את בת 17, ולא רק זה- את גם מרגישה לא מוכנה.

אין למה להתחיל עם הכאב ראש הזה בגיל שלך.

וכן, בגיל שלך זה כאב ראש.

תהני מהאולפנא בנתיים

כי אני רוצה. ואני גם מרגישה מוכנה.

אני רק רוצה לעשות עם עצמי עוד עבודה ולהרגיש ממש מוכנה..

ותחשבי מה מפריע לך בעצמך, מה מונע ממך להיות בטוחה, את יודעת הכי טוב.

 [סוג של הערת פתיחה: אני לא יודעת איפה גדלת ולאיזה ציבור את משתייכת ולנתונים האלו יש השפעה מכרעת על התשובה לשאלה שלך אבל אני אכתוב ואענה מנק' מבטי].

את בת 17

, בעיני, זה הגיוני מאוד שאת מרגישה  לא מספיק מוכנה לנישואים כרגע. כנראה שאת גם משירה שיני חלב עכשיו ושהשיער שלך לא מלבין עדין- לכל גיל יש את התופעות המתאימות לו.  ככה זה בטבע ובגוף האדם וככה זה גם בנפש. וזה טוב שזה ככה וזה בריא ונכון. 

למה בגילך את חושבת על חתונה? מה תתן לך חתונה וזוגיות בשלב זה של החיים? איזה צורך זה ימלא בך?

מה זה בכלל נישואים וזוגיות ובמה זה כרוך? למה אנשים מתחתנים? למה את רוצה להתחתן? למה את רוצה עכשיו להתחתן?

ושלא תביני אותי לא נכון,

הרצון לחתונה, לזוגיות, ליחד, למשפחה, לאהוב ולהיות נאהבת, למקום משלך ומישהו שתמיד שלך ובשבילך,  למישהו שתמיד איתך וכו' מובן לי מאוד, (גם אני הייתי מאוד רוצה), ואני יודעת שלפעמים הרצון העצום הזה חזק יותר מכל תשובה הגיונית..  אבל לדעתי לפני שאת נכנסת לכל העולם הזה (שיכול להיות מאוד מאוד מורכב לפעמים, לצערי) את צריכה לחשוב על המשמעות של להיכנס לעולם הזה בגיל כל כך צעיר.

כי בגיל 17, בנוסף לשלל ההתמודדויות שיש בעולם הדייטים ובחיי זוגיות ומשפחה שיש לכל אחד נוספות משמעויות נוספות-

ברמה הכלכלית: את מבינה מה זה אומר לפרנס בית ומשפחה בלי שום מקצוע ביד? מה זה אומר לשלם שכר דירה, חשמל, מים, ארנונה, ביגוד, הנעלה, אוכל, נסיעות, בריאות ובהמשך גם מעון וחיתולים? את מבינה שככל הנראה, אם אין לך הורים עשירים במיוחד, אז או שתצטרכי לצאת לעולם העבודה בלית ברירה ולעבוד בעבודה שלא דורשת מקצוע והשכר בהתאם או שתמצאי את עצמך מתזזת בין לימודים לבית? את מבינה מה השכר במשק לעבודה בלי מקצוע? ושאין לזה שום עתיד תעסוקתי ברוב המקרים? ושאין אפשרות באמת לפרנס מספחה בנחת וברוגע נפשי ככה? ואם תחליטי ללמוד- איך תתפרנסי בתקופת הלימודים? ואיך תממני את הלימודים, והפסיכומטרי? ואיך תעמדי בלחץ של בית, זוגיות, משפחה, מבחנים, עבודות, קורסים, הכשרות, תשלומים, נסיעות, מלגות, ואולי גם ילד או שניים ולילות בלי שינה? איך תעשי את זה? 

ברמה האישית: גיל 17 זה גיל בוגר מאוד, את לא ילדה קטנה, ואת מבינה עניין. אני לא גדולה ממך בהרבה (6 שנים) אבל אני יכולה להגיד לך שמניסיוני האישי וממה שראיתי מסביבי אנשים מאוד מאוד משתנים מגיל 17 והלאה. (את יכולה להגיש שאין לזה סוף ואנשים משתנים גם עד גיל 90, וזה נכון אבל השנים מגיל 17 ועד 20-21 הן מאוד מאוד משמעותיות. לרוב הרבה הרבה יותר מ3 השנים שבין גיל 54 ל57, או כל גיל אחר). את בת 17 ואת יודעת מה את רוצה מעצמך ומחייך. אבל זה יכול להשתנות, זה כמעט בטוח ישתנה. את עוד בתהליך של למידה של עצמך ושל העולם, לא הייתי ממהרת לקבל על עצמי החלטות הרות גורל כנישואים בגיל כזה, במיוחד שאת בעצמך אמרת שאת לא מרגישה עדין ממש בשלה...  אל תזרזי את הדברים בשום צורה, ופשוט תתני לזמן לעשות את שלו, לפעמים זה הדבר הכי טוב והכי נכון שאפשר לעשות. ובעוד שנתיים או שלוש או ארבע- יגיע הרגע בו תרגישי בשלה ואז תצאי לדרך הקשה והמופלאה הזאת של מציאת בן זוג.

יש גם שיקולים נוספים ברמה החברתית (איך  תרגישי שכל החברות הרווקות יסעו לטיול לכמה ימים לצפון ואת תישארי בבית עם בעל במילואים, ילדון עקשן וצרחן בן שנתיים , תינוקת שבדיוק מצמיחה שיניים ומצב כלכלי דחוק?),  ברמה המשפחתית (מה זה אומר להיכנס למשפחה חדשה של הבעל?.), ברמה הפיזית , ברמה הטכנית של ניהול הבית ועוד ועוד... אני לא אמשיך לפרט אבל צריך לקחת בחשבון שכל הפרטים הקטנים והלא קטנים האלו הם נגזרות של הרצון שלנו להתחתן. ואז לשים את היתרונות והחסרונות על כפות המוזניים והחליט מה נכון ומדויק לך עכשיו.

בהצלחה

ולענייננו-

שיעורים, הרצאות וספרים בנושא.

ממליצה תמיד על הסדרה של מיכל וולשטיין, ביוטיוב או באתר מכון מאיר.

ספרים- הבית היהודי ו"אהבה" של הרב גינזבורג.

מעבר לזה- לשאול את עצמי האם אני יודעת מהם חיי נישואים? מה הם דורשים?

האם אני מספיק בעלת חוסן נפשי? יודעת להתנהל נכון מול קושי/עימות/ריב, בלי "לשבור את הכלים" ולברוח?

האם יש בי אורך רוח ויכולת התמדה- להחזיק במקום/קשר ולא להיבהל מכל מכשול קטן שעלול לבוא?

וגם-

אילו מודלים זוגיים את מכירה/נחשפת אליהם? טובים? בעייתיים? גם וגם? מה אני לוקחת מהמודלים שראיתי ומה הייתי רוצה לשנות?

למה אני רוצה להתחתן?

מה אני חושבת שהנישואים יתנו לי, שאין בחיי היום?

האם אני מצפה שהנישואים "יפתרו"\ לי משהו שלא פתור בי היום?

מה אני מביאה איתי לדייט/קשר/בית שאקים?

מה אני מחפשת שהבחור יביא איתו?

ולכתוב לעצמך בכללי מה את מחפשת..

2-3 תכונות/דברים טכניים שהם קריטיים לך, ועוד בערך הסגנון, או דברים אחרים שהם פלוס עבורך.

בפן המעשי- ליידע מורות, מדריכות, חברות, שכנות וכו, שאת מעוניינת להיפגש, ואם יש בך אומץ אז גם שדכנים/אתרים.

לבחור בין הצעות- קודם כל שיכלי- מי שיותר תואם ומכיל את 2-3 הדברים שקריטיים לך, לפי מידת ההיכרות של המציע עם הבחור( חברה טובה שאני סומכת עליה ומכירה את הבחור אישית, ההצעה שלה תועדף על פני הצעה של השכנה של הדודה של סבתא ברוריה,שראתה מישהו חמוד בבית הכנסת, כן?)

ובשלב האחרון אינטואיציה/ תחושת בטן- כדי "לשבור שיוויון" בין הצעות ששיכלית שניהם מתאימות, אבל באחת מהם יש איזה פלוס נוסף שקורץ לך, גם אם אינו ככ קריטי..

יכולה להאריך עוד הרבה מקווה שהועלתי!

מוזמנת לאישי אם תירצי.

אולי כדאי קצת לחכות ולראות אם תחושת המוכנות מגיעה

וכשהיא מגיעה, אפשר פשוט לקפוץ למים ולהתנסות.

לפעמים אין דרך ללמוד אלא רק דרך תנועה.

בגלל שהרבה סטו מהעניין אני אענה להם כדי לחזור לנושא הראשי,

הבחינה הכלכלית - בדר"כ אנשים מתקשים בכל מקרה להסתדר כלכלית, זה שמישהו לומד מקצוע לא אומר שמצבו יותר טוב אלא להפך, הוא כנראה בחובות, וב50% מהמקרים יעבוד בטווח הקרוב בעבודה שלא קשורה למקצוע שהוא לומד. חוץ מזה שאתם לא יודעים מה המצב הכלכלי שלה. וגם זוג שמרוויח קצת אמור להינשא, צריך להחליט אם יותר חשוב לגור במרכז ולהתחתן בגיל 28 או לגור באיזה ישוב (אפילו זמנית) בדרך הנכונה בגיל 18...

מבחינת אישיות- יש בעיה להשתנות ולהשתפר? ככל שמתחתנים בגיל צעיר יותר ככה פתוחים יותר לשינוי ומוכנים לשפר יותר את עצמנו בשביל הזוגיות... למה לא להגיד שהיא מוכנה עכשיו? זה שהרבה אנשים מוותרים על מה שחשוב באמת בשביל "הגשמה עצמית" ולכאורה ביטחון כלכלי זה שגוי לחלוטין והם משלמים על זה בגיל 22-28... אני לא מכיר אותך ולא יודע אם את מוכנה, אני מנסה להבין אותו דבר גם לגבי עצמי ונראה לי שהרוב אומרים סתם למשוך את הזמן בישיבה/צבא/לימודים כנראה מחוסר אמונה ורצון להתקדם לעבר ברית הנישואין...

וכל זה לא שייך לכאן כי היא סך הכל שאלה איך להיות יותר מוכנה.

אני מודע לזה שרוב העונים פה עושים את זה ממקום טוב, אבל עדיף לך להתייעץ עם אנשים יותר תורניים שמכירים אותך יותר ושהתנסו במה שאת שואפת מאשר באנשים אלמוניים באינטרנט שייתכן ורובם רווקים בגיל מאוחר...

נ"ב תודה לכל מי שענה על השאלה המקורית (נערת טבע בעיקר)

"איך מתנהל הבית שלך"

"איך נראה בעלך"

"מה את מצפה ממנו"

"איך את רואה את החיים ד(ש)לך איתו"

אלו בדיוק השאלות שלמיטב הבנתי 'סלט' התכוונה להימנע מהן..

ולכן איתה אני ממש מזדהה ומסכים, ואיתך לא!

ציטוט מ'סלט':

"

את צריכה לגבש לך את הדברים שחשובים לך באמת.
ואני לא מתכוונת לרשימה המטופשת של תכונות שבנות נוטות לגבש לעצמן. ממש לא. אין דבר שיותר מגביל מהרשימות האלו. תחליטי רק על דברים ממש חשובים ועיקריים.

למשל- טוב לב. לא גאוותן. חרוץ.
אל תתקבעי על כלום. יש בנות שמוכנות להתחתן רק עם בחור שעשה תואר או רק עם בחור שעובד. זו טעות. חבל. צריך להרחיב אופקים קצת. לצאת מהקופסה.
לכן, אם אין לך קופסה, אל תצרי לעצמך אחת.

בפגישות עצמן את כבר תדעי.
השאלה שצריכה להישאל היא- האם אני מוכנה לבלות את שארית חיי איתו? לסמוך עליו?
בשיחות איתו תבדקי האם אתם מתאימים. האם יכולה להתפתח ביניכם חברות טובה.
(בונוס אם הוא מעניין אותך או גורם לך לצחוק ולהנות)
(עוד בונוס אם הוא באמת ובתמים מתעניין בך)

משהו חשוב נוסף הוא המשיכה הפיזית. את לא צריכה לחפש דוגמן, אבל כן מישהו שנראה טוב בעינייך. במיוחד פה, לא לפסול על דברים לא חשובים כל כך כמו גובה או דברים שהם זניחים, אלא אם כן זה ממש קריטי לך.

"

רק שההתנסחות הטעתה אותנו..

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.