"צריך לדעת....אפילו פושעי ישראל כל זמן שם ישראל קרוי עליו יש בו התפארות פרטי שהשם יתברך מתפאר בו!"

מציע ללמוד משיבת נפש וספרים שמדברים על היות טוב ה' לכל ודרכי התשובה.. אפילו לשמוע שיעורים... ותדעי לך שעפ"י הגמרא בחגיגה ה' בוכה עליך ספציפית כל יום ומחכה לך.... בהצלחה!

אולי תישאלי את עצמיך, למה את חושבת שאת לא יכולה.. אבל בכנות.. תישאלי את הקול הזה...למה אתה חושב שאני ככה.. למה אתה חושב שאני לא יכולה?

ואולי אחרי שתגעי למסקנות תנסי להפריך אותם.. תנסי למצאו למה זה לא נכון..וסתם שתדעי בני אדם הם לא מושלמים יש בהם דברים טובים יותר ודברים טובים פחות..זה אנושי

אולי גם תגידי לאותו קול מעצבן.. בא אני ירא לך משהו

ותראי לו את כול ההצלחות שלך.. אני בטוחה שהיה לך דברים שאת הצלחת בהם! גם את אמרת את זה שכולם חושבים שאת מוצלחת.. כנראה שיש להם על מה לסמוך..

ואם עוזר לך דיבורים של אמת אז, הקב"ה לא ברא אנשים סתם בעולם, הוא לא ברא אנשים שלא יכולים לעשות שום דבר... כי לכול אחד יש תפקיד יחיד ומיוחד שאף אחד אחר בעולם לא יכול לעשות אותו! אז זה אומר שבטוח אבל על בטוח יש לך את הכוחות, יש לך תכישרונות,יש בך המון דברים שאין לאף אחד אחר ..תתחילי להאמין בהם!

שיהיה לך רק טוב! אמן!  

וכל הכבוד לך על האומץ לפתוח את זה ולנסות לשנות, זה לא מובן מאליו.

תדעי לך שעצם המודעות היא כבר דבר גדול, את במקום טוב שמכיר בבעיה ומסתכל לה בעיניים ומחפש דרך לשנות. כל הכבוד לך. זו כבר סיבה להאמין בעצמך, כמה אנשים היו מוותרים ונשארים מדוכדכים ואת לא מוותרת לעצמך!

את אומרת שבעבר כן חשבת והאמנת שאת טובה וראויה, מתי זה השתנה? מה קרה אז?

האם הקולות האלו הם פנימיים או שיש מישהו מבחוץ שאומר לך אותם שוב ושוב עד שהתחלת להאמין לו?

האם את בקורתית גם כלפי אחרים?

לכולנו יש תקופות של חושך, ימי שנאה כאלה, שהכל נראה שחור ורע, שאנחנו נראים לעצמנו כל כך קטנים, כל כך לא מיוחדים, כל כך לא ראויים, זה קורה לכולם, ואפשר להתגבר על זה, צריך רק לרצות, ולבקש, ולעבוד.

אני ממליצה לך קודם כל להתפלל על זה, כן, ממש במילים שלך, מילים פשוטות, לבקש מה' שיעזור לך להאמין בעצמך כי את יודעת שהוא מאמין בך, ספרי לו שקשה לך לראות את הטוב שבך, שאת רוצה שינוי ושאת לא יודעת איך, שאת מחפשת הכוונה...

תדעי לך שעיקר המטרה שלנו בחיים זה לאהוב את עצמנו עם ה' יתברך, א"א לאהוב אנשים אחרים בלי לאהוב את עצמך, וא"א לאהוב את ה' בלי לאהוב את עצמך ואת אנשים אחרים.

מעבר לזה, ממליצה לך לדבר על חוסר האמון שלך בעצמך עם דמות שאת מעריכה ולבקש ממנה לומר לך או לכתוב לך דברים יפים וטובים שהיא רואה בך אבל אמיתיים בלבד.

ממליצה לך לך לכתוב לעצמך רשימה של דברים טובים שיש בך, וכן במשך תקופה נגיד חודש כל יום 2 תכונות/ הנהגות/ התגברויות שלך, משהו יפה וטוב שיש בך, תכתבי לעצמך משפטים מחזקים ותתלי לך בחדר או תזכורות בפלאפון וכדו',

ותזכרי משהו חשוב, ה' יתברך מאמין בך! כל בוקר מחדש כשהוא מחזיר לך את נשמתך, הוא נותן בך אמון מחדש, הוא מאמין בך שאת יכולה, שהיום את תצליחי!

עצוב לי לראות שבנאדם לא מכיר בערך שלו, ואני כ"כ שמחה שזה מפריע לך.

חשוב להבין שהכל עניין של מודעות.

הקב"ה שם כל אחד מאיתנו פה עם חסרונות, הרבה חסרונות. אבל גם עם כישרונות. לפעמים אפילו דברים גדולים שרק אנחנו יכולים לעשות ממש טוב.

וכדי להוציא את זה לפועל צריך להאמין בעצמנו, לכן כ"כ חשוב שתעבדי על להאמין בעצמך.

תשאלי את עצמך- במה את טובה? תעשי רשימה.

אם לא עולה לך כלום- פתחי גוגל, כתבי "תכונות טובות" תראי רשימה, ותמצאי את עצמך בחלקה, אני בטוחה!

אולי את ישרה? אחראית? יצירתית? יסודית? יעילה?

אבל לפעמים אנחנו חוששים להגיד על עצמנו תכונות מסוימות כי הכל מאד מסויג.

אני חייכנית, אבל לא תמיד! לפעמים לא בא לי, וכשאני לא מכירה אנשים אני לא מחייכת אליהם..

ואני מאד אחראית, אבל יש לי פקשושים לפעמים.. ואני לא בטוחה שאני יכולה להגיד לבנאדם בפה מלא "תסמוך עלי!!". 

הבעיה שלנו זה שאנחנו מחפשים תוצאות.

כל הדברים האלה הם תכונות מוגמרות וגורפות.

העולם מחפש תוצאות.

אבל לפעמים התחושות שלי הן גם חשובות, למרות שהן לא יוצאות בדיוק לפועל.

אז איזה תחושות טובות בך? איזה כוחות את יכולה להגיד על עצמך?

אולי: 

"אני לא אוהבת רוע"

"אני אוהבת לחייך" ( במקןום "אני חייכנית")

"אני רוצה לעשות טוב עם אנשים" (במקום "אני עושה טוב עם אנשים")

"יש לי רצון לאמונה והתקרבות לה'" (במקום- "אני קרובה לה', ואני עושה את כל המצוות!")

ואם אין לך "רצון להתקרב לה' " אז אני בטוחה שיש לך לפחות "רצון להגיע לאיזושהי אמת"

"אני מוכנה להשקיע בדברים שחשובים לי" (במקום- "אני משקיענית")

"אני רוצה ומשתדלת להיות רגישה לסביבה" (במקום- "אני בנאדם שרגיש לסביבה")

ועוד ועוד.. פשוט תעריכי את הרצון שלך לעשות דברים טובים.

יש בכל אחד מאיתנו רצון לטוב. גם אם במבחן תוצאה זה לא תמיד נראה ככה.

אני יכולה להגיד לך דוגמא עלי שממש מורידה אותי- אני לא ממש אוהבת לקרוא, לא ספרים ולא עיתונים ובמיוחד לא פוליטיקה וכלכלה וכו'. ואני גם לא מבינה בזה כלום. ואני יכולה ממש לרדת על עצמי בגלל זה, כי זה ממש חשוב. וכל החיים שלי לימדו אותי שידע זה כח, ומי שלא קורא גדל להיות טיפש, בלי ידע בסיסי.

אבל..

אני ממש מתעניינת, ורוצה לקרוא, ומעריכה אנשים שקוראים....

אז אני ממש מעריכה את זה בעצמי.

אז גם כשעולה לך דברים לא טובים בעצמך, תעריכי את ההסתכלות שלך עליהם, את ההשתדלות שלך, המוכנות שלך....

הרצון הזה לטוב שיש בך, זה המון! זו נטייה בנפש.

זה שאת מבליטה לעצמך את ה"רע" זה רק מוכיח לי שאת בנאדם טוב שרוצה הרבה הרבה טוב.

הדמיון הזה שאנחנו רעים זו ממש אחיזת עיניים. אנחנו בעצם ממש ממש טובים!  

בהצלחה מותק!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....