מיד ללכת למומחה א.א.ג.

וזה צריך להיות היום!כמה שיותר מהר, כך יש סיכוי גדול יותר שיוכלו לעזור.
לא מסתפקים במקרה כזה ברופא של קופ"ח במחילה מכבודם...

מתחננת לפנייך..

גם אם מה שייעץ לכם, לא יעזור לפחות תדעו שניסיתם לעזור לילד ככל האפשר.

אחרי בדיקת השמיעה אכן נלך לרופא אא"ג. ואולי אפילו באופן פרטי.

את יכולה לפרט, אולי, מה הניסיון האישי שלכם?...

(ולצערנו אנחנו מתורגלים בזה בעצמנו... הבכורה שלנו עברה שני ניתוחי כפתורים עקב נוזלים באוזניים, ורק לאחריהם גילינו שבעצם יש לה פגיעה בעצב באחת האוזניים, והיא זקוקה למכשיר שמיעה... אנחנו עוד לא יודעים מה קדם למה: הפגיעה בעצב, ועליה נוספו הנוזלים, או שמא הנוזלים פגעו בעצב... או שאולי דווקא הניתוחים... ובדיוק בגלל כל זה - אני חוששת לגבי הילד הנוכחי...)

לפני כשנה הרגשנו ירידה בשמיעה אצלו ואצל אחיו התאום, והרופא אכן ראה נוזלים באוזניים ונתן תרופה לייבוש. מאז - לתאום שלו זה עבר, ולו זה לא ממש עבר, אבל גם לא מאוד הורגש - עד החודש האחרון, בערך.

אז מה זה אומר?

ואכן יש לנו בדיקת שמיעה קודמת, שהוא עשה בגיל שנתיים וחצי כחלק מהרוטינה של פנייה לטיפול אצל קלינאית תקשורת (היה מעוכב בדיבור ובהבנה). אבל לדעתי היא לא משקפת הבה, כי הוא לא ידע לשתף פעולה עם הבדיקה...

ולקבוע בדיקה בדחיפות להיום/מחר.. 

אל תחכו שבוע.

לא משחקים עם שמיעה.

הרופא לא היה נשמע לחוץ...

היינו איתו אצל רופא הילדים (רופא טוב, שאנחנו סומכים עליו). הוא ראה מעט נוזלים, אך כיוון שאמרנו שהוא לא שומע טוב - נתן לנו את ההפניה לבדיקת שמיעה.

טוב, נקווה שבע"ה יהיה טוב...

במיוחד לאור העובדה שזה הבן שלך ולא את, וקשה לאמוד את זה.

הטיפול לירידה פתאומית בשמיעה הוא הרבה פעמים על ידי מתן סטרואידים, ולא ברור לי אם לאחר חודש יש לזה משמעות.

אבל כדי להיות רגועים יותר, ממליצה ללכת כבר מחר בבוקר למרפאת אא"ג ולבקש תור מיידי עקב "חשש לירידה פתאומית בשמיעה". הם אמורים להכיר את המושג, להבין את החשיבות של בדיקה בזמן, ולאפשר בדיקה של רופא אא"ג.

שסטרואידים מפחידים אותי לא פחות מירידה בשמיעה...

ואני לא חושבת שזה נחשב ירידה פתאומית - כי זה במשך תקופה, אחרי שנה שלמה שאנחנו שמים לב שיש שינוי... (אבל אולי אגגל על זה קצת)

אבל אם עבר כבר חודש בערך מאז ששמנו לב לירידה החדה - זה משנה אם נלך עכשיו או שנלך בעוד שבוע?

אתלבט עם בעלי...

מהניסיון האישי שלי,רופא המשפחה בקופה פשוט אמר שאין שום דבר.
רופא א.א.ג. של הקופה זרק הסטרואידים מתוך שאין באמת מה לעשות.

ורופא א.א.ג. עשה באמת בכל שביכולתו ובהחלט אמר פעם הבאה להגיע למיון...

ייתכן ויש להבדיל בין ירידה פתאומית לירידה הדרגתית, אך גם אז לא בטוחה.
כי אם אפשר להציל, אז למה לא?

פשוט אומרת שעזבי מה זה נחשב.

את רואה ירידה בשמיעה וזה דבר שצריך לטפל בו מיידי ומהצד שלך את רוצה לדעת שעשית הכל בשבילו. אז שווה להתאמץ להקדים בדיקה.

(שוב, אנחנו מנוסים בעצמנו בבעיות שמיעה - אבל זה לא היה ברמה של טיפול דחוף...)

הרבה בריאות

אגב, גם רופאי א.א.ג לפעמים מפספסים נוזלים, חשוב לבקש מהרופא גם הפניה לבדיקת טימפנומטריה שיכולה לחזק את החשד לנוזלים. סביר להניח שמקור הירידה בשמיעה הוא נוזלים ולא ירידה פתאומית על רקע עצבי (שמתרחשת לרוב בגיל מבוגר יותר) גם נוזלים יכולים להופיע פתאום ולתת תחושה של ירידה פתאומית בשמיעה. בכל מקרה כשיש מצב של ספק, חשוב לקבוע תור באופן מידי! ולא לחכות שבוע. להתקשר למכון ולהגיד שיש מקרה של ירידה פתאומית בשמיעה, במצב כזה הם מחויבים לקבוע תור מידי. איפה אתם בארץ? אוכל אולי לעזור 

(אני עצמי קלינאית תקשורת בודקת שמיעה)

ועוד משהו חשוב!

אם יש רקע משפחתי של ירידה עצבית בשמיעה (האח שסיפרתם עליו) חשוב מאד לבדוק את כל האחים. 

או רק אם שניים ממשפחה אחת בעלי פגיעה בעצב - זה יכול להצביע על תורשתיות?

יש בזה קטעים גנטיים.

מכירה משפחה שבה בת אחת נולדה עם לקות שמיעה והיא עם שתל קוכליארי, ובן אחד נפגע בשמיעה כתוצאה מדלקת כלשהיא. בכללי יש קשר.

אבל מצטרפת למי שאומרות להתאמץ להקדים את התור. לפחות שתדעו שהשתדלתם. ותשאלו את רופא האאג גם לגבי בדיקות גנטיות ועניינים תורשתיים. ואגב, אם ימליצו לכם בכל זאת על סטרואידים אז לא הייתי חוששת, עדיף לקבל תרופה לא בריאה במיוחד אם יש סיכוי שהיא תמזער פגיעה בשמיעה. זה תועלת לכל החיים.

בעז"ה שימצאו משהו פתיר.

אם לא יודעים מה המקור לפגיעה, אז גם אם זה רק אצל ילד אחד צריך לבדוק.

(אלא אם כן יודעים שיש סיבה לא גנטית, כגון אם האמא נדבקה בCMV במהלך ההריון וכו')

היום היינו אצל רופא אא"ג (היינו אמורים ללכת קודם לבדיקת שמיעה, אבל ביטלו לנו אותה) -

והוא הסתכל באוזן, וראה שאכן יש נוזלים!

רשם תרופה לייבוש, ואמר לחזור בעוד שלושה חודשים.

בע"ה שבזה יסתיימו "ענייני השמיעה" שלו...

אצל הגדולה לא דיברו איתנו בכלל על העצב, אלא לאחר שני הניתוחים...

אז צריך לבקש באופן מיוחד שיעשו את הבדיקה על העצב?

רופא האא"ג לא הזכיר בדיקה כזו... כדאי לבקש?

ולחזור אליו רק אחרי הטיפול בנוזלים עם התרופה...

הם אמורים להתקשר ולקבוע לנו תור חדש...

נראה לי שמחר אתקשר "לנדנד" להם...

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....