מצורפים לנוחיותכם דברי תורה שאפשר לשלב בהגדה:

"ותחיין את הילדים" וכי מאחר (שאמר עליהם הכתוב) ש"לא עשו כאשר דבר אליהן (מלך מצרים)", אין אנו יודעין שקיימו את הילדים לתחייה? יש [בכתוב זה שבחן של המיילדות]... לא דיין שלא קיימו את דבריו [של פרעה], ולא המיתו את הילדים אלא עוד הוסיפו לעשות עמהם טובות [כדי להחיותם:] יש מהן שהיו עניות, והולכות המילדות ומגבות [לצדקה] מים ומזון מבתיהן של עשירות, ובאות ונותנות לעניות, והן מחיות את בניהן.

דבר אחר- יש מהם שראויים לצאת חגרים או סומים או בעלי מומין אחרים... ומה היו עושות [המילדות], עומדות בתפילה ואומרות לפני הקב"ה- אתה יודע שלא קימנו דבריו של פרעה, דבריך אנו מבקשות לקיים! רבוש"ע, יצא הולד לשלום, שלא ימצאו ישראל ידיהם [שלא תהא אפשרות] להשיח עלינו [לה"ר] לומר: הרי יצאו בעלי מומים, מפני שביקשו המיילדות להרוג אותם ולא הצליחו...
(שמות רבה, א´ יט-כ)

המצרים היו מכניסים מילדי ישראל לתוך הקירות (פרקי דרבי אליעזר)

עשר המכות-
"למה הביא עליהם מכת דם תחילה?
לפי שהיו פרעה והמצריים עובדים ליאור. אמר הקב"ה-´אכה אלוהו תחילה, ואחר כך עמו´

"ויהי הדם בכל ארץ מצרים"(ז´, כא)- אפילו מה שמצרי רוקק דם היה.
אמר רבי אבין הלוי ברבי: ממכת דם העשירו ישראל. כיצד? המצרי וישראלי בבית אחד, והגיגית מלאה מים, ומצרי הלך למלאות הקיתון [הכד] מתוכה-מוציאה ומלאה דם. וישראל שותה מים מתוך הגיגית, והמצרי אומר ´תן לי בידך מעט מים´, ונותן לו ונעשו דם. ואומר לו ´נשתה אני ואתה מן קערה אחת´ וישראל שותה מים והמצרי דם. וכשהיה לוקח מישראל בדמים-היה שותה מים. מכאן העשירו ישראל.
(שמות רבה ט´, י´)

מכת צפרדעים באה מכיוון שהיו נוגשי מצרים מעירים את ישראל לעבודה בשחר ומקרקרים להם אחורי חלונותיהם לעוררם, לכך באו עליהם הצפרדעים ומקרקרים להם בכל מקום

מכת כינים באה מכיוון שמצרים מנעו מישראל מרחצאות והיו הכינים מצירים לישראל, ולכן גם המצרים לקו בזה.

מכת ערוב באה על המצרים מכיוון שהיו המצרים נכנסים לבתי ישראל וחומסים מהם בניהם לעבודתם, וכנגד זה נכנסו במכת ערוב כל מיני חיות רעות לבתי המצרים וטרפו את בניהם.

אמה הקב"ה: יבוא דבר שממית ויפרע ממצרים שבקשו לאבד אומה המוסרת עצמה למיתה על יחוד שמי, שנאמר-"כי עליך הורגנו כל היום" (מדרש ילמדנו)
מכת שחין באה מכיוון שהיו המצרים מכים את ישראל עד שנתמלא גופם פצעים ושחין (תולדות אדם)

אמר הקב"ה- יבוא ברד שהוא לבן כשלג, ויפרע ממצרים שביקשו לאבד אומה, שאני עתיד להלבין עוונותיהם כשלג, שנאמר-"כשלג ילבינו"

מכת ארבה באה מכיוון שהמצרים גזלו את תבואת שדותיהם של ישראל, לכן בא הארבה ואכל את תבואתם של מצרים (אברבנאל)

מכת חושך באה מכיוון שהמצרים לא חסו על בנ"י והעבידו אותם גם בלילה (ילקוט מעם לועז)
וכנגד מה שהחשיכו המצרים את עיניהם של ישראל בגלותם (אברבנאל)

מכת בכורות באה על שחשבו המצרים להרוג את ישראל (מדרש תנחומא)

כתוב בספר שמות-"וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" (א´, יב´)
למה נאמר בפס´ "ירבה" ו"יפרוץ" בלשון עתיד?
והתשובה לכך היא שהפס´ הזה מבשר לעם ישראל עניין נצחי, שלמרות כל הצרות שעמ"י יעבור בעתיד, בסופו של דבר הוא ירבה ויפרוץ, ושונאיו הם אלה שיפלו.
כמו המצרים שאמרו על עמ"י "פן ירבה" וקיבלו בסוף את ההיפך כשעמ"י יצא ממצרים ברכוש גדול ובשפטים גדולים.
(שמות רבה א´, יד´)

פרעה ציוה על המיילדות להמית את הזכרים בשעת הלידה, אך המיילדות לא עשו זאת-"ותיראן המיילדות את האלוקים ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים, ותחיין את הילדים" (שמות א´, יז´)
בפס´ הזה יש כפילות- הרי כתוב שהמיילדות לא שמעו לצו פרעה, אז למה חוזרים עוד פעם ואומרים שהן החיו את הילדים?! (הרי זה מובן מאליו שאם הם לא הורגות את הילדים, הילדים יחיו ע"י כך...)
אלא שלומדים מכך, את צדיקותן של המיילדות, שלא רק שלא הרגו את הזכרים, אלא אף הוסיפו להם טובות כדי להחיותם, והיו דואגות למזון ומים ליולדות שהיו עניות, כדי שהילדים יחיו.
(שמות רבה א´, יט-כ)

המצרים היו מכניסים את ילדי ישראל לתוך קירות הפירמידות בתור לבנים.

(פרקי דרבי אליעזר)

למה אנו קוראים לחג "חג הפסח", אם בתורה קוראים לו "חג המצות"?

אלא, שזה מרמז לכל העניין שמובא בספר שיר השירים (אותו נוהגים לקרוא בפסח), שכתוב בו "אני לדודי ודודי לי", והוא מסמל את האהבה בין הקב"ה לעמ"י. כך גם בעניין שמות החג- כשה´ מדבר על החג הוא מזכיר את שבחן של ישראל שלמרות שלא הספיק בצקם להחמיץ הם הלכו אחרי ה´, וכשישראל מדברים על החג הם מזכירים את שבחו של הקב"ה שפסח על בתי ישראל במכת בכורות.


פרעה גזר כי מי שאינו משלים את מתכונת הלבנים יהיו בונים אותו בתוך הבניין (תנא דבי אליהו רבה ח)

אשמח לדעת אם זה עזר למישו...
חג שמייח!