נראה לי שהנקודה הזו לא מספיק ברורה בהודעתך..

כל' לא שומרת צניעות נגיעה וכאלה

כי יש הרבה פערים. אבל אני לא בררן מטבעי

למה להכנס לזה? ..

וזה לא שאני אהיה בעניין הזה. אשאל את הרב שלי מחר, זה באמת מתסבך אותי

אני גם לא דוגל בבררנות יתר. וגם מאמין שאפשר להסתדר עם פערים גדולים. השאלה אם כאלה, שהם בעייתיים, ניתנים לגישור

כלומר הוא מתפלא שהסכמת 

אני לא ברמה רוחנית כזאת גבוהה אם זה משתמע

תתפשר על הרבה דברים,

אבל הפרש כ"כ משמעותי ברמה הדתית?

הכרתי בנות מסורתיות שהיו צדיקות פי כמה וכמה מ"תורניות"... (בלי להכנס למה המשמעות).

אז אני בוחן את המציאות מחדש קצת. וזה מתסבך נורא!

יצא לי לראות אנשים הופכים לצדיקונים מהפך מוחלט. מנסה ליישם את האמונה שלי בקדושה של עם ישראל לעולם השידוכים. זה מפחיד...

בוחן עדיין את השטח, זה פשוט קצת נגרר ולא היה זמן לברר את זה

אני לא בטוח כבר.

אבל התפשרתי על המון עד היום. דברים ששחקו לי את הנפש... אין לי כבר תשובות

פערים דתיים קטנים יותר... אני פשרן מדי בחיים

והתחלתי להאמין שאפילו יותר...

וכל כך לא ברורה,

ולפעמים אתה שואל את עצמך- מי אמר? אולי זוגיות היא יותר חשובה מהכל? 

וגם- איך אני יודע מי באמת, אבל באמת בסופו של דבר יתאים לי?

והלוואי שהיו לנו אורים ותומים שיכולנו לדעת כאלו דברים!

ואם כבר הסכמת לצאת איתה אני מבינה שאין כאן מקום להבעת דעה לכאן או לכאן, מלבד לאחל לך בהצלחה רבה בהמשך הדרך! ואולי אולי יש עניין של שאלת רב? לא שאני בעצמי שואלת ולכן אני רק מציעה את זה כדרך להפחית את עול האחריות של הבחירות האלו מעל כתפיך. 

זה הצטרף לשני דברים שהלחיצו אותי מאוד בסופ"ש הזה אז לפחות אחד מהם אזכה לפרוק

הלוואי שהרב יאיר את עינך...

בהצלחה!

אבל עדיין לא לגמרי החלטתי לגבי זה... הבעתי הסכמה עקרונית רק

ראיתי מקרוב הרבה אנשים עושים תהליך והופכים לבני תורה בסופו...

בשידוכים זה הפחיד אותי כל הזמן, וזה עדיין מפחיד אותי. חשבתי פשוט להיות קצת אמיץ

תקעתי את עצמי כמה וכמה פעמים בקשרים ממש רעילים, הלב שלי מסכן ממה שאני עושה לו

בנוסף לרב (ואני לא מזלזלת בכלל!) תלך לייעוץ טוב?

לא חאראם??? (ככה כותבים את זה?)

כאילו, למה בכל שרשורי הבנות- ייעוץ הולך חפשי חפשי, ואצל בנים זו איזו מילה גסה?, זה כמו עיסוי רפואי רק לנפש. 

ייעוץ כזה הגורם לנו להעלות דברים למודעות, להבין מה הם אמונות הבסיס המנווטות אותנו בחיים. לזהות את האמונות השליליות ולהבין מה הם שירתו אצלינו בעבר ולמה אפשר להגיד להם ביי ביי, ולאמץ אמונות יותר חיוביות.

ייעוץ העוזר לנו לנתח קשרים ולזהות מוקדי קושי.

ייעוץ העוזר לנו לבנות דימוי עצמי חיובי יותר על עצמינו, שלם יותר, ומתוך כך נרצה להגן על עצמינו ונעריך את זה שמגיע לנו בן זוג טוב ושלם יותר. 

ויועץ טוב הוא אחד עם הסמכה טובה, עם המלצות טובות מידועים בתחום. כזה המכיר את הנפש ואת דרכי הריפוי. כזה היודע להעצים ולתת עצה טובה כדי לאפשר לאדם להבנות מעצמו עם הכוחות הפנימיים בתוכו. 

פחות מתחבר, מכמה וכמה סיבות.

מה שחסר לי זה לא מודעות, יותר מישהו לדבר איתו...

קצת הצחקת אותי, בקטע טוב כמובן...

אם חסר לך מישהו לדבר איתו, ואתה ממלא את הצורך בדייטים עם נשים שלעיתים מזיקות לך לנפש, בהחלט יכולה לעזור כאן מודעות רבה יותר לצרכים שלך, לסיבת קיומם, לזהות מה השיחות האלו מזינות בך ולמה. ואיך והאם אפשר למצוא חלופה בריאה יותר. 

קשה לי מאוד להגיד לא. וזה לא כי אין לי את הכוחות או את האומץ.

פשוט כי אני מכור לחסד. כמו שזה נשמע

קשה לי נורא אם אני לא משקם לאיזה מישהו את החיים. איום ונורא ככל שזה ישמע, נולדתי עם צורך לטפח ולהשקיע ואין לי במי בתור רווק מעפן חחח

לא מצאתי מקום שיתן לי לבטא את הצורך הזה בנפש. לעשות צדקה בכסף, בגוף, זה מדהים! אבל זה לא מספיק את הרצון העמוק לתת משהו מעצמך.

ואף אחד לא יקח אותי לייעץ לאנשים בלי הכשרה...

[אז אני עושה את זה באקראי וב"ה זה הולך בסדר. אבל זה לא רצוף. וכשמישהו מצליח, וזה משמח מאוד, אני נשאר בלי מישהו להתעסק בו

ולא, אני לא מצפה שאנשים יצטרכו אותי לנצח. ההפך, העובדה שזה לזמן קצר מראה לי שאני מצליח ב"ה.]

טוב, אז זה לא חסד להגיד כל הזמן כן להצעות. בכלל לא. אתה מזיק גם לך וגם ליושבת מולך. 

חלק מהחסד של דייטים זה תהליך של בירור עצמי. לא תהליך של "מי רוצה שאני אעזור לו לשקם את עצמו".

ואפשר לנתב את הצורך בחסד בכל כך הרבה הקשרים אחרים שמזמינים חסד ונתינה, ובינתיים אתה יכול ללכת לעזור לעצמך הכי בעולם ולנסות לפתור את בעיית ההתנכרות הזאת....

בהצלחה רבה רבה!

תודה על ההקשבנות!

ששתי שמש ועננים וירח, מתחילות להתערב לך בנפש באמצע הלילה...

המזלות בפעולה...

פשוט השרשור הזה מצחיק אותי נורא.....

אולי תמצא איזה כוכב מאדים טוב שיעזור לך להגיע לנגה שלך במהירות וביעילות ואז תוכל לעזור לה עד 120 בכלים, כביסות, ספונג'ה, ילדים, פנלים ואפילו להחליף מצעים כל שבוע. אמןןןןןןןןןןן

תודה על האיחולים, בע"ה גם את תרוויחי

זה עשה לי ממש לא טוב, חשבתי לנסות להתפשר על דברים כאלה.

אני לא יודע אם היא לא חולמת להיות דתיה ומנסה, עוד לא הגעתי לשלב של לדעת את זה.

אם מישהי עם פוטנציאל אמיתי (ואפשר לראות) שכרגע היא מסורתית תוצע לי אעדיף אותה על פני "דוסית" שמבפנים הכל לא אמיתי אצלה...

לגבי הפסקה האחרונה, זה בדיוק הכאב שלי. אני במצב שנראה לי שעדיף לי לוותר על החלומות הגדולים של בעבודת השם, רק להרגיש קצת מה זה להיות אדם שלם ושמח. אוח כמה שכואב אפילו לכתוב את זה.

כי זה לא לסבול קצת, זה לסבול הרבה... ולפעמים גם עולה המחשבה ש"הנה, יש אנשים שלא התחתנו מעולם! אז אולי עדיף להתפשר?"

אני לא רוצה את זה כבר, זה כל-כך הרבה זמן לא מצליח שהרצון שלי פשוט גווע (לא מבחירה!).

קשה לי להאמין שה' רוצה ממני דברים גדולים ונצורים, בגלל המצב שבו אני נמצא (הרווקות שוחקת רוחנית).

אין לי כבר כוחות להתפלל על זה, למרות שאני עושה את זה די הרבה, אז התפילה מרגישה לי סתמית וחסרת משמעות.

בסה"כ, לאור נסיון חיים ארוך ומתיש, קשה לי לסמוך על זה שה' רוצה שתהיה לי נחת בחיים. לא כי אני לא חושב שהוא רוצה שיהיה לי טוב. פשוט כי אני מרגיש שמה שה' בחר לי במהלך החיים הזה זה המון המון כפרת עוונות, שמי יודע מתי תסתיים, אם בכלל?

לא יודע אם יש בעיה להתפשר על דבר כזה. שום דבר כבר לא נראה לי בטוח, לא בשידוכים לפחות.

ההפסקות לא גרמו לזה לחזור... לא הצלחתי לרצות את זה ב5 שנים האחרונות באמת

להתחזקות מהצד שלה.

אבל נראה לי שזה לא רלוונטי מסיבות אחרות כבר

יוצא ששתי הסיבות ביחד.  

אם כי, ברור שצריך להתייעץ עם רב גדול.

פירגנתי אבל בעלם במקום גבר

ובכל אופן הפשרנות שלי לא יודעת גבול גם כשאני פחות מיואש...

אבל יש את הקטע הזה, שמפסיקים לחשוב שאני יכול לקבל יותר טוב.. כי פשוט לא הולך.

ואז מתחילים להעריך את מה שיש..

איך אומרים: "בשעת סערה, כל נמל טוב"

האי גברא דאזל בעי אתתא ולא קיהבי לה, מאי חזי דאזל להיכא דמדלי מנה. שקל סכתא דצה לתתא לא עאל, דלי דצה לעלא עאל. אמר: האי נמי מתרמיא לה בת מזלה

ולא נראה לי שאתה כזה מאמין שמגיע לך..

עובדה שהתפשרת 

אם הייתי מכוון גבוה כפי הראוי לעלם חמודות כמוני (@פה לקצת) זה לא היה קורה

אבל לא אשת רבי עקיבא בכלל! לא עמדה במבחן האש[ת]...

יותר מדי הצעות פחות מדי אפשרות לזכור את כל הסיטואציות

מילי דשטותא משמחים את הלב. אני צריך לשמוח, היה לי יום קשה

ימים קשים עוברים על כוחותינו

לחזור על הסיפור ולשוטט קצת בעולמות העליונים

יש לכם ד"ש מה'! (חחחח סתם)

לא.

אל תצא איתה אם ככה אתה מרגיש...

מגיעה לך וגם לה להפגש עם מישהו או מישהי שבאמת נותנים צ'אנס אמיתי לקשר ובשמחה ולא ככה....

יש לי חגורה אדומה בלתת צ'אנסים

כנראה השלכתי עליך מניסיון אישי לא הכי נעים של בחור שהתפשר, התפשר והתפשר,

 נפגש ונפגש 

וכבר מתוסבך.

והכי לא נעים להיות בצד שהתפשרו עליו.

אלא התפשרות כלפי מה שחשבתי שהוא דבר נכון ואמיתי, והיום אני מטיל בו ספק.

ערעור של אידאלים והבנות לגבי עולם השידוכים, ספק שנובע מתוך עצמי כלפי עצמי אל עצמי ועם עצמי...

אם החלטתי לנסות עם מישהי, זה יהיה מכובד והוגן ככל שיתאפשר לי בע"ה

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

@איזו

ויש מגוון עצום של אנשי מקצוע.

וצריך למצוא את הסוג והאדם המתאים לאירוע.

באופן אישי, נעזרתי באנשי מקצוע שונים לדברים שונים. לי חשוב ניסיון החיים של האדם, וגם סוג ההכשרה.

לא דומה בעיניי אדם שעשה קורס של חודשיים אצל מאמן אחר ומגדיר את עצמו כמאמן לחתונה ועוסק בזה שנה, לבין אחרים שלמדו טיפול בצורה רצינית יותר במסגרות אחרות, ועוסקים בזה מספר דו ספרתי של שנים.

יש היום המון גישות טיפוליות. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע, להשקיע זמן וכסף, ולא התאים לי. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע אחרים, שמאוד עזרו לי. מצאתי שהגישה של האחרים דיברה אליי הרבה יותר מהראשונים, שלא היתה לי מועילה. 

בעיני שווה להשקיע זמן ומאמץ למצוא אדם שיוכל לעזור לך, במיוחד אם מדובר במשהו שיש בו דפוס חוזר. אפשר לפתח מיומנויות וכלים, שלענ"ד יסייעו גם בחלק הבא של המסע הזה.

אורך ההכשרה ושנות הניסיון לאו דווקא מעידים על התאמה ואיכות,

וזה נכון לכל דבר ועניין..

לגבי טיפול, הפרמטרים החשובים הם התאמה בהשקפת עולם וחיבור בין-אישי.

צריך להכיר המלצות אישיות על מאמנים

והשאלה שלו נראת לי שיא הטריוויאלית.

לא בטוח הייתי קופץ דווקא לרעיון הזה.

יכול להיות שכן יש צורך אבל יכולות להיות גם עוד אופציות..

אנחנו לא יודעים אם זה קורה לו באופן חד פעמי או שזה קורה לו לאורך זמן 

ובאופן טבעי אנחנו לא יודעים עוד משנים ביחס לסיטואציה

בעיני, האמירה ללכת לאיש מקצוע היא לא אמירה נטרלית.

היא אמירה שיש לה משמעות מסויימת ולכן הייתי אומר אותה במידה ויש תשתית מסויימת.

יש הרבה עניינים שקשורים לרגש שאפשר במקרים מסויימים לדבר בין חברים או עם דמות חינוכית אפילו...

כמובן, בלי לגרוע כלל וכלל מהצורך והחשיבות והתועלת המרובה שיש באנשי טיפול ומקצועות טיפוליים.

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.