם לב לזה

לדבר עם חבר/מחנך/מדריך וכו'

לעשות דברים שאני אוהב

התבודדות... בזמן פנוי זה התרופה שלי להכל.

להתבודד שעה אחת ביום .. לא יותר

ושמעתי מחברה משפט ציני

"מי שמתבודד בסוף מתאבד" 

לא ניראלי שידעתי שעה אחת...

חמוד

ששעה אחת בים של התבודדות....

תודה

כל יום שעה ופעם בכמה זמן שש

אני לא בפנימיה בכורה והכל... אבל הבנתי את ההורים שלי ועברתי את זהה ב''ה משתדלת לא לחשוב על זה...

המשבר שלי הוא בקטע הלימודי: חברות שלי מצליחות במבחנים מקבלות ציונים גבוהים הן בהקבצות גבוהות מבינות את המורות מקשיבות מרוכזות בשיעורים ואני לא!

ואני אומרת לקב''ה למה לא בראת אותי עם שכל?!

למה אני לא חכמה?!

כמו שפעם חברה שיא טובה שלי אמרה לי בצחוק כשהתלוננתי בפניה על הבוחן הראשון שלי בלשון שקיבלתי ממש נמוך ואפילו המורה אמרה את זה שכנראה כשהקב''ה חיק את השכל אני הייתי בשירותים, אבל אני מרגישה שזה שיא נכון!

אה והמורה שלי לפני חנוכה עשתה פגישה עם אמא שלי והיועצת והן בדיוק דיברו על מה שכתבתי והמורה נגיד הושיבה אותי לידה והיא ממש מנסה לעזור לי ולא יודעת למה יש בי צד שאומר שהיא עושה את זה בכוונה  בשביל לעשות לי רע ואני כל הזמן משכנעת את עצמי שהיא עושה את זה לטובתי!

מה לעשות?

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....