מרגישה בודדה. כבר לא ממש נשואים טריים אבל זו סוגיה שמאז שהתחתנו מעיקה עלי מאוד. כל פעם שיש לי קושי כלשהו בחיים שלי, בעלי פשוט לא יודע איך לעזור לי. נניח אני בוכה, בדר'כ הוא יסתגר בתוך עצמו וישב, אפילו לא יבוא קרוב אלי, ויחכה שאסיים.(למרות שדיברנו על זה מלא פעמים והדגשתי לו שוב ושוב שזה נוראי בשבילי שהוא לא מנסה לנחם איכשהו, אפילו במגע. לא עזר, הוא נרתע מזה ושוכח שזה מה שביקשתי).
או שאני באה אליו עם משבר כלשהו, והוא יגיב ב"לא יודע" או בסמיילי עצוב במידה ושלחתי לו את זה בווצפ.
מרגישה חוסר גדול מאוד בזה. אפילו חברות שלי ידעו לנחם טוב יותר. ובמקום מסוים מאז שהתחתנו בגלל שנוצר באופן טבעי ריחוק מהמשפחה ומהחברות שהיו לי עד לחתונה(עדיין יש קשר טוב מאוד, אבל כבר לא קשר יומיומי כמו שהיה, באופן מובן.) אז ציפיתי ממנו שהוא ימלא את המשבצת שהם מילאו בלנחם אותי ובלתת לי עצה טובה שכאני צריכה. והוא ממש לא. וזה מבאס לאללה.
או שאני באה אליו עם משבר כלשהו, והוא יגיב ב"לא יודע" או בסמיילי עצוב במידה ושלחתי לו את זה בווצפ.
מרגישה חוסר גדול מאוד בזה. אפילו חברות שלי ידעו לנחם טוב יותר. ובמקום מסוים מאז שהתחתנו בגלל שנוצר באופן טבעי ריחוק מהמשפחה ומהחברות שהיו לי עד לחתונה(עדיין יש קשר טוב מאוד, אבל כבר לא קשר יומיומי כמו שהיה, באופן מובן.) אז ציפיתי ממנו שהוא ימלא את המשבצת שהם מילאו בלנחם אותי ובלתת לי עצה טובה שכאני צריכה. והוא ממש לא. וזה מבאס לאללה.
)