לשמועה שיעורים ,יש בהדברות...! 

למה שתצום? כי ככה נפסק בשולחן ערוך.

נקודה.

זהו.

ואין לך זכות להוציא את עצמך לא משנה כמה תגיד שזה לא קשור אליך.

אחכ, שלב הבא. מעל זה - זה מה שכתבה @קשה זה טוב . ועוד כל מיני כאלה..

אתה מוזמן ללמוד על זה היום..

"ודבר בעיתו מה טוב"

אשריך.

אם אתה רוצה שיענו לך ואתה באמת מנסה להקשיב ולהבין אל תענה בציניות...

תבררי מה הם אומרים...... אל תהי עצלנית! בהצלחה.

על 4 דברים צמים היום..

1. החל המצור על ירושלים ( בית המקדש הראשון )

2. תורגמה התורה ליוונית 

3. הרבנות הראשית קבעה כיום הקדיש הכללי על הרוגי השואה 

4. לא זוכר

י’ טבת- פטירתו של רבי נתן מנמירוב (תלמידו של רבי נחמן מברסלב) 

ממש יפה שמעתי היום שיעור בישיבה, אני אשלח במשך...

כדי שתרגיש את הצום

מתי שיכספו אליה בתכלית הכוסף!!!

צריך לצום על זה שלא מרגישים את החיסרון

לאדם שנולד בדור הזה, שחי לו בטוב ובנעימים במדינת ישראל החופשית, באמת קשה להבין את זה.

זה מרגיש לו מוגזם לגמרי!

"ביג דיל. עושים כזה עניין מבניין שנשרף לפני אלפיים שנה?!

אוקיי, אז לא יהיו קורבנות ולא יעלו לרגל. אף אחד לא ימות מזה…

בסך הכול החיים שלנו, אפילו בקטע הרוחני, באמת סבבה".

וזאת אולי הבעיה הכי גדולה שלנו.

אין לנו באמת מושג מה איבדנו!

וכשאתה לא מבין מה חסר לך, ברור גם שאין לך דמעות לבכות עליו.

לא רק הבניין
אז בואו ונבהיר פעם אחת ולתמיד.

לא מדובר כאן בבניין של אבנים שנשרף באש.

מדובר בעולם שלם שקיבל פתאום דום לב.

בעולם שהנשמה שלו הסתלקה והשאירה אחריה גופה קרה.

כי המקדש לא היה רק מבנה יפה שהרשים תיירים.

הוא היה הצינור שחיבר בין השמים לארץ.

הוא היה המקום בו נפגשו אלוקים ואדם, והדופק שפעם בו הזרים חיים, אור ושמחה לכל מה שקיים עלי אדמות.

עולם שהיה בו בית מקדש היה עולם אחרי לגמרי.

עולם שהאוויר בו היה שונה.

שהיחסים בין אדם לבוראו, בין אדם לחבירו ובין אדם לעצמו, היו ברמה אחרת לגמרי.

זה עולם שהיו בו ניסים ונבואה ושפע וברכה ואהבה ותורה בסדר גודל שאנחנו בכלל לא מכירים.

וההפסד הכי גדול שלנו הוא שנולדנו לעולם שחסר את כל זה ואנחנו מבסוטים עד הגג מאיזו ארוחה דשנה או סרט טוב ולא מבינים שלא התחלנו לגרד אפילו את עוצמות החיים והאנרגיות שיכולנו להשיג.

אנחנו דומים לחרש שלא מצליח להבין איך נשמעת סימפוניה מדהימה

או לעיוור מלידה שלא קולט את יופיה של שקיעה מרהיבה…

חורבן הבית
אבל אולי יש משהו שבכל זאת יעזור לנו.

משקפיים אחרות שיאפשרו לראות את הדברים מזווית אחרת.

שיקחו את כל מה שאנחנו כבר יודעים אבל פשוט יקראו לו בשם הנכון.

כי יותר מידי דברים אנחנו פוגשים וכמעט מתפוצצים. הלב שלנו בוכה והמוח מסרב לעכל, אלא שלא ידענו לומר שכולם הם בעצם תוצאות של אותו דום לב, של אותה נשמה שאיננה ושל אותו בית אהבה שעלה באש.

כשמגרשים יהודים מהבתים שלהם בגוש קטיף, קורעים משפחות וקוברים חיים שלמים בגלל פוליטיקה מלוכלכת – זה חורבן הבית.

כשזוג מדהים נרצח בדם קר לעיני ארבעת ילדיהם, כשמגיעים מחבלים לישיבת מרכז הרב ורוצחים שמונה צדיקים שלא עשו כלום לאף אחד ורק היו עסוקים בללמוד תורה – זה חורבן הבית.

כששישה מיליון יהודים, זקנים, נשים וילדים קטנים נשרפים בכבשן בהסתר פנים הגדול ביותר שידענו – זה חורבן הבית.

כשאתה מגיע למחלקה האונקולוגית ורואה אנשים מתייסרים ונאנקים ונלחמים בציפורניים במלאך המוות,

כשאתה פוגש זוג מתוק שנשוי 13 שנה באהבה גדולה ורק מתחננים לזכות וללטף בידיים ילד משלהם,

כשאתה מנסה לבכות ולהתפלל על כל אלו אבל מגלה שהלב שלך אבן, ומלא בשטויות וסרטים ומחשבות קטנוניות, ובא לך לבכות ולשטוף את הכול בדמעות חמות אבל לא יורדת לך אפילו דמעה אחת – גם זה חורבן הבית.

וכאן בדיוק מגיע צום עשרה בטבת שמזכיר לנו לא להתייאש ולא לוותר.

הוא בא להציל אותנו מלשקוע בחמימות המרופדת של ההווה ולוותר על העתיד שמחכה לנו שרק נתעורר.

הוא נועד לדאוג שלא נשכח שגורשנו מגן עדן ועד שלא נשוב אליו באמת אסור לנו להפסיק לרגע להתגעגע ולחתור במרץ.

הוא בא כדי לוודא שעד שאלוקים לא יחזור הביתה, לא נשכח שאנחנו רק באמצע הדרך ומשימת החיים שלנו עדיין לא הושלמה.

"ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים, ושם נעבודך ביראה כימי עולם וכשנים קדמוניות".

במהרה בימינו אמן.

 כתב הרב יוני לביא.

יש עליו ספרים של גדולי דורנו בעשרות.. תמצא בעז"ה..

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...