את בת 17, ולא רק זה- את גם מרגישה לא מוכנה.

אין למה להתחיל עם הכאב ראש הזה בגיל שלך.

וכן, בגיל שלך זה כאב ראש.

תהני מהאולפנא בנתיים

כי אני רוצה. ואני גם מרגישה מוכנה.

אני רק רוצה לעשות עם עצמי עוד עבודה ולהרגיש ממש מוכנה..

ותחשבי מה מפריע לך בעצמך, מה מונע ממך להיות בטוחה, את יודעת הכי טוב.

 [סוג של הערת פתיחה: אני לא יודעת איפה גדלת ולאיזה ציבור את משתייכת ולנתונים האלו יש השפעה מכרעת על התשובה לשאלה שלך אבל אני אכתוב ואענה מנק' מבטי].

את בת 17

, בעיני, זה הגיוני מאוד שאת מרגישה  לא מספיק מוכנה לנישואים כרגע. כנראה שאת גם משירה שיני חלב עכשיו ושהשיער שלך לא מלבין עדין- לכל גיל יש את התופעות המתאימות לו.  ככה זה בטבע ובגוף האדם וככה זה גם בנפש. וזה טוב שזה ככה וזה בריא ונכון. 

למה בגילך את חושבת על חתונה? מה תתן לך חתונה וזוגיות בשלב זה של החיים? איזה צורך זה ימלא בך?

מה זה בכלל נישואים וזוגיות ובמה זה כרוך? למה אנשים מתחתנים? למה את רוצה להתחתן? למה את רוצה עכשיו להתחתן?

ושלא תביני אותי לא נכון,

הרצון לחתונה, לזוגיות, ליחד, למשפחה, לאהוב ולהיות נאהבת, למקום משלך ומישהו שתמיד שלך ובשבילך,  למישהו שתמיד איתך וכו' מובן לי מאוד, (גם אני הייתי מאוד רוצה), ואני יודעת שלפעמים הרצון העצום הזה חזק יותר מכל תשובה הגיונית..  אבל לדעתי לפני שאת נכנסת לכל העולם הזה (שיכול להיות מאוד מאוד מורכב לפעמים, לצערי) את צריכה לחשוב על המשמעות של להיכנס לעולם הזה בגיל כל כך צעיר.

כי בגיל 17, בנוסף לשלל ההתמודדויות שיש בעולם הדייטים ובחיי זוגיות ומשפחה שיש לכל אחד נוספות משמעויות נוספות-

ברמה הכלכלית: את מבינה מה זה אומר לפרנס בית ומשפחה בלי שום מקצוע ביד? מה זה אומר לשלם שכר דירה, חשמל, מים, ארנונה, ביגוד, הנעלה, אוכל, נסיעות, בריאות ובהמשך גם מעון וחיתולים? את מבינה שככל הנראה, אם אין לך הורים עשירים במיוחד, אז או שתצטרכי לצאת לעולם העבודה בלית ברירה ולעבוד בעבודה שלא דורשת מקצוע והשכר בהתאם או שתמצאי את עצמך מתזזת בין לימודים לבית? את מבינה מה השכר במשק לעבודה בלי מקצוע? ושאין לזה שום עתיד תעסוקתי ברוב המקרים? ושאין אפשרות באמת לפרנס מספחה בנחת וברוגע נפשי ככה? ואם תחליטי ללמוד- איך תתפרנסי בתקופת הלימודים? ואיך תממני את הלימודים, והפסיכומטרי? ואיך תעמדי בלחץ של בית, זוגיות, משפחה, מבחנים, עבודות, קורסים, הכשרות, תשלומים, נסיעות, מלגות, ואולי גם ילד או שניים ולילות בלי שינה? איך תעשי את זה? 

ברמה האישית: גיל 17 זה גיל בוגר מאוד, את לא ילדה קטנה, ואת מבינה עניין. אני לא גדולה ממך בהרבה (6 שנים) אבל אני יכולה להגיד לך שמניסיוני האישי וממה שראיתי מסביבי אנשים מאוד מאוד משתנים מגיל 17 והלאה. (את יכולה להגיש שאין לזה סוף ואנשים משתנים גם עד גיל 90, וזה נכון אבל השנים מגיל 17 ועד 20-21 הן מאוד מאוד משמעותיות. לרוב הרבה הרבה יותר מ3 השנים שבין גיל 54 ל57, או כל גיל אחר). את בת 17 ואת יודעת מה את רוצה מעצמך ומחייך. אבל זה יכול להשתנות, זה כמעט בטוח ישתנה. את עוד בתהליך של למידה של עצמך ושל העולם, לא הייתי ממהרת לקבל על עצמי החלטות הרות גורל כנישואים בגיל כזה, במיוחד שאת בעצמך אמרת שאת לא מרגישה עדין ממש בשלה...  אל תזרזי את הדברים בשום צורה, ופשוט תתני לזמן לעשות את שלו, לפעמים זה הדבר הכי טוב והכי נכון שאפשר לעשות. ובעוד שנתיים או שלוש או ארבע- יגיע הרגע בו תרגישי בשלה ואז תצאי לדרך הקשה והמופלאה הזאת של מציאת בן זוג.

יש גם שיקולים נוספים ברמה החברתית (איך  תרגישי שכל החברות הרווקות יסעו לטיול לכמה ימים לצפון ואת תישארי בבית עם בעל במילואים, ילדון עקשן וצרחן בן שנתיים , תינוקת שבדיוק מצמיחה שיניים ומצב כלכלי דחוק?),  ברמה המשפחתית (מה זה אומר להיכנס למשפחה חדשה של הבעל?.), ברמה הפיזית , ברמה הטכנית של ניהול הבית ועוד ועוד... אני לא אמשיך לפרט אבל צריך לקחת בחשבון שכל הפרטים הקטנים והלא קטנים האלו הם נגזרות של הרצון שלנו להתחתן. ואז לשים את היתרונות והחסרונות על כפות המוזניים והחליט מה נכון ומדויק לך עכשיו.

בהצלחה

ולענייננו-

שיעורים, הרצאות וספרים בנושא.

ממליצה תמיד על הסדרה של מיכל וולשטיין, ביוטיוב או באתר מכון מאיר.

ספרים- הבית היהודי ו"אהבה" של הרב גינזבורג.

מעבר לזה- לשאול את עצמי האם אני יודעת מהם חיי נישואים? מה הם דורשים?

האם אני מספיק בעלת חוסן נפשי? יודעת להתנהל נכון מול קושי/עימות/ריב, בלי "לשבור את הכלים" ולברוח?

האם יש בי אורך רוח ויכולת התמדה- להחזיק במקום/קשר ולא להיבהל מכל מכשול קטן שעלול לבוא?

וגם-

אילו מודלים זוגיים את מכירה/נחשפת אליהם? טובים? בעייתיים? גם וגם? מה אני לוקחת מהמודלים שראיתי ומה הייתי רוצה לשנות?

למה אני רוצה להתחתן?

מה אני חושבת שהנישואים יתנו לי, שאין בחיי היום?

האם אני מצפה שהנישואים "יפתרו"\ לי משהו שלא פתור בי היום?

מה אני מביאה איתי לדייט/קשר/בית שאקים?

מה אני מחפשת שהבחור יביא איתו?

ולכתוב לעצמך בכללי מה את מחפשת..

2-3 תכונות/דברים טכניים שהם קריטיים לך, ועוד בערך הסגנון, או דברים אחרים שהם פלוס עבורך.

בפן המעשי- ליידע מורות, מדריכות, חברות, שכנות וכו, שאת מעוניינת להיפגש, ואם יש בך אומץ אז גם שדכנים/אתרים.

לבחור בין הצעות- קודם כל שיכלי- מי שיותר תואם ומכיל את 2-3 הדברים שקריטיים לך, לפי מידת ההיכרות של המציע עם הבחור( חברה טובה שאני סומכת עליה ומכירה את הבחור אישית, ההצעה שלה תועדף על פני הצעה של השכנה של הדודה של סבתא ברוריה,שראתה מישהו חמוד בבית הכנסת, כן?)

ובשלב האחרון אינטואיציה/ תחושת בטן- כדי "לשבור שיוויון" בין הצעות ששיכלית שניהם מתאימות, אבל באחת מהם יש איזה פלוס נוסף שקורץ לך, גם אם אינו ככ קריטי..

יכולה להאריך עוד הרבה מקווה שהועלתי!

מוזמנת לאישי אם תירצי.

אולי כדאי קצת לחכות ולראות אם תחושת המוכנות מגיעה

וכשהיא מגיעה, אפשר פשוט לקפוץ למים ולהתנסות.

לפעמים אין דרך ללמוד אלא רק דרך תנועה.

בגלל שהרבה סטו מהעניין אני אענה להם כדי לחזור לנושא הראשי,

הבחינה הכלכלית - בדר"כ אנשים מתקשים בכל מקרה להסתדר כלכלית, זה שמישהו לומד מקצוע לא אומר שמצבו יותר טוב אלא להפך, הוא כנראה בחובות, וב50% מהמקרים יעבוד בטווח הקרוב בעבודה שלא קשורה למקצוע שהוא לומד. חוץ מזה שאתם לא יודעים מה המצב הכלכלי שלה. וגם זוג שמרוויח קצת אמור להינשא, צריך להחליט אם יותר חשוב לגור במרכז ולהתחתן בגיל 28 או לגור באיזה ישוב (אפילו זמנית) בדרך הנכונה בגיל 18...

מבחינת אישיות- יש בעיה להשתנות ולהשתפר? ככל שמתחתנים בגיל צעיר יותר ככה פתוחים יותר לשינוי ומוכנים לשפר יותר את עצמנו בשביל הזוגיות... למה לא להגיד שהיא מוכנה עכשיו? זה שהרבה אנשים מוותרים על מה שחשוב באמת בשביל "הגשמה עצמית" ולכאורה ביטחון כלכלי זה שגוי לחלוטין והם משלמים על זה בגיל 22-28... אני לא מכיר אותך ולא יודע אם את מוכנה, אני מנסה להבין אותו דבר גם לגבי עצמי ונראה לי שהרוב אומרים סתם למשוך את הזמן בישיבה/צבא/לימודים כנראה מחוסר אמונה ורצון להתקדם לעבר ברית הנישואין...

וכל זה לא שייך לכאן כי היא סך הכל שאלה איך להיות יותר מוכנה.

אני מודע לזה שרוב העונים פה עושים את זה ממקום טוב, אבל עדיף לך להתייעץ עם אנשים יותר תורניים שמכירים אותך יותר ושהתנסו במה שאת שואפת מאשר באנשים אלמוניים באינטרנט שייתכן ורובם רווקים בגיל מאוחר...

נ"ב תודה לכל מי שענה על השאלה המקורית (נערת טבע בעיקר)

"איך מתנהל הבית שלך"

"איך נראה בעלך"

"מה את מצפה ממנו"

"איך את רואה את החיים ד(ש)לך איתו"

אלו בדיוק השאלות שלמיטב הבנתי 'סלט' התכוונה להימנע מהן..

ולכן איתה אני ממש מזדהה ומסכים, ואיתך לא!

ציטוט מ'סלט':

"

את צריכה לגבש לך את הדברים שחשובים לך באמת.
ואני לא מתכוונת לרשימה המטופשת של תכונות שבנות נוטות לגבש לעצמן. ממש לא. אין דבר שיותר מגביל מהרשימות האלו. תחליטי רק על דברים ממש חשובים ועיקריים.

למשל- טוב לב. לא גאוותן. חרוץ.
אל תתקבעי על כלום. יש בנות שמוכנות להתחתן רק עם בחור שעשה תואר או רק עם בחור שעובד. זו טעות. חבל. צריך להרחיב אופקים קצת. לצאת מהקופסה.
לכן, אם אין לך קופסה, אל תצרי לעצמך אחת.

בפגישות עצמן את כבר תדעי.
השאלה שצריכה להישאל היא- האם אני מוכנה לבלות את שארית חיי איתו? לסמוך עליו?
בשיחות איתו תבדקי האם אתם מתאימים. האם יכולה להתפתח ביניכם חברות טובה.
(בונוס אם הוא מעניין אותך או גורם לך לצחוק ולהנות)
(עוד בונוס אם הוא באמת ובתמים מתעניין בך)

משהו חשוב נוסף הוא המשיכה הפיזית. את לא צריכה לחפש דוגמן, אבל כן מישהו שנראה טוב בעינייך. במיוחד פה, לא לפסול על דברים לא חשובים כל כך כמו גובה או דברים שהם זניחים, אלא אם כן זה ממש קריטי לך.

"

רק שההתנסחות הטעתה אותנו..

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - השמיים הם הגבול

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

@איזו

ויש מגוון עצום של אנשי מקצוע.

וצריך למצוא את הסוג והאדם המתאים לאירוע.

באופן אישי, נעזרתי באנשי מקצוע שונים לדברים שונים. לי חשוב ניסיון החיים של האדם, וגם סוג ההכשרה.

לא דומה בעיניי אדם שעשה קורס של חודשיים אצל מאמן אחר ומגדיר את עצמו כמאמן לחתונה ועוסק בזה שנה, לבין אחרים שלמדו טיפול בצורה רצינית יותר במסגרות אחרות, ועוסקים בזה מספר דו ספרתי של שנים.

יש היום המון גישות טיפוליות. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע, להשקיע זמן וכסף, ולא התאים לי. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע אחרים, שמאוד עזרו לי. מצאתי שהגישה של האחרים דיברה אליי הרבה יותר מהראשונים, שלא היתה לי מועילה. 

בעיני שווה להשקיע זמן ומאמץ למצוא אדם שיוכל לעזור לך, במיוחד אם מדובר במשהו שיש בו דפוס חוזר. אפשר לפתח מיומנויות וכלים, שלענ"ד יסייעו גם בחלק הבא של המסע הזה.

אורך ההכשרה ושנות הניסיון לאו דווקא מעידים על התאמה ואיכות,

וזה נכון לכל דבר ועניין..

לגבי טיפול, הפרמטרים החשובים הם התאמה בהשקפת עולם וחיבור בין-אישי.

צריך להכיר המלצות אישיות על מאמנים

והשאלה שלו נראת לי שיא הטריוויאלית.

לא בטוח הייתי קופץ דווקא לרעיון הזה.

יכול להיות שכן יש צורך אבל יכולות להיות גם עוד אופציות..

אנחנו לא יודעים אם זה קורה לו באופן חד פעמי או שזה קורה לו לאורך זמן 

ובאופן טבעי אנחנו לא יודעים עוד משנים ביחס לסיטואציה

בעיני, האמירה ללכת לאיש מקצוע היא לא אמירה נטרלית.

היא אמירה שיש לה משמעות מסויימת ולכן הייתי אומר אותה במידה ויש תשתית מסויימת.

יש הרבה עניינים שקשורים לרגש שאפשר במקרים מסויימים לדבר בין חברים או עם דמות חינוכית אפילו...

כמובן, בלי לגרוע כלל וכלל מהצורך והחשיבות והתועלת המרובה שיש באנשי טיפול ומקצועות טיפוליים.

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.

גם רעב נובע מפעילות מוחית בעקבות מחסור באוכל. אחרת היינו שוכחים לאכול...

זה לא מוריד מחשיבות וחווית האכילה

התאהבות היא טובה וחשובה, בלעדיה היינו בודדים ומרוחקים.. זה מוסיף רגש וחיבור לאדם שאליו אנו רוצים להתקרב. 

התאהבות אבל היא דינמית, שיכולה להתעורר בשלבים שונים בקשר והיכרות.

 כנראה שלרוב היא לא תתעורר בדייט ראשון בו אנו יותר לחוצים ובוחנים אחד את השני. לכן כדאי לתת לזה קצת זמן ולראות אם מתפתח משהו 

כי בהקשר הזה העולם מתווך לנו דרך הפרשנות שלנו. אין פה עניין אובייקטיבי של אמת או שקר. יש מישהו שיהיה לך חיבור טבעי אליו ולמישהי אחרת לא יהיה, ולהיפך.

בנוסף לכך, המצע שעליו אנחנו מתנהלים זה המוח שלנו, נרצה או לא. אם למישהו יש לדוג' חסימה כלשהי, הוא לא יכול להגיד לעצמו "תתעלם ממנה, זו רק פרשנות שלך למציאות" וזה יפתר, כי המוח שלו מתנהל לפי החסימה גם בלי שירצה. ואפילו אם הוא כל הזמן יקדיש תשומת לב ויבדוק אם הוא מתנהל לפי החסימה או לפי מה שנכון, זה עדיין לא ישנה את המבנה הפיזיולגי שנוצר במוח שלו שיוצר את החסימה, וזה ישפיע על הרצון שלו. צריך "לחווט" מחדש את המוח.. ועם עבודה זה אפשרי. רק צריך קצת ללמוד איך המוח עובד כדי לעשות את זה בצורה הכי מהירה יעילה.

ולעצם העניין- חיבור יכול להיות טבעי ומיידי אבל גם יכול להיבנות עם הזמן. אם חושבים שזה חייב להיות כבר בהתחלה יכולה להיווצר במוח חסימה שתמנע מהחיבור לקרות גם בקשר שהוא כן היה יכול לקרות בו.

וגם יאוש יוצר דפוסים לא טובים במוח.. אז כדאי נסות לחשוב טוב

אהבה אמיתית זה דבר שנבנה עם הזמן והנתינה והקבלה וכל מה שזוג חווים

אבל את כל זה אין מספיק בהתחלה

וזה קשה או אפילו בלתי אפשרי לעבור את כל הדרך הזאת עד לשם בלי שיש לך כלום שמניע אותך

אז לכן הקב"ה ברא לנו את ההורמונים...שיתנו לנו את הכוחות בדרך להגיע לאהבה אמיתית

לגבי התהיה - אפשר לדמות את זה למצת ברכב. 

כדי שהרכב יתניע זה ניצוץ קטן שידלק ויפעיל את כל המערכת.

הניצוץ הזה הוא ההתאהבות.

זאת אולי תחושה שיטחית בתחילת קשר

אך בקשר יציב, וק"ו קשר ממוסד, התאבהות יכולה להיות ביטוי לאהבת אמת כלפי בן/בת הזוג.