זה כזה דיכאון שאין לו סיבה מוגדרת\ספציפית..

זה משתלט עליך כזה וזה מרגיש שאי אפשר להשתחרר מזה..

וזה באמת קשה ומתסכל..

אבל כדאי לנסות לראות את הדברים הטובים שיש לנו..

לקחת דברים בפופורציות..יש לנו איפה לגור ומה לאכול וחברים ומשפחה

ועוד כ"כ הרבה דברים טובים ושמחים ב"ה

ובאמת באמת הכי טוב זה פשוט להתפלל עלזה!!

שנראה רק את הדברים הטובים..ושבאמת נזכה לעשות את רצונו..

גם בשגרה ובכל דבר..ולבקש ממנו שייתן לנו תמיד שמחה אמיתית..

כזאת שלא עוברת לעולם.

אם כן - לפתור אותה. זה חשוב מאוד מאוד

כשנהיה שמחים נוכל לעבוד את ה באמת..

לנסות ולעשות דברים גם אם קשה וגם אם עצובים ברגע שאתה יוצר מציאות חיצונית היא משפיעה גם פנימה...

תנסי להיות עם חברות ולשמוח

אבל אני גם צריכה עזרהההההההההה

כילו אני מרגישה שרק אם אני יהיה מסכנה יתייחסו אלי באמת!

אבל אני לא רוצה שיתייחסו אלי רק כי אני מסכנה אני רוצה שיתייחסו אלי בגלל מי שאני

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....