הסיטואציה היא שאתה חושב משהו על האדם הזה. 

ואולי אתה גם צודק.

בכל זאת מי אנחנו שנחליט למי מגיעה הזכות או בעל יכולת לגדל ילדים?

לדעתי זו התערבות שלא שייכת. אם יש לו מחלה נפשית בצורה ברורה וזה מוסתר מהבחורה, כמו כל מחלה כרונית אחרת שמוסתרת

מחובתך להגיד. אבל אם זו הערכה והיכרות אישית שלך- אני לא חושב שזה כל כך מדויק ומוחלט שהמציאות שאתה מעריך תתרחש.

וגם אם אני אלך איתך ואסכים שהאדם הזה חסר יכולת בסיסית של הבנה מהי אחריות-

יש לאישתו לפחות תשעה חודשים איתו לפני שיבוא ילד? בתשעה חודשים הללו היא תגלה מספיק טוב מיהו ומהו ותשים לב לתכונה הזו שלו

והם יוכלו להיערך בהתאם.

ככה שבכל מקרה, נראה לי שחוץ מלשמוח בשמחתם ולעזור להם במה שאפשר, אין לך יותר מדי מה להתערב.

אם יש בעיות רפואיות מוכחות שמוסתרות- מחובתנו ליידע. כל דבר מעבר זה כבר התערבות מוגזמת...

כי אם זה באמת משהו רציני יש לזה מקום. אבל יש מצב שכדאי שידבר עם החבר שלו.

 לדעתי יותר ראוי לברר את זה איתו גם כי הוא לא ממש יודע מה יש לו או אם הוא מטפל בעצמו ומודע לאחריות שצריך לקחת.

אמא שלי הייתה מאורסת פעם למישהו ועמדו להתחתן והמשפחה שלו באו ואמרו לה שהוא לא בסדר ויש לו בעיות נפשיות והם נפרדו. 

תחשוב אם זו הייתה הבת שלך למשל- לא היית רוצה שיוליכו אותה שולל ופתאום אחרי החתונה יצוצו דברים ובמיוחד לא כשמדובר בסכנת נפשות

אם זה מחלה נפשית שמוסתרת בכוונה, זה משהו שחייבים לספר.
אבל זה לא מה שהוא אומר.

אין פה הולכת שולל או הסתרה. לפחות לא ממה שזה נשמע.

אנשים לא מושלמים, זה חלק מהחיים, לכל אחד יש התמודדויות, זה שהוא חושב על החבר שלו משהו לא אומר שזה נכון

גם לא אומר שיועיל לדבר.
הרבה יותר לא פשוט לומר לבן אדם להתערב ולהרוס לבן אדם אחר.
או במילים פשוטות- "מה ששנוי עליך אל תעשה לחבריך", אני בטוח שיש מי שיכול להחליט שגם אני או את לא ראויים לגדל ילדים מאלף סיבות. על כל אחד אפשר למצוא פגמים. אז? אם אין פה בעיה אמיתית מוכחת אלא רק דעתו של הכותב- יש דברים שעדיף לדעת לשמור בתוכך. 

ושוב- זה לא דומה לאימא שלך. 

אני לא יודע להגדיר "מחלה".

אני רואה בעיה תפקודית חמורה וגורפת במשך שנים רבות.

היו בזמנו פרסומים באינטרנט פרסומים על בחורה אחת, שסיפרה שהתחתנה עם חולה נפש והיא לא ידעה. היא טוענת שהרבנים שלו בישיבה ידעו וקרובי משפחה וחברים ואף אחד לא גילה לה.

אני מכיר כמובן רק את הצד שלה ולא את שלהם, אבל אין לי ספק שהיא מאוד אומללה כשעכשיו היא גרושה עשר שנים ולא מצליחה להתחתן ולהיות אמא.

אז לפני שממהרים לייעץ "לא לדחוף את האף" , צריך לחשוב על ההשלכות.

חייבים להגיד. אבל אתה לא מדבר על מחלה נפשית מוגדרת שאתה מודע אליה, רק התנהגות שלדעתך תשפיע בצורה מסוימת.

אני מכיר סיפור על בחור שהשתדך עם בחורה וכולם מסביבה סיפרו לו כמה אנוכית ואגואיסטית היא וזה ממש הכניס אותו לסרטים,
בסוף הוא התחתן וכולם גילו שהאגואיסטיות שלה הכלילה גם את הבחור ואז היא דאגה לו הכי בעולם והוא היה מאושר ולא הרגיש אף פעם שהיא אגואיסטית כלפיו כמו שציירו אותה.

אז לך תדע מה יהיה, לרוב בדברים האלו- שב ואל תעשה עדיף.

אני עובדת סוציאלית.
אני חושבת שזה יותר מורכב ממה שאתה מתאר.
כי זה שהיא התגרשה זה לא אומר שהיא לא תתחתן שוב בגלל שהיא הייתה נשואה ל"חולה נפש" והתגרשה...מבין?
אולי יש פה משהו יותר עמוק מזה.
והכל תלוי מהי המחלת נפש? האם הוא מטופל בכדורים? מה רמה ויכולת ההכלה של הזוג?
הכל מורכב!
בעיה תפקודית חמורה היא עדין לא מחלת נפש. אולי זה דפוס אישיותי מסוים שהוא מאוד מאוד בעייתי,

אבל מחלת נפש זה לא בטוח...
בקיצור, ברור שחייבים לחשוב על ההשלכות!
השאלה הגדולה, מישהו אבחן אותו?
פסיכולוג קליני? פסיכיאטר?עו"ס קליני?
 

כי הרי לא מדובר בך.

מדובר בבעל של מישהי אחרת ובילדים שאת לא מכירה.

אז אין לה בעיה להגיד מה שאת אומרת שהבעל בסדר ואלוהים בסדר ורק אני דפוק.

חכי, גם החיים שלך יכולים להפוך למאוד מעניינים.

פשוט לחכות ולראות מה יקרה, ואז נדע מה ה' רצה?  

לא רציני 

להחליט בפזיזות שאדם לא מסוגל לגדל ילדים זו כנראה באמת גאווה..

אבל יש אנשים שבאמת מכירים ויודעים איזה נזק עלול לצאת ממצב מסויים..  מה שייך ענווה?

שלא תדעי כמה נזק הורים יכולים לעשות.. באמת

הניטה הטבעית שלי היא לחשוב שאתה צריך להסביר לה במה הענין והיא תחליט מה לעשות עם זה

אבל לא הייתי עושה את זה בלי לשאול רב גדול

אני אדבר על הבעיה ולא על ההשלכות.

אפשר להגדיר את זה בתור בעיות רציניות בזיכרון לטווח קצר.

אני אגיד לה שכדאי שילכו למטפל ויבדקו את העניין.

אם היא תיכנס להיסטריה ותבטל הכל - סבבה.

אם לא, לפחות שתתכונן.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.